| נשלח ב-17/8/2008 01:26 |
 |
| |
חלקו של הציבור בבחירת נציגיו - אקטואליה
בחירת השלטון המרכזי והשלטון המקומי על ידי כלל הציבור, מהווה אבן יסוד בשלטון דמוקרטי. בידו של הציבור לבחור בין המועמדים לראשות הממשלה לבית המחוקקים ולמועצות המקומיות, בהתאם להשקפת עולמו וציפיותיו מהמתמודדים.
הציבור החרדי בישראל [ברובו הגדול] נוטל חלק מרכזי בכל מערכות הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, לשם מינויים של מועמדים שידאגו לטובת האינטרסים הרוחניים והגשמיים של הקהילה החרדית. זאת למרות שהציבור החרדי עצמו איננו מאופיין בהתנהלות דמוקרטית ואף איננו תומך ברעיונות ובתפיסות דמוקרטיות. זהו למעשה שימוש באמצעים דמוקרטיים, ללא קבלה אישית של התפיסה הדמוקרטית. הנציגות החרדית בתוך המפלגות החרדיות, איננה נבחרת בדרך של פריימריס או אפילו של בחירות בתוך מרכז המפלגה, ראשי התנועות הם אלו שבוחרים ומרכיבים את הרשימות והמועמדים כטוב בעיניהם.
שיעור ההשתתפות הגבוה יחסית של הציבור החרדי בבחירות, ניתן לדעתי להסבר במספר אופנים:
1. מניעים דתיים אידיאולוגיים - ההצבעה בבחירות נתפסת כמצווה דתית ולא כמעשה של בחירה, השיקולים הם של קידוש ה'; ציות לגדולי תורה וצדיקים; דאגה לשמירת הצביון היהודי של המדינה ו/או העיר באמצעות חקיקה דתית וחוקי עזר עירוניים; חיזוק הציבור הדתי-חרדי על ידי תקציבים והקצאות לטובת הציבור.
2. תחושות של מיעוט נרדף - המיעוט רואה בבחירות אפשרות לשפר את עמדותיו מול הרוב הדומיננטי, הוא מעוניין להוכיח את כוחו ולשפר את מצבו בנקודות המחלוקת עם הרוב. הציבור החרדי חש שנים רבות במדינה מיעוט דחוי ומופלה לרעה, בפרט במערכות בחירות בהן עמדו על הפרק נושאים דתיים כגון גיוס בני ישיבות; תחבורה ציבורית בשבת; נישואין אזרחיים וכיו"ב.
3. מודעות פוליטית - הציבור החרדי מתייחד בהתעניינות רבה במתרחש במערכת הפוליטית, הרבה מעבר למקובל בקבוצות אוכלוסיה אחרות. [בהזדמנות אחרת הארכתי בבירור העובדה ובסיבותיה]
למיטב ידיעתי, לאורך שנים רבות, לא עלתה דרישה מהציבור להיות מעורב בתהליך בחירת הנציגים. ככל הנראה בשל חוסר ידיעה על הדרך בה הם נבחרים, ובשל העובדה שלאדם החרדי מן השורה לא היה מקום להתלבט באיזו מפלגה לתמוך. בשתי נקודות אלו חל שינוי משמעותי בשנים האחרונות:
1. העיתונות החרדית הלא-מפלגתית [וכן ערוצי הרדיו ואתרי האינטרנט החרדיים] מרבה לעסוק בדיווחים וניתוחים על המתרחש בחדרי המפלגות החרדיות, כשהיא איננה פוסחת מלדווח על התנהלות כושלת ואיננה חוסכת את שבט ביקורתה מאישי הציבור החרדים, מה שלא נעשה כלל בעיתונות המפלגתית.
2. ריבוי המפלגות החרדיות וטשטוש הזהות המוגדרת של כל אחת מהן, העמיד אנשים רבים מהקהילה החרדית בפני יותר מאפשרות אחת ביום הבחירות. במקרה זה, ניתנת בידיו האפשרות הדמוקרטית לתת את קולו למפלגה הקרובה לליבו.
בשנים האחרונות אנו עדים למספר הסכמים שנחתמו בין המפלגות החרדיות על רוטציות בתפקידי ראשי ערים, בבני ברק; בביתר עילית ובירושלים. כמו כן בערים החרדיות מודיעין עילית ואלעד הופעלו לחצים כבדים על מועמדים חרדים [שנהנו מאהדה ציבורית גבוהה], שימנעו מלהציג מועמדות עצמאית בניגוד להחלטת המנהיגות הפוליטית והרבנית המקומית והארצית. נדמה לי שבכל המקרים הללו ניתן היה לשמוע הרבה מרמור וכעס מצד הציבור על כך שהוא איננו נשאל להעדפותיו האישיות, ועל כך שמערכת השיקולים איננה מתמקדת בטובתו של הציבור. התחושה שלי היא שתופעה זו של כעס ומרמור גדולה היום הרבה יותר מבעבר, ושהיא איננה יכולה להימשך עוד זמן רב, למרות שאני מתקשה לנבא כיצד הדבר יתבטא בפועל.
רבות נכתב כאן בעבר על תנועת "טוב" שהתמודדה בבחירות בביתר עילית ושמעוניינת בבחירות הקרובות להתמודד במקומות נוספים, אני מעריך שתנועה זו עשויה להתחזק בעקבות תחושות אלו, אם היא תשכיל למצוא דרך לשתף את הציבור בבחירת המועמדים לרשימות ובהצהרת כוונות על התנהלות כזו בעתיד.
אשמח לקבל את חוו"ד החברים כאן באשר לניתוח שלי, עד כמה הוא אכן נכון או שמדובר בדמיונות חסרי יסוד. כמו כן הייתי מעוניין לקבל את דעת החברים באשר לדרך האופטימלית לדעתם לבחירת מועמדים, אני עצמי אינני משוכנע שפריימריס יביאו לבחירת מועמדים ראויים יותר מאשר דרך של "ועדה מסדרת" או של בחירה על ידי גדולי התורה.
_________________
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 17/08/2008 1:29:14
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 01:48 |
|
| |
ראשית:
הדמוקרטיה תמיד עדיפה למיעוט (הכוונה לא מבחינה מספרית אלא מי שנחות במדרג החברתי פוליטי), כך היא מאפשרת לו לצבור כח שלא היה צובר בדרך רגילה.
שנית:
היכן הגדולים בכל הסיפור הזה?
הרי בציבור החרדי יש חרדת גדולים. גם אם אתה צודק 100% אך הגדולים נגדך שום דבר לא יעזור לך ומלבד קומץ קטן של להכעיסניקים וכאלו שאבדו את החרדה הנ"ל (המאגדת את הציבור החרדי), לא יצביעו עבורך.
גם תנועת טוב, אליה הנך מתייחס היתה אמורה לצבור בביתר יותר ממנדט אחד שבו היא זכתה, אולם תנועה שלא "מצטיידת" בגדולים היא בבעיה.
לכן יש שתי ברירות ריאליות או שינסו להצטייד בגדולים או שיכריזו קבל עם ועדה שהמלך הוא ערום (אם כי העצה שניה כנראה לא תפעל, לאור שכבות הבגדים הרבות אותם הם עוטים במטפאורה ובמציאות הרי יש משמשים, תורמים, חסידים וכד' שלא יתנו לראות את המלך במערומיו).
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 01:49 |
|
| |
בפריימריז יבואו נציגי "ההשקפה הטהורה" ויוציאו מכתבי תמיכה נלהבים מגדולי וזקני הדור, והציבור שבא בהמוניו להצביע למפלגה הקדושה, יעשה זאת גם לנציגים הקדושים.
ומה הרווחנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 02:46 |
|
| |
בעזהי"ת
בצ"כ.
א. עידן התקשורת, הטיל את העולם החרדי בפני מציאות חדשה. אם העיתונות הלא מפלגתית הייתה חידוש, האינטרנט החרדי מהווה מהפיכה. היכולת להפיץ רעיונות חיש מהר בעולם החרדי, נעשתה נחלת הכלל.
(ולמעשה חושבני שמריש עניין, הייתה אמורה זו להיות נחלת הכלל! בימי בתי המקדש אמנם לא היה אינטרנט, אבל היו גם היו (ויה"ר שנזכה לראות במהרה) שלשת הרגלים, בהם "יראה כל זכורך את פני האדן ה' א-להי ישראל", וממילא הפצת רעיונות בכל קצוות שבטי ישראל הייתה מעשית ואפשרית. פלוני ואלמוני פשוט יכלו לקחת כסא, להעמידו באמצע רשות הרבים, ולנאום את שלהם בדומה להיידפארק האנגלי המקורי - אבל עם קהל מאזינים המוני הרבה יותר. דוגמא (אמנם, על שם סופה, לא כ"כ נחמדה), היא ירבעם בן נבט מוכיח את שלמה מלך ישראל על שבנה את המילוא וכו').
אמנם אפשר לראות בבחדרי חרדים, מלחמות יחצ"ניות מובהקת מצד 'ניקים מטעם', ולכאורא אף שם קשה ליחיד להביע את דעתו בביקורתיות, אבל מה לעשות והיחצ"נים מטעם בעיקר מתגייסים לקראת אירוע כלשהו (למשל, דוגמת מאיר פורוש העכשווית), ובשאר ימות השנה בהחלט יש יכולת להביע דעה חריפה וביקורתית, בכל נושא חדשותי ואקטואלי העולם על סדר היום - ולדברים יש השפעה רצינית מאוד.
ב. חוששני שבמציאות הפוליטית הכה דורסנית של העולם החרדי, מציאות בה מגייסים את כל אושיות הקדושה של היהדות למען הון פוליטי לצד זה או אחר (ראו דוגמא, בקובץ התמונה להלן), מציאות בה אינטרסים קהילתיים צרים, או עסקניים צרים עוד יותר, חשובים הרבה יותר מאשר להיות 'שלוחא דציבורא', אין סיכוי שמשמני העסקנות המנותקת, יקוצצו מרצונם הטוב. כלפי כל מי שינסה לערער את ההגמוניה הכוחנית הזו (כאשר ראינו היטב בדוגמת 'טוב' הביתרית, על גדיעת מטה לחמם של כמה מהמתמודדים), ואפילו אם מניעיו יהיו הצודקים ביותר.
חוששני, שבצירוף הנאמר בסעיף הקודם, רק לאחר תבוסה מחפירה והתפרקות רבתי, יהיה מקום אמיתי לשלוחי דציבורא שיהיו באמת שלוחי דציבורא, ולא שלוחי תאוות הכוח הפרטית שלהם.
ג. כתבתי כבר באשכול סמוך, ואחזור על הרעיון שנית: כאחד שהיה מקורב אל איציק קויפמן (ועוד בראשית דרכו בליכוד), הדפוס של עסקן חרדי דווקא במפלגות החילוניות הגדולות, מהווה בעיני אפשרות אמיתית. בשלבים שונים, כוחו של איציק היה שקול ועדיף מכוחם של הרבה עסקנים חרדים.
איני מדבר כאן על נסיון דוגמת פייגלין, להציב מועמד רשמי ברשימת המפלגה החילונית. בשביל מה? עסקן עם מאגר משמעותי של חברי מפלגה, יכול להשתמש בצורך של המתמודדים החילוניים לסגור איתו 'דילים', כדי להשיג את האינטרסים שלו - והפעם לאו דווקא בעניין של ג'ובים לחבר'ה, אלא בעז"ה הזזת עניינים במסדרונות הבירוקרטיים, והוצאה לפועל של מיזמים שונים.
קובץ תמונה מצורף:
פשוט לא יאומן. פשוט לא יאומן (למרות שבעצם יאומן גם יאומן).
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 17/08/2008 2:58:15
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 02:49 |
|
| |
הבוחן
בפריימריז זה יהיה השקפה נגד השקפה.... זה לא יעבוד.
הרעיון הוא שבפריימריז יתמודדו הנציגים על קול ההמון, כשכל הנציגים המתמודדים יקבלו את ברכת גדולי הדור להתמודדותם. לא יהיה מקום למכתב תמיכה במועמד זה מול מועמד אחר. ההכרעה תחזור לציבור במידת מה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 07:53 |
|
| |
בהודעת הפתיחה שכחתי לציין, שהרעיון של פריימריס במפלגות החרדיות כבר קנה שביתה מסויימת בשנים האחרונות.
1. לפני כשנתיים וחצי התקיים כנס ארצי של "דגל התורה" בו הציע יצחק פינדרוס [שכיהן אז כראש עיריית ביתר עילית] לקיים פריימריז לבחירת נציגי התנועה, המכתב שנשלח אז לכל המשתתפים הועלה גם ב"בחדרי חרדים" http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1705592&forum_id=771 באותם ימים עסק גם "אמתער" רבות בהפצת הרעיון, אני מאמין שאם הם המדגישים פעמים רבות את חובת הציות ל"דעת תורה" הציעו זאת הדבר אפשרי.
2. בסיעת "שלומי אמונים" נערכו בשנים האחרונות פריימריס במודיעין עילית ובאלעד [ואולי גם במקומות נוספים], גם בחירתו של מאיר פורוש כעת נעשתה בכנס רב משתתפים באולם "תמיר", אלא שכאן לא היו אלו בחירות אמיתיות בשל היותו מתמודד יחיד ובשל כך שההצבעה הייתה גלויה.
3. כבר לפני עשרות שנים התקיימו בחירות פנימיות באגו"י לקביעת הסדר הפנימי של הסיעות, בשנים הראשונות של "דגל התורה" היה זה משה גפני שקרא לקיים בחירות פנימיות חדשות ולאחר מכן עשה זאת זמן רב מאיר פורוש. למרות שבחירות פנימיות אינן פריימריס, הם בהחלט דוגמא ליותר דמוקרטיה מהנעשה כיום. יחד עם זאת, חלק מהחששות שהועלו כאן דווקא עלולות להתחזק ממה שהתרחש באותן בחירות פנימיות.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 08:06 |
|
| |
רמת עושר מינימאלית הדרושה לדמוקרטיה
כדי לקיים דמוקרטיה יש צורך בעושר מינימאלי של החברה:
http://www.acri.org.il/Story.aspx?id=1849
"הקשר בין גודל מעמד הביניים לבין דמוקרטיה
טענה שניה לטובת הדאגה של מוסדות הממשל לזכויות החברתיות, באמצעות הסדרים של מדינת הרווחה, היא שבחברה המקיימת את הזכויות הללו יש מעמד ביניים רחב, שהן גורם למעבר של חברות סמכותניות לדמוקרטיה והן שומר על היציבות של דמוקרטיה כאשר היא כבר קיימת.
כיום מאפיינים את מעמד הביניים על פי ממדים הקשורים זה בזה:
השכלה - שמאפשרת שחרור מעמל כפיים מונוטוני ועיסוק בעבודה שסיפוק בצידה, ושמאפשרת הכנסה פנויה לפעילויות פנאי, לצריכה מעבר לצרכי הקיום ולחסכון לצאצאים;
מקום מגורים במרכז הגיאוגרפי של מדינה;
השפעה רבה על דפוסי התרבות והתקשורת.[60]
אלה מאפיינים איכותניים. במחקרים האמפיריים, לעומת זאת, נוהגים להשתמש במאפיין כמותי – הכנסה (ממוצעת) לנפש. הראשון שהציע להשתמש במאפיינים כמותיים, כדי לחקור את הקשר בין מעמד הביניים לבין דמוקרטיה, הוא הסוציולוג סיימור מרטין ליפסט (Seymor Martin Lipset). ב- 1959, במאמר שהפך קלסי, ליפסט הציג לראשונה בדיקה אמפירית של "תיזת המודרניזציה", שהיתה נפוצה אז, ושלפיה התפתחות כלכלית ופוליטית קשורות בהכרח זו בזו, כך שהתפתחות כלכלית תוביל באופן בלתי נמנע ליותר דמוקרטיזציה בעולם כולו. ליפסט ביקש להבין את התנאים שמובילים להווצרות דמוקרטיות ולהתמדתן אחרי שנוצרו. המאמר פתח ערוץ מחקר אמפירי, שנשען על נתונים כמותיים ושנמשך עד היום, בשאלת הקשר בין התפתחות כלכלית לבין דמוקרטיה.
באותה תקופה, כעשור אחרי סיום מלחמת העולם השניה ומיגור המשטר הנאצי, החברות המתועשות, הקפיטליסטיות והדמוקרטיות הפכו "חברות שפע"[61] ומעמד הביניים הלך וגדל. ליפסט התעניין בעיקר במדינות אירופה המערבית, במדינות הדוברות אנגלית (צפון אמריקה ואוסטרליה) ובמדינות אמריקה הלטינית. הוא הבחין בין דמוקרטיות יציבות, דמוקרטיות לא יציבות, דיקטטורות יציבות ודיקטטורות לא יציבות, וטען שיש מיתאם בין סוגי המשטרים הללו לבין דרגת התיעוש, העושר, העיור והחינוך של המדינות.
הטענה האמפירית המרכזית של ליפסט היתה, שדרגת התיעוש והעיור, היקף העושר הממוצע ורמת החינוך גבוהים יותר ככל שהמדינות דמוקרטיות יותר. הוא ביסס את הטענה הזו על נתונים סטטיסטיים, שהיו לרשותו על ארבעת המשתנים הללו. דרגת התיעוש נקבעה לפי אחוז הגברים שעסקו בחקלאות ולפי צריכת אנרגיה לנפש; דרגת העיור נקבעה לפי אחוז הערים בעלות היקף אוכלוסיה מסוים; העושר נמדד על ידי הכנסה לנפש, בעלות על מוצרים כמו מכוניות, מכשירי רדיו ומכשירי טלפון, כמות הרופאים וכמות העיתונים לאלף נפשות; ורמת החינוך נקבעה לפי אחוז יודעי קרוא וכתוב ואחוז הלומדים בחינוך היסודי, העל-יסודי והגבוה לאלף נפש. הנתונים הללו קובעים את תהליך המודרניזציה של חברה.
הניתוח המפורט, שהציע ליפסט לקשר בין המשתנים הללו לבין עצמם, ולקשר ביניהם לבין דמוקרטיה, הוא מעבר לטווח של הסקירה הנוכחית. לענייננו חשוב, שהמחקר האמפירי שהתפתח בעקבות ליפסט הפריד בין שתי טענות של ליפסט, והתמקד במשתנה הכמותי של גודל הכנסה כמאפיין של מעמד הביניים.
שתי הטענות, שנחקרו מאז ליפסט ובעקבותיו, משלימות זו את זו:
(א) ככל שחברה לא-דמוקרטית היא עשירה יותר, יש יותר סיכוי שתהפוך דמוקרטית. עלייה בהכנסה מצמיחה מעמד ביניים גדול יותר ומשכיל יותר, שנוטה לדרוש יותר זכויות פוליטיות, ומוביל בכך להווצרות דמוקרטיה.
(ב) ככל שחברה דמוקרטית עשירה יותר, יש יותר סיכוי שהדמוקרטיה תתמיד בה. בתוך זאת, ככל שמעמד הביניים רחב יותר בדמוקרטיה, ועשיר יותר, הדמוקרטיה תתמיד יותר. בין השאר, מעמד ביניים רחב ממתן קונפליקטים חברתיים ואינו תומך בקבוצות קיצוניות. הדוגמאות המובהקות הן אירופה המערבית, צפון אמריקה ואוסטרליה.
השאלה על הקשר בין גודל הכנסה (כמאפיין כמותי של מעמדות) לבין דמוקרטיה נבחנה בכמות עצומה של מחקרים, שנמשכים עד היום, ואין כמעט מדינה בעולם שלא היתה מושא למחקר.[62] הדמוקרטיה הפכה ערך חיובי מובן מאליו (בעולם המערבי), כפי שתיארנו בראשית פרק זה. היא נחשבת הדרך הראויה ביותר לניהול החיים המשותפים במסגרת חברה, גם אם יש דיון ער, הנמשך עד היום, על האפשרויות השונות לממש אותה. מנקודת המבט של תפיסת זכויות האדם, אם מקבלים את הטענה על "השלום הדמוקרטי", לפיה יש סבירות גבוהה שדמוקרטיות בנות זמננו לא יילחמו זו בזו, המחקרים על המדינות השונות עשויים לסייע להבנת הגורמים, שיאפשרו להפוך את כל העולם האנושי לדמוקרטי יותר, כדי להגיע לשלום עולמי, שהוא שאיפה מרכזית של תפיסת זכויות האדם.[63]
מנקודת המבט המקומית שלנו, בישראל, הטענה השניה של ליפסט היא החשובה. זו הטענה, שככל שמעמד הביניים בחברה דמוקרטית רחב יותר יש יותר סיכוי שהדמוקרטיה תתמיד בה. טענה זו הובילה חוקרים לבחון את ההיקף של מעמד הביניים בתוך מדינות דמוקרטיות מפותחות, כסממן של יציבות חברתית וממנה יציבות משטרית.[64]
בישראל, למשל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מביאה בשנתון הסטטיסטי, בין השאר, את המדדים שבחן ליפסט להתפתחות של חברה. נמצא שם גם נתונים פחות מוכרים, כמו "בעלות על מוצרים בני-קיימא בעשירונים של משקי בית, לפי הכנסה נטו לנפש סטנדרטית".[65] גם חוקרי "מרכז אדוה" בוחנים מעת לעת את השינויים שחלו בהיקף של מעמד הביניים ואת השינויים בעושרו, כשהם מגדירים את מעמד הביניים על פי המדד הכמותי של הכנסה למשקי בית ומתמקדים במשקי בית שבראשם שכירים.[66]
שכבה רחבה של מעמד ביניים, שהכנסתו גבוהה, נחשבת הכוח המניע של הכלכלה במדינות הדמוקרטיות המפותחות, שמבוססת על שוק תחרותי ועל צריכה פרטית. מעמד הביניים הוא הן הצרכן העיקרי של טובין ושל שירותים (ולכן, כשהוא רחב, הוא המקור העיקרי למיסים המצמיחים את כלכלת המדינה) והן המקור העיקרי לעובדים משכילים במגזר הציבורי והפרטי. כמו כן, מי שמשתייכים למעמד הביניים, בהיותם בתווך בין הקצוות, נחשבים יציבים ומאוזנים יותר, ולכן יכולים להוות גורם אשר ממתן את הכוחות שבקצוות ומונע תסיסה חברתית, מחלוקות ופילוגים.
כאשר מוסדות הממשל דואגים לזכויות החברתיות של האזרחים, מתרחב מעמד הביניים והכנסתו עולה. אזרחים שיש להם נגישות לטיפול רפואי שעונה על צרכיהם, דיור הולם וחינוך שמאפשר (יחד עם חקיקה שמגינה על עובדים שכירים, ואכיפתה) השתכרות בשיעור שמותיר פנאי וחסכון, הם הגורם החברתי המאזן בין הקצוות ומביא ליציבות של חברה דמוקרטית. ככל שמעמד הביניים בחברה הדמוקרטית רחב יותר ובעל הכנסה גבוהה יותר, יש בחברה רמה נמוכה יותר של אי-שוויון, נמנעים מתחים חברתיים וגוברות היציבות של החברה, יצרנותה וצמיחתה הכלכלית.
ירידה בהיקף ובעושר של מעמד הביניים היא, איפוא, מקור לדאגה לתפיסת זכויות האדם, שהחיים בחברה דמוקרטית הם בשר מבשרה."
מקורות נוספים:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000191874&fid=1927
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 08:09 |
|
| |
כפי שהובא לעייל, בחברה החרדית אין מאפיינים מתאימים לדמוקרטיה (כמו במשטר הקומוניסטי בעבר).
אין גם תרבות של קיום הסכמים כמו בציבור החילוני, כי תמיד ניתן להצדיק הפרת הסכמים בשם הגדולים שכל צד משופע בהם. ז"א שזו תהא דמוקרטיה אוללי נוסח אירן, האיטולות מחליטים לאשר למי מהמתמודדים להתמודד וגם אח"כ תמיד יכולים להתחרט.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 08:17 |
|
| |
ניתן להוסיף כי לפי המצב בחברה החרדית עדיף כפי שיש היום.
אחרת תהא אלימות פנימית פיזית ומילותית (הכל לשם שמיים), שנה לפני כל בחירות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 09:42 |
|
| |
בןציון
שאלה צדדית:
כתבת:
<הציבור החרדי חש שנים רבות במדינה מיעוט דחוי ומופלה
לרעה, בפרט במערכות בחירות בהן עמדו על הפרק נושאים דתיים כגון גיוס בני
ישיבות; תחבורה ציבורית בשבת; נישואין אזרחיים וכיו"ב.
>
בנושאים אלו דווקא הצבור החילוני הוא שחש מופלה לרעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 10:20 |
|
| |
למה זו סתירה. גם אני מרגיש כך, וגם אתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 11:05 |
|
| |
די ברור שגם אם יתקיימו פריימריז באופן חופשי יקומו בעלי המושכות וינווטו את מכתבי גדולי ישראל כסוסים אסורים לעגלה (לצערינו...) בהם ימליצו הגדולים לבחור בהם. ומצד שני הציבור החרדי יקרא את מכתבי ה"גדולים" בשקיקה וירוץ לקיים את מצוות העשה העונתית של "ועשית ככל אשר יורוך" ומה הועילה דמוקרטיה בבית בעלי העגלה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 11:34 |
|
| |
אציין שכנראה ההרגשה בשלומי אמונים יותר טובה, כי מי שנמצא שם מרגיש שפרוש נציג אישי שלו, הרי כל חסידות יכולה להחליט שהיא מעבירה את נאמנותה למקום אחר, כמו שעשו בעלז בהקמת דגה"ת, כמו שעשו ויז'ניץ כשהלכו עם ש"ס בבחירות המקומיות איני-זוכר-היכן, ועוד דוגמאות שבקיאים ממני ידעו להוסיף. אמנם זו בחירה רק ברמת החסידות, עדיין כקבוצה ולא כיחיד, אך זה יותר טוב מכלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2008 13:33 |
|
| |
בניגוד לאמור לעיל, דווקא בשנים הראשונות למדינה, הציבור היה בעל השפעה גדולה יותר על בחירת הנציגים לכנסת, והנציגים באו משורותיהם של פעילים בארגונים מקומיים.
עם עליית השפעת התקשורת, ויצירת המושג של דעת תורה, ירדה המעורבות של הציבור הרחב. למרות זאת, הנציגים מתמנים לאחר פעילות במסגרות קטנות, כמו רביץ שבא מתל"י.
ליוזמות ציבוריות יש עוצמה רבה, ותכונה של כדור שלג. אין להיכשל בשיגעון קטנות של "כחגבים היינו בעיניהם".
מוצע שבצ"כ יפנה למשה פייגלין לצרף מועמד חרדי לסיעתו, או לכלול בפעילותו נושאים הפונים לקהילה החרדית, פיתרון בעיות הדיור, הפרטת מערכת החינוך, הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה, דה-רגולציה של מערכת הבנקאות והפנסיה, באופן שיקל על מערכת כלכלית חרדית.
ניתן להשיג תמיכה של רבנים חרדיים פתוחים, והאדמו"ר מבעלז, לפניה למפלגות שאינן חרדיות.
בשלב הבא, על בסיס ההצעות שיתקבלו, ניתן לנהל מו"מ גם עם המפלגות החרדיות הקיימות, על ביצוע הסעיפים הנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2008 21:38 |
|
| |
יעבץ
בצ"כ מנוע מתוקף עבודתו בג'וינט מכל פעילות פוליטית.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2008 11:57 |
|
| |
אז שיעבץ יפנה
|
|
|
|
|
