קווי המהדרין

מספר הערות קצרות:

1. מתוך שלל המכתבים שנכתבו כאן, נראה לי שהם לא כוונו לאותה כתובת. שרפ נימק בטוב טעם את הנזקים בקווי מהדרין, הקניזי שלח חוות דעת הלכתית, פושטער הגיש הצעות לוועדת הרבנים לענייני צניעות ומ_למערכת נתן סקירה הסטורית והסבר סוציולוגי על תהליך התפשטות תקנות וגדרים במחנינו. נדמה לי שמשרד התקשורת איננו מתעניין בחוות דעת הלכתיות או בהקצנה של הציבור החרדי, אלא בא לבדוק בעיקר את הרצון של הציבור החרדי המשתמש בתחבורה הציבורית לקווי מהדרין ואת הנזקים והתועלות הנלווים לכך. אני באופן אישי מזדהה לגמרי עם מכתבו הענייני של שרפ.

 2. מדוע כל הכותבים צריכים לטעון ש"רוב" הציבור החרדי מתנגד לקווי מהדרין, ואם מדובר רק במיעוט אין בכך די בשביל לשלול את הפעלתם? סביר להניח שגם המצדדים בקווי מהדרין טוענים שזוהי דעת "רוב" הציבור. חברי הוועדה אמורים להסתמך על אלו שהביעו את דעתם במפורש ולא על הערכה של פלוני או אלמוני, בנושע ליחס המספרי בין תומכים למתנגדים.

3. כנוסע ברכב פרטי, חשתי חוסר נוחות לכתוב את דעתי האישית אודות התחבורה הציבורית. יחד עם זאת יכולתי כמובן לכתוב בשם אשתי וילדי, המשתמשים וסובלים בתחבורה הציבורית.

4. הכותבים הנכבדים שכחו את העילה המרכזית להפעלת קווי מהדרין, שיש בה בכל זאת הצדקה מסויימת לדעתי. התחבורה הציבורית העירונית הפכה עם השנים לצפופה באופן איום ונורא, ובמצב כזה ברור שישנה בעיה גדולה של גדרי הצניעות כשגברים ונשים צמודים זה לזה. מציאות עגומה זו, הביאה לכך שרבים מצדיקים את ההפרדה בשביל שלפחות בני כל מין יהיו צפופים בנפרד. ברור שהמארגנים מצאו דרך להכניס קווי מהדרין גם בתחבורה בינעירונית מרווחת, אבל היה להם מקום להיתלות בו. זכור לי שאחרי הפיגוע הנוראה בקו 2 שהיה דחוס מאוד, החלה התעוררות רבה בעניין. אם אנחנו רוצים למנוע את קווי המהדרין צריך להיאבק בצפיפות האיומה בתחבורה הציבורית ולדרוש הקצאת הרבה יותר אוטובוסים.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בצ"כ

אתה מזכיר לי את אותו אחד, ששלח הזמנה לחתונת בנו.
ישב וחישב את המילים המיותרות:
אני מתכבד - מיותר, ודאי שאני מתכבד.
להזמין - מיותר, כמובן שאני מזמין.
את כב' - מיותר...

ועדה אינה חברת מאגר מוחות, שאתה שולח להם מכתב כן או לא. מכתב של אדם מתורבת נכתב עם מסר ומלל וקצת נפח, על מנת שיראה כמשהו שראוי להתחשב בו.
ברור שבסופו של עניין, הוועדה סופרת כל מכתב כזה, כקול אחד פחות או יותר.

לגבי הצפיפות, היא מהווה בהחלט מטרד, אבל לא ממש הלכתי. רבי משה פיינשטיין כותב באג"מ, שאין כל בעיה לנסוע 'על הבאן' (רכבת) בקרון צפוף שאין אפשרות שלא לגעת בנשים, משום שאין בזה חשש הרהור ולא חיבה.
כמובן שאפשר להחמיר יותר ולומר שדעה זו אף אינה לגיטימית, כמנהג ועדות רבנים ובראשם. רק רציתי לסבר את האוזן.

_________________

אף אחד לא חולק וסובר שמעיקר הדין יש בזה איסור, השאלה היא רק איך להנהיג את הרבים,
אגב רמ"פ כותב שם מפורש, שאם הוא חושש להירהור שלו, ודאי אסור,
וכי אין היום לאף אחד הירהורים?

מאיר

אני שמח מאוד שאתה נזכר בזכותי בסיפורים מבדחים, אני באמת חושב שאת הסיפור מספרים עלי.

גם בעניין הצפיפות אתה חוזר להתייחסות ההלכתית, אני מציע שתתייחס לנושא לא רק מנקודת ראות הלכתית. בחברה החרדית שמתפקדת כחברה נפרדת, גבר ואישה עשויים לחוש רע מאוד כשעליהם לעמוד בסמיכות רבה זה לזו ובודאי בצפיפות גדולה. מאידך, בודאי שישנו גם חשש סביר שהגבר או האשה שאינם רגילים להימצא זה בקרבת זו, יבואו גם לידי הרהורים אסורים כשהם עומדים צמודים באוטובוס.

היות ואתה ומיימוני טורחים לקחת את הנושא לבית המדרש ולהכרעות המ"ב והפוסקים, ברצוני להעיר הערה כללית. בענייני עריות אסרה התורה את מעשה הקריבה, אלא שבנוסף הוזהרנו גם על הרחקה [ונשמרת מכל דבר רע] ובהמנעות ממעשים של חיבה [לא תקרבו], כשבנידון זה ישנה מחלוקת מה נאסר מהתורה ומה מדרבנן. דברים אלו [ההרחקות והחיבה] הם בעיקרם מסורים ללב, שהרי לא כל בני האדם שווים ולא כל המנהגים שווים, כפי שמוזכר בחז"ל במספר מקומות. מה שעלול לגרום לאחד להרהורים, אצל השני איננו משפיע מאומה. ומה שנחשב במקום אחד כחיבה, איננו נחשב כזה במקום אחר. ברור שככל שהחברה מסתגרת יותר, ישנן יותר פעולות שיגרמו להרהורים ו/או שיוגדרו כחיבה, ולכן אינני רואה טעם בהסתמכות דקדקנית על ספרות הלכתית בנושא זה.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

אכן, הוועדה שהוקמה על מנת לבחון את הצורך והאפשרות החוקית להפעלת קווי מהדרין בקרב הציבור החרדי - ביקשה חוות דעת על הצורך האישי בקווים אלו בקרב הציבור החרדי ולא חוות דעת  "מה דעת הרוב" או "האם זה מותר או אסור הלכתית".

באשכול שנפתח כאן לא צויין מה שצויין בבח"ח, שהוועדה הוקמה לאור החלטת בבג"ץ: http://elyon1.court.gov.il/files/07/460/007/T07/07007460.t07.htm

שם נאמר בין היתר כי "כדי לעמוד על המצב לאשורו על היבטיו השונים, כך שמימוש הרעיון ייעשה באופן מיטבי והוגן כלפי כולי עלמא, באופן גלוי ומשולט, וללא פגיעה והלבנת פנים מצד מאן דהו, יש מקום לפורום חדש שיבדוק את המצב העובדתי ואת לקחי השנים שחלפו, וימליץ, בין היתר, באשר לשאלות שהועלו - בגדרי סובלנות ושכל ישר"

על מנת "לעמוד על המצב לאשורו על היביטיו השונים" הוקמה וועדה שפירסמה בקשה לקבלת התייחסות מבני המגזר החרדי בנוגע ל" קווי המהדרין". את ההודעה ניתן לקרוא באתר המידע הממשלתי: http://www.info.gov.il/NR/rdonlyres/8AFDB120-0392-4FF0-8E22-1F7DF0E75CC4/0/mehadrin.pdf

ניתן לסכם שהוועדה בסך הכל מעוניינת (כלשונה) "לגבש המלצות  לגבי הסדרים  רצויים  בקווים הייחודיים, היקפם, והתנאים להפעלתם."

בוודאי שאין להלכה משמעות בעניין ולא לתהליך הסוציולוגי שגרם לצורך בהפרדה.

המכתב שלי לוועדה ניתח 3 סוגי הפרדות הנצרכים בציבור:
1. גברים יש להם צורך אישי בהפרדה - להם די באזור לגברים בלבד.
2. גברים המעוניינים בשם הדת להנהיג הפרדה מלאה באוטובוסים - הם לא יסתפקו בשום דבר עד שלא תונהג הפרדה מלאה (במכתבי תהיתי האם על הרשויות לשמש עבורם כזרוע מבצעת לסיפוק יצר הקנאות הדתית.) .
 3. גברים המסכימים לאזור לגברים בלבד אך מעוניינים בהקצאת מקום ישיבה מעורב.

 והיבט נוסף: הנשים עצמן, המעוניינות בנסיעה נוחה ובאפשרות תשלום נוחה.

שמעתי על אדמו"ר שהתנגד לקוי המהדרין, בטענה כי מעתה כל מי שיסע בקו "חילוני" לא יצליח להתמודד בצורה נורמטיבית עם המציאות בה יושבת לפניו אשה, ר"ל.
והפתרון הדמוקרטי הוא, להערכתי, שיעשו הצבעה בכל מקום על הצורך ודרכי ההתנהלות של הקוים.

אגב, היה בעבר מאמר מצוין של יונתן רוזנבלום בעתון "משפחה", על הצורך שהחברה החרדית, שיכולה להתקיים בזכות הדמוקרטה, תכיר בזכותן הדמוקרטית של אוכלוסיות אחרות לנהוג לפי מצפונם.
ומה שיקרה, כמעט ללא ספק, הוא שהכח ינצח וקוי המהדרין יוסדרו "חוקית". שוה, אם כן, לדרוש לפחות הרע במיעוטו, היינו אפשור למשפחות לשבת ביחד באמצע האוטובוס, או פתרון אחר כלשהו.

אוי ויי איז מיר, עצת בלעם הרשע... לשבת ביחד...