| נשלח ב-18/9/2008 13:07 |
 |
| |
חרדים וצה"ל
סוגיית דחיית השירות הצבאי של רוב ככל הציבור החרדי, עומדת כבר שנים רבות בבסיס המתח בין הציבור החרדי לשאר החברה הישראלית. הנימוק הרשמי המרכזי של הציבור החרדי, הינו הצורך להתמסר ללימוד תורה, אולם מלבד זאת עומד החשש הגדול מפגיעה באורח החיים דתי/חרדי בעקבות השתלבות בצה"ל.
לפני כעשור, ביוזמה משותפת של צה"ל וגורמים בקהילה החרדית, החל לפעול הנח"ל החרדי. הרעיו המרכזי היה לשלב בו את הצעירים החרדים שנפלטו מעולם הישיבות, ושהשירות הצבאי ייעשה בסביבה חרדית מתאימה מבחינה דתית [תפילות, לימוד תורה, כשרות, שבת] וללא בנות. לאחר שנתיים של שירות קרבי, אמורים החיילים לצאת ל"שנת משימה" שתתבצע בלימוד מקצוע או כל דבר אחר, על חשבון השירות הצבאי. תוכנית זו נתקלה בהתנגדות עזה בקהילה החרדית, בעיקר על ידי "העדה החרדית" וגורמים בציבור הליטאי. נערכו הפגנות ועצרות בכיכר השבת, ברחובות ירושלים הופצו מודעות רחוב ופשקווילים כנגד הנח"ל יוזמיו ומפעיליו. הכרזות כללו מכתבי רבנים כנגד התוכנית, ואמירות חריפות כנגד הנח"ל ויוזמיו. ב"יתד נאמן" פורסמו מספר מכתבים תקיפים של הגר"ש אויערבאך שליט"א בגנות הרעיון, וכן כתבות ומאמרים בנידון. גם בשאר העיתונות החרדית, הובעה הסתייגות רבה מהעניין. הובאה שם דעתם של "מומחים" בתחום הטיפול בנוער שוליים, שההצעה איננה מתאימה כלל לקהל היעד, כשבראש המתנגדים עמד כמדומני הרב משה גולדשטיין - ראש ישיבת "שערי יושר". המאבק בנח"ל היה גם חלק ממערך הסתה כנגד הגראי"ל שטיינמן שליט"א, שנתן בצינעא את ברכתו ליוזמה.הרבנים יואל שוורץ, יצחק בר חיים ואחרים, נרדפו באופן אישי בשל חלקם בהפעלת הנח"ל באמצעות עמותת "נצח יהודה". המאבק בנח"ל אכן הצליח במידה רבה, ושיעור המתגייסים בו מתוך החוגים המרכזיים בציבור החרדי היו נמוכים ביותר. רוב המתגייסים נמנו על הציבור הדתי-לאומי [חרדל"י], או על קבוצות שוליים חרדיות כחב"ד, ברסלב, בעלי תשובה וכיו"ב. עם השנים נעשו ניסיונות שונים להגדיל את מספר החרדים המתגייסים לנח"ל החרדי, אבל הם נחלו הצלחה חלקית בלבד.
לפני כשנתיים, החלו בצה"ל לגבש תוכנית חדשה לגיוס חרדים לצבא. הרעיון המרכזי היה לשלב חרדים במערך הטכני בצה"ל. הן בשל הצורך של הצבא בכוח אדם איכותי במערך הטכני, והן בשל הפוטנציאל התעסוקתי לציבור החרדי בתחום זה. לשם כך נפתח פרויקט בשם "שחר כחול" לגיוס חרדים למערך הטכני בחיל האויר. עפ"י התוכנית ירכשו המתגייסים מקצוע במהלך השירות ובו הם ישרתו עד קרוב למועד השחרור, אז הם יעברו הסבה מקצועית לאזרחות וישתלבו מיידית בתעשיה האזרחית. בתקופת השירות החיילים יזכו לכל התנאים הנדרשים לאורח חייהם הדתי, והם יוכלו מדי ערב לשוב לבתיהם. לפני שנה התגייסו לראשונה כ-50 חיילים חרדים ובמהלך השנה התגייסה קבוצה נוספת של כ-50 חיילים. בנוסף התגייסו לצה" כ-30 חיילים חרדים לתחום התוכנה, בתוכנית שנקראה "שחר באופק" [ביוזמת הרב ראב"ד - רב חיל האויר]. בניגוד לנח"ל החרדי, כ-100% מהמתגייסים משתייכים לכל הקבוצות בקהילה החרדית.
לאור ההצלחה ושביעות הרצון הגדולה של הצבא מאיכות האנשים, מבקשים כעת חילות נוספים בצה"ל לחקות את חיל האויר. בימים אלו מנסים גם חיל הים, חיל המודיעין וחיל התקשוב, לאתר מועמדים חרדים לתוכניות דומות. למרבית הפלא, עד עתה לא ניכרת שום התנגדות בקהילה החרדית לתוכנית זו. מהי הסיבה לשוני הבולט כל כך בין התוכניות? השאלה מתחזקת עוד יותר לאור העובדה שבשחר כחול ישנה פחות סטריליות משירות עם בנות. ניתן להעלות בעניין מספר נקודות.
1. תעמולה - הנח"ל החרדי נעשה עם פרסום ותעמולה, לעומת הגיוס לשחר כחול שנעשה בשקט יחסי.
2. קהל היעד - הנח"ל החרדי יועד בעיקר לרווקים, בעוד שבשחר כחול חלק גדול נשואים, סכנתם הרוחנית של הרווקים גדולה הרבה יותר.
3. סוג השירות - שירות קרבי מושפע מציונות ומערכים אחרים, שירות מקצועי מטרתו העיקרית היא פרנסה ותו לא.
4. גידול בבעיית נוער השוליים - הגידול בהיקף תופעת נוער השוליים, מגדיל את המוכנות בציבור לתוכניות חדשות, גם בשיתוף צה"ל [דוד הגר שהעלה לפני שנה לכותרות את בעיית נוער השוליים, הינו הפטרון של עמותת "נצח יהודה"]
5. הניסיון - החששות הגדולים מהנח"ל החרדי התבדו, ולכן אין התנגדות ציבורית לתוכניות דומות.
6. מפעילי התוכנית - בנח"ל החרדי היו יזמים חרדים שניתן להפנות כלפיהם אצבע מאשימה, בשחר כחול הפעילות המרכזית היא של צה"ל ולא ניתן להילחם בהם בתוך הקהילה.
מה דעתכם?
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2008 14:16 |
|
| |
וגם עייפות החומר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2008 14:34 |
|
| |
Beitarnik
עייפות החומר של מי? נראה לך מובילי המאבק התעייפו, או שהם פשוט עסוקים כבר בנושאים אחרים?
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2008 19:25 |
|
| |
לדעתי (ומשיחות עם חבר'ה בנושא) הדבר נתפס כמעיין יציאה לעבודה (שהוא עניין בתחום הלגיטימי).
בחור ההולך לזה הוא כבחור ההולך לעבוד בהר חוצבים. מה לי צה"ל מה לי אמדוקס...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2008 19:34 |
|
| |
בעזהי"ת
א. תחילה, היות וזו כותרת האשכול, למרות שלא עסקת בזאת כלל, נושא החרדים ושירות צבאי, הוא אחד מהנושאים המייצגים בעיני את חוסר היכולת של ההשקפה החרדית להתמודד עם שינויים במציאות.
יושב סתר, בדיון אופייני בפורום הסמוך, לאחר שנדחק אל הקיר עוד ועוד, תחת כובד השאלה מדוע אפילו תפילה קטנה וקצרה אין הוא מתפלל לשלומם של יהודים סוף סוף, המוסרים את נפשם למען הצלת נפשות כלל יהודי ארה"ק, הגיע לשורת אמירה די בוטה: "מגיע לי". לדידו כאשר היו הנתינים צריכים להעלות מס אל הפריץ, כן החילויינים צריכים להעלות את מס הצבא.
הנקודה כאן פשוטה: האם לא הגיוני יותר, לדידם של אלה שאינם רואים שום אפשרות לנשיאה בעול הגנת נפשות יהודי ארץ ישראל, שלא יתגוררו בארץ ישראל כלל?
הרי לעניין זה, הסיבה לחוסר היכולת לשרת בצבא אינה מעלה ואינה מורידה, כי תהיה מוצדקת ככל שתהיה, עדיין יש צדק בטענה של ראובן הדורש משמעון גם הוא להשתתף בעול השמירה על הישוב ששניהם דרים בו! וכי שמעון אינו נהנה מהשמירה הזו, שהוא יכול לפטור את עצמו מכל קשר אליה, כאילו היא נעשית בדרך אוטומטית, ולא על ידי ראובן?
ב. חוששני שבשש הסיבות הנ"ל, לא מנית סיבה שעכ"פ יש להזכיר אותה כאפשרות: המחאה עוד בא תבוא.
כי אמנם השבאבניקים התרבו תחת כל עץ רענן (אגב, בדיוק לפני תפילת מנחה, בסדר הלימוד בהלכות יורה דעה, הגעתי לדברי ערוה"ש שציטט את הפרי חדש, בדבר שהיות ונפרץ שאינם נזהרים ממינקת נכריה, היא הסיבה שרוב הבנים יוצאים לתרבות רעה); ואמנם הכויללים נמצאים תחת משבר כבד מאוד; ואמנם (אולי? מי אמר?) הנח"ל החרדי לא התברר כמסוכן כל כך; אך בפועל חזקה על העסקנות הציבורית הכל כך קצרת ראות שהשתלטה על הציבור החרדי, שאפילו אם יהיה בכך צעד מוטעה ומזיק מאוד - עדיין בשל פרומקייט מופרך, יצאו למלחמת 'קוידש' באשר יש להלחם בו, ולכל היותר אפילו אם לא תצלח המלחמה, הרי ש'תמות נפשי עם פלשתים'.
ג. כמובן, מנקודת המבט של אגודה אחת, כל מהלך אשר יביא להקניית יכולת תעסוקתית מפותחת יחסית, לבני התורה, בוודאי יש בו ברכה כזו או אחרת (סייג - כי לפעמים עם הברכה יש גם היפך הברכה, ואין המטרה מקדשת כל אמצעי).
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 18/09/2008 19:46:39
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2008 19:53 |
|
| |
ראשית, הקנאים לא שמו לב כ"כ. וכדאי לא להסב את תשומת ליבם.
אבל על ששת הסיבות שלך יש להוסיף סיבה נוספת וחשובה מאוד, שיש בה גם לקח מעשי יומיומי.
שחר כחול לא חיפשה ברכת רבנים, ומשום כך לא עוררה את מי שחיפש היכן להתנגד. (וליהוי ידוע, כי הקנאים דאז חיפשו את הרב שטיינמן, והנח"ל לא היה אלא תירוץ).
הלקח הוא שלפעמים עדיף לעשות בלא רשות, ושאלה איז טרייף.
|
|
|
|
|
