|
''אתה עולה על אוטובוס לקריית שמונה, ומגלה שנותרו שני מקומות פנויים: אחד ליד בחור חילוני, ואחד ליד אברך חרדי. ליד מי תעדיף לשבת?''. השאלה הזו הוטחה, בנסיבות פרטיות, באדם ידוע למדיי בציונות הדתית. הוא השיב שיעדיף לשבת ליד החילוני. איש שיחו התמרמר: ''אבל אנו שותפים לחרדים בתורה ובמצוות, ואנחנו מתפללים כמוהם ולומדים כמוהם, ועם החרדי תוכל לדבר על הסידור והתורה והגמרא…''. ''הכל נכון'', ענה אותו אדם; ''אבל החילוני לא יעשן לי בפרצוף''.
את הסיפור הזה שמעתי מבנו של אותו אדם ידוע, והאמת היא שנוסחו המקורי של הסיפור היה בוטה יותר ממה שרשמתי כאן. אך לענייננו נסתפק בנוסח הזה, שאני מוצא בו מסר עקרוני. הרי אותו אדם ידע שלא כל החרדים מעשנים בלא התחשבות, ולא כל החילונים נמנעים מכך. הוא רצה לומר שאמנם באופן עקרוני אנחנו קרובים יותר לחרדים, לאין-שיעור קרובים יותר. הרי גם הם עובדים את ה' אלוקי ישראל. אך החרדים מקשים מאוד על שיתוף הפעולה עמם, באופן שהוא אולי חיצוני, אך הוא גם מעצבן ומתיש עד בלי די.
מתוך האתר של חיים נבון
|
