בית פורומים אגודה אחת

המדינה והחרדים, מי מממן את מי? / צבוני

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-29/11/2008 20:32 לינק ישיר 
המדינה והחרדים, מי מממן את מי? / צבוני

באשכול אחר התפתח דיון בנידון שבכותרת. החלטנו להעביר את הדיון לאשכול חדש.
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2061383&whichpage=6&forum_id=18119

 


המדינה והחרדים - מי מממן את מי?


"עלוקות", פרזיטים", "מוצצי דם", "עושקי הקופה הציבורית" - תארים אלו מעניקים רבים מאזרחי המדינה לציבור החרדי. "במדינת ישראל מתפתחים שני מגזרים עיקריים", מטיפים בציניות פוליטיקאים ותקשורתנים, "המגזר החילוני והד"ל, שהוא העובד, משקיע ותורם למדינה, ולעומתו המגזר החרדי שהוא המקבל, הבטלן והנהנה מיגיע כפיו של זולתו".

גם בקרב המחנה החרדי ישנה מבוכה כאשר מתמודדים עם נושא זה. רבים סבורים בליבם, כי אכן הציבור החרדי נהנה מן המדינה שלא בצדק. האמנם? הגיעה העת לבחון את הדברים אל מול הנתונים, ולהזים בכך כמה אקסיומות "יצוקות מבטון".

 

פאטה מורגנה

לפני מספר שנים פורסמה בעיתון "הארץ" סדרת כתבות של הכתב שחר אילן. הכותרת היתה: "הסל לאברך - 17,000 ₪". מי שקרא את תוכן המאמר באופן ביקורתי נוכח בעיוות הזועק מכל מלה שבו. בתחקירו כלל אילן משפחה בת 12 נפשות, שכל ילדיה מתחת לגיל 18, שניים מילדיה בפנימיה והבעל והאשה אינם עובדים (בדיוק כך נראית משפחה חרדית רגילה, לא?...). קצבת הילדים בתחשיב זה היא 4,500 ₪ (במחירי אז...), תמיכה בפנימיה בסך 3,100 ₪, 1,000 ₪ הבטחת הכנסה לאשה, 650 ₪ מילגת כולל. ס"ה 9250. איך הגענו ל-17,000? אה, שכחנו. עוד 1000 ₪ הנחות במס בריאות ובארנונה. הגענו כבר לכ-10,000 ₪. עכשיו הופכים את הסכום לברוטו, כלומר מוסיפים עליו ביטוח לאומי ומס הכנסה שמשלם מי שמקבל משכורת כזו, והנה, הוקוס פוקוס, 17,000 ₪.

הבדיחה האחרונה הזו, של גילום הסכום לברוטו, היא אוולת מוחלטת, שאין צורך אפילו לפרט ולהאריך בעניינה, אך בקלות ניתן גם להפריך את הסכום של 10,000 ₪ "נטו" שמקבלת משפחה חרדית "רגילה", לפי שחר אילן.

ראשית, כל הסכומים שבתחשיב זה אינם מיוחדים לציבור החרדי (למעט 650 ₪ מילגת משרד הדתות). רבות הן המשפחות החילוניות שנהנות מהקצבות כדוגמת אלו. בפרט התקציבים הניתנים לפנימיות עד גיל 18, ניתנים ברובם לבתי ספר חקלאיים חילוניים, ולישיבות תיכוניות ואולפנות של המפד"ל.

זאת ועוד, במרבית המשפחות החרדיות אחד מבני הזוג עובד, ובמעט מאוד משפחות נשלחים הילדים לפנימיות, מה שהופך את הסעיפים הללו בתחשיב ללא רלוונטיים ביחס לרוב החרדים. יש להתפלא על שחר אילן, שלא ערך את התחשיב למשפחה בת עשרים ילדים, שאחד מהם נפגע בתאונת דרכים. כך הוא היה מגיע לכ-30,000 ₪, עוד לפני הברוטו...

מאידך אם נשקלל את ההטבות הניתנות לאזרח חילוני, אשר בהם אין לחרדי דריסת רגל, נגיע למשכורות עתק שמקבל הציבור החילוני (וזאת "רק" על 2 ילדים, במקרה הטוב...). די אם נזכיר פעילויות וחוגים במתנ"סים, חוגי העשרה מגוונים, סבסוד של תיאטרונים ובתי קולנוע, סבסוד של ספורט ופעילויות "תרבות" שונות ומשונות.

 

פרורים מן העוגה

אין אפשרות במסגרת זו, לפרט את כל הסעיפים בהם מקופח הציבור החרדי בקביעות. אף על פי כן, נתמקד במספר דוגמאות:

תחום חינוך הילדים הוא ה"בייבי" של החרדים, ודווקא בו מקופחים החרדים ללא כל פרופורציה. נתחיל בבינוי: במגזר החילוני נפתח בית ספר, רק לאחר שהוקם מבנה כשיר וראוי לייעודו. במגזר החרדי אין שום קשר בין מספר התלמידים למספר הכיתות. כך זה בגני הילדים, וכך בבתי הספר. כך זה במספר חדרי השיעורים בישיבות לצעירים, וכך בתיכונים ובסמינרים החרדיים.

אפליה זו גורמת לייקור סעיף החינוך אצל החרדים, שכן פעמים רבות נאלץ המוסד החינוכי לשכור מבנה, ולגלגל את עלות השכירות על הורי התלמידים.

סעיף חשוב נוסף הוא החינוך הלא פורמלי, הכולל מתנס"ים, מועדונים, שירותים פסיכולוגיים, חינוך למגמות שונות, חינוך מבוגרים ועוד. שלא לדבר על סעיפים זוללי כספים, כמו הטלוויזיה החינוכית, שאין החרדים נהנים ממנה בגרוש.

 

הישיבות והאוניברסיטאות

טענה המושמעת ללא הרף היא תקצוב הישיבות. "האוצר העביר 100 מיליון ₪ לישיבות", זועקת כותרת בעיתון, וגורמת לרוגז אצל האזרח החילוני הקטן, שלא יודע שסכום זה הוא 0.3 פרומיל מתקציב המדינה. מאידך, כשנבדוק סכום זה אל מול הסכומים המוענקים לאוניברסיטאות, נבחין בפער העצום שבין החרדים לבין החילוניים.

הנה למשל אוניברסיטת תל אביב הנתונה בגרעון של כ-200 מיליון ₪. למרות זאת נהנים בכיריה ממשכורות עתק. כך לדוגמא, עלות שכרו של הפרופ' איתמר רבינוביץ, נשיא האוניברסיטה, היתה בשנת 2001 - 64,509 ₪ לחודש!!! לתשעה בכירים נוספים שילמו עלות שכר של למעלה מ-60,000 ₪ לחודש. אחד עשר בכירים נוספים "הסתפקו במועט", וקיבלו יותר מ-50,000 ₪ לאחד. עוד 51 עובדים, השתכרו בין 40,000 ל-50,000 ₪ לחודש.

באוניברסיטת חיפה, הסתכמה העלות הכוללת של שכר הנשיא, יהודה חיות, 71,758 ₪. שני סגניו קיבלו "רק" 64,200 שקלים. סכומים דומים נרשמו גם בטכניון ובאוניברסיטה העברית.

חישוב קצר מלמד, שמשכורת של עובד בכיר אחד באוניברסיטה, שווה למימון הניתן מהמדינה לישיבה בת 100 בחורים, או לכולל בן 80 אברכים. נציין עוד, שהמדינה אינה מממנת בשקל את שכר ראשי הישיבות והר"מים, אלא מעבירה תקצוב עבור מספר התלמידים.

זה באשר למשכורתם של הפרופסורים והמרצים, ומה באשר ליחס בין התמיכה הממשלתית בסטודנטים לתמיכה בבחורי הישיבות?

ובכן, מדוח של חברת "דן אנד ברדסטריט" (D&B), שהתפרסמו במרץ 2003, עולה כי תקציב המדינה מממן כל סטודנט באוניברסיטאות בסכומים שבין 500 ל-800 $ מדי חודש (תלוי באיזו אוניברסיטה מדובר). לעומת זאת, תקציב המדינה לבחור ישיבה הוא כ-115 $, ולאברך כולל כ-142 $! היחס שבין הסכומים הנ"ל, הוא כשבע לאחד!

 

וזאת תורת הקיפוח

איך באמת מתרחש העושק הזה? המוקש טמון במילה המרשימה "קריטריונים שוויוניים". "מה אפשר לעשות", אומרים פקידי האוצר בצדקנות, "אם רק הייתם עומדים בקריטריונים, הייתם מקבלים תקציבים רבים ללא כל בעיה".

אכן, אלא שהבעיה היא, שהקריטריונים ה"שוויוניים", תפורים מראש על פי מידותיהם של המוסדות החילוניים. קריטריונים נבנים ומנוסחים ע"י בעלי ענין ולצרכים מסויימים. יושב לו שר ממפלגת העבודה, מגדיר קריטריונים מסויימים, שלמרבה הפלא מתאימים למוסדותיה של מפלגת העבודה. אחרי הבחירות, בא השר מן הליכוד, מטיב את משקפיו, ובונה ניסוח שמתאים ככפפה ליד, למוסדות המקורבים למפלגתו.

לדוגמא, פעם היה סעיף שתקצב את כל תנועות הנוער באשר הן. יום בהיר אחד החליט שר החינוך, כי לא יתכן שתנועות נוער שאינן ציוניות, יקבלו תקציבים כתנועות נוער ציוניות. אמר ועשה ושינה את הקריטריון. "מעתה ואילך", הצהיר בחגיגיות, "יתוקצבו רק תנועות נוער ציוניות".

וכאן הבן שואל: מהו ההגיון בתקצוב בלעדי לתנועות ציוניות? האם החרדים אינם משלמים מיסים כשאר אזרחי המדינה? מדוע יש לשלול מהמוני ילדים תקציבים המגיעים להם ביושר, בגלל הגדרה כזו או אחרת?!

דוגמא נוספת, תיכון חילוני מתוקצב ע"פ סעיפים של "מעבדה", "חדר מחשבים", "אולם מוזיקה" ומה לא. מה לעשות שבישיבות לצעירים, במקום המעבדה ישנו אוצר הספרים, ואת חדרי המחשבים מחליפים חדרי השיעורים. "הקריטריון מוגדר ומנוסח מראש, וממש מצער שאינכם עונים עליו" מהמהם הפקיד במשרד החינוך...

דוגמא שערורייתית נוספת, הוא החינוך ההתיישבותי, המזרים סכומי עתק לבתי ספר בקיבוצים ובמושבים ולישיבות תיכוניות מסויימות של המפד"ל. "למה בעצם שלא נקבל מליונים?", שואלים את עצמם הקיבוצים התרים אחר תוספת תקציבית, וממחשבה למעשה, חיש קל נשתלים להם חסה וצנון בשדה הסמוך לבית הספר. השלב הבא הוא תליית שלטי פרסום ברחבי הארץ, בהם נקרא כל בחור וטוב לבוא ולהסתופף תחת כנפי האידיאולוגיה החקלאית מיובלת הידיים.

התוצאה? ביזנס טוב. 60,000 תלמידים בחינוך ההתיישבותי, מקבלים תקציב של 2 מליארד ומאתיים חמישים מליון ₪. זאת לעומת 160,000 תלמידים בחינוך העצמאי המתוקצבים ב-750 מליון ₪. נחסוך לכם את חישוב היחס שבין הסכומים, ונגלה שהחרדי מקבל אחד חלקי שמונה (!) מהתלמיד העודר בערוגות הקיבוצים. ללמדך שחסה וצנון הם שמות קוד למכרה יהלומים.

 

"מיהו פרודוקטיבי?"

"הכל טוב ויפה", יגיד החילוני המוסת, "אבל מגזר שלא משתייך למעגל העבודה, וחמור יותר - לא משלם מיסים, מוטב שישב בשקט ולא יעשוק את קופת המדינה". האמנם? האם החרדים מצויים מחוץ למעגל העבודה? האם מדובר בציבור שאינו פרודוקטיבי?

הבה נתמקד בעובדות ובמספרים: בארץ ישנם כ-400,000 - 500,000 חרדים. כמות האברכים מגיעה בקושי ל-40,000. חרדים רבים שאינם אברכים עובדים לפרנסתם, ובניגוד להשמצות, משתייכים למעגל העבודה היצרני. ניתן למצוא חרדים בכל המקצועות: קבלנים, עורכי דין, סוחרים, ועוד. ניתן למצוא אפילו רופאים חרדים. חרדים רבים עוסקים בענפי מסחר המיועדים לייצוא, כגון: יהלומים, אתרוגים, תשמישי קדושה וכד', דבר המכניס כסף זר רב לקופת המדינה.

גם בקרב מרבית משפחות האברכים, האשה יוצאת לעבוד והיא המפרנס העיקרי. "ההסכם הפנימי" בין בני הזוג, לפיו האשה תעבוד והבעל ילמד, אינו אמור להיות מעניינו של איש. העיקר הוא שיש מפרנס במשפחה.

טענת הפרודוקטיביות מקוממת לכשעצמה. כאשר בוחנים מקרוב את מגוון בעלי המקצועות במגזרים האחרים שבמדינה, מגלים גם כאלו שאינם חברים בהסתדרות התעשיינים. האם טומי לפיד, שהיה עיתונאי כל ימיו, תרם תרומה יצרנית ממשית למשק הישראלי?

יש מקום לבחון את המקצועות הנלמדים באוניברסיטה. האם כולם פרודוקטיביים? רבים מהלימודים אינם בעלי משמעות כלכלית. החוג לאשורית עתיקה באוניברסיטה העברית לא יתרום מאומה לצמיחה במשק, וגם לא החוג לארכיאולוגיה ימית באוניברסיטת חיפה.

 

חרדים ומיסים

הטענה הקשה מכולם היא ההשתמטות מתשלום מיסים. האם אכן נושאים החילוניים לבדם בנטל המס?

ובכן, הכנסות אוצר המדינה מתקבלות ממיסים ישירים כמס הכנסה, וממיסים עקיפים כמע"מ, מכס וכד'. בשנה האחרונה הכריע המע"מ את הכף, ומשקלו בהכנסות המדינה היה למעלה מ-50%.

חלקם של החרדים בתשלומי המע"מ לא נופל מחלקם של החילוניים ואפילו עולה עליהם. לא רק באופן יחסי, אלא אף באופן מוחלט. זאת משום שסל הקניות של החרדי הממוצע מכיל כמות מוצרים המכפילה פי כמה וכמה את סל המוצרים של החילוני. למרות שהחילוני צורך מוצרי יוקרה, שסכום המע"מ המתקבל מהם הוא גבוה, אך הכמויות העצומות שהחרדים רוכשים ממוצרי הצריכה הפשוטים (יחסית), מקזזים סכומים אלו. מלבד זאת, גם בקרב החילוניים ישנם רבים המשתייכים לעשירונים נמוכים, אשר צורכים בעיקר מוצרי יסוד, ואיש אינו מלין עליהם שחלקם בנטל המס הוא נמוך ולא משמעותי.

ומה באשר למס הישיר? ובכן, חמשת העשירונים התחתונים לא מגיעים ברובם לסף המס. מחמשת העשירונים העליונים, נושא העשירון העליון חלק של כ-73%, העשירונים התשיעי והשמיני נושאים בחלק של כ-15%, והשאר מוטל על העשירונים הששי והשביעי. חלקם של החרדים בעשירון העליון אינו נופל מחלקם היחסי באוכלוסיה, ואפילו יותר. גם בשאר העשירונים, נשאר היחס המקביל.

סעיף נכבד המזרים כספים לקופת המדינה, הוא המסים הישירים והעקיפים הנגבים בקניית דירות. חלקם של החרדים בקניית דירות הוא עצום, וגבוה הרבה יותר מחלקם היחסי באוכלוסיה. יש לזכור כי החרדי רוכש דירות לששת, שבעת, ואפילו עשרת ילדיו, ומכל דירה מקבלת המדינה את ליטרת הבשר שלה, ע"י המיסים הכבדים הקבועים בחוק.

נתון נוסף עליו יש לתת את הדעת, הוא התרומה החרדית להגדלת הצמיחה במשק. בעוד שהחילוני משתדל לרכוש מוצרים תוצרת חו"ל, כסמל סטאטוס ויוקרה, הרי שהחרדי, שיכולותיו מעטות יותר (וגם אינו מייחס משמעות חשובה ל"יוקרה"), מעדיף לקנות מוצרי "כחול לבן", ובכך מחזק את התעשייה המקומית ומביא לצמיחה במשק.

 

ילדים הם ברכה

רבים מהמשמיצים את הציבור החרדי, מלינים על ריבוי הילדים הנולדים בו. ובכן, לפני כל הטיעונים הכלכליים וההוכחות המספריות, יש מקום לערער על הטענה כי "ריבוי ילדים הוא נטל למדינה". כאן בא לידי ביטוי הפולמוס האידיאולוגי בין הכלכלנים, האם יש לשאוף למדינה בנוסחה הקיצונית של מילטון פרידמן, שתנוהל כחברה כלכלית לכל דבר? האם יש לבחון כל אפיק אליו זורמים כספים במדד של רווחיות? אם כך, לצד הקיצוץ בהוצאות על גידול ילדים, יש להפסיק את ההקצבות העצומות לענף החקלאות, שאיננה רווחית בעידן המודרני הפתוח לייבוא מכל העולם. יש לבטל את תקציבי ה"תרבות" כתאטרון ואופרה (אם הם רווחיים שיממנו את עצמם). יש לבחון היטב את נושא שירות הבנות בצבא, אשר לרבים הוא חשוב אידיאולוגית, אך הוא כרוך בהוצאת סכומי עתק, אשר אינם מחזירים את עצמם. יש לעקור את כל ההתנחלויות זוללות הכספים.

אלא שכל אחד מבין, שמדינה אינה חברה כלכלית, וחלק מתקציבה מופנה למטרות אידיאולוגיות, כגון אלו שהוצגו לעיל. אם כך, אין מקום לתלונה על הציבור החרדי, הסבור, אידיאולוגית,  שיש להביא ילדים רבים לעולם.

גם מבחינה כלכלית, אין בסיס לטענה הנ"ל. ראשית, כבר הוכחנו שילדים מגבירים צריכה וצמיחה. עשרת הדירות שהחרדי קונה לילדיו, מכניסות למדינה פי עשר מהדירה שהזוג החילוני הממוצע קונה לעצמו. זאת מלבד סל הקניות החודשי, שככל שיש יותר ילדים, הוא יותר גדול, כפי שכבר נכתב לעיל. בנוסף לכך, ככל שיש יותר תושבים במדינה, עולה חוסנה הכלכלי, מה שנקרא בלשון הכלכלה "הון אנושי". אין מקום איפוא לטענות על ריבוי הילודה בציבור החרדי, אלא אם כן עומדות מאחריהן הכוונה והרצון לראות ציבור זה כלה ונעלם מעל פני האדמה.

 

תרומות נוספות

תרומה מפליגה אותה תורם הציבור החרדי למדינה, היא הכנסת מטבע זר. המדינה מעוניינת בהשקעות מחו"ל, והיא זקוקה להן כאוויר לנשימה, אלא שהמדינה הפכה ליעד מסוכן למשקיעים והם נמנעים מלהשקיע בה. מלבד החרדים. המשקיעים החרדים מחו"ל, הרואים את ארץ ישראל שלא דרך משקפי הדיבידנדים, ממשיכים להגיע ארצה ולרכוש נכסים ודירות.

בעקבות המצב הבטחוני והכלכלי, נמנעים סטודנטים מחו"ל להגיע ארצה. למותר לציין, שתלמידי ישיבות רבים ממשיכים להגיע ללמוד בישיבות בארץ. דבר זה, מכניס כסף זר רב למדינה, ומזרים דם חדש לכלכלה המקומית.

גם תיירים נמנעים להגיע ארצה בתקופה האחרונה. התיירים החרדים הם כמעט היחידים שעדיין ממשיכים להגיע, ובכך הם תורמים רבות למדינה. גם בני משפחה של תלמידי חו"ל, מגיעים לעיתים לבקרם, ותורמים בכך כנ"ל.

גם בנושא תיירות הפנים תורם החרדי למדינה הרבה יותר מן החילוני. הרגלי הנופש של החילוני מובילים אותו לטורקיה, נפאל, אירופה או דרום אמריקה. רווחי הישראלים מושקעים במלונות ובאתרי נופש ברחבי העולם. לעומת זאת, הציבור החרדי נמנע עקרונית מלצאת את גבולות הארץ (שלא לצורך חיוני), ונוהג לנפוש ברחבי המדינה. יעידו על כך הקיבוצים והמושבים, אשר רבים מהם ביקשו הכשרים מהודרים, כדי שיוכלו למשוך את הציבור החרדי לנפוש אצלם.

אפיק נוסף המכניס מטבע זר לארץ, הן התרומות מחו"ל. ישיבה ממוצעת וכולל ממוצע, נתמכים בדרך כלל בתרומות רבות מנדבני חו"ל. הכסף הנכנס נשאר בארץ ומושקע בה. משיקול "כלכלי נטו", כדאי למדינה להשקיע את התקציב המועט של תמיכה בישיבות, ולקבל בתמורה כפל כפליים של מטבע זר המוזרם למערכת הכלכלית. "כסף מחוץ למערכת" הוא בסיסה של כל כלכלה מקומית, שהרי "אין הבור מתמלא מחולייתו". לכן משקיעה כל מדינה בייצוא ובתיירות וכד'.

מדוע מבין כל חילוני, שכדאי להשקיע כסף בענף המלונאות, כדי שיגרום בכך כניסת מטבע זר, והוא מתנגד בכל תוקף לסיוע לישיבות, למרות שהן כמעט היחידות המתמידות יבוא מטבע זר גם בתקופת מיתון?!

 

מחיר החסד

השנים האחרונות הביאו לקידמת הבמה את המתנדבים החרדים ואת ארגוני החסד. הפיגועים הקשים שהיו בשיאה של האיתיפאדה, לצד המצב הכלכלי הקשה במדינה, המחישו לכולם את תרומתם האדירה של ארגוני החסד השונים, שרובם המכריע חרדיים.

נראה שלמדינת ישראל אין שמץ של מושג, לגבי הסכומים האדירים הנחסכים למדינה כתוצאה מפעילותם של הארגונים הנ"ל. באופן עקרוני, כל פעילויות ארגוני החסד, צריכים היו להיות מוטלים על שירותי הבריאות, הרווחה ועוד ועוד.

ננסה לבחון פלח קטן מתרומתו של ארגון המתנדבים החרדי העצום "עזר מציון".

ובכן, המאגר לתורמי מח עצם פוטנציאלים של עזר מציון, הוא המאגר הגדול במדינה. לשם השוואה, במאגר בית החולים הדסה ישנן 18,000 דגימות, בעוד של"עזר מציון" ישנן 160,000 דגימות. המדינה מכירה בנחיצותו הקריטית של בנק מח העצם, ולמרות זאת אינה מממנת אותו בשקל עלוב אחד. יש לזכור שמאגר זה משרת את כל תושבי המדינה, ושזהו שירות בריאות חיוני, שהמדינה היא זו שהיתה צריכה להקים ולממן אותו. עלות ההפעלה השוטפת של בנק זה, מגיעה לשמונה מיליון ₪ בשנה. מלבד זאת, מבצעי התרמת מח עצם הנעשים מדי פעם, עולים ג"כ מליוני שקלים (עלות בדיקה ראשונית כ-180 ₪. אם ישנה התאמה מסויימת יש צורך בבדיקות נוספות יקרות יותר). כל ההוצאות הנ"ל מוטלות אך ורק על מנהלי עזר מציון!

האמבולנסים של עזר מציון מעבירים חולים מבתיהם לבתי החולים וחזרה, לשם קבלת טיפולים שונים שאינם טעונים אשפוז. עלות פעילות זו בשנה היא 6 מיליון ₪. ה"מדור לילד" מספק מגוון שירותים עצום, החוסך לקופת המדינה סכומי עתק בשנה.

בהוסטל "אורנית" לילדים חולי סרטן והוריהם, נהנים כלל הילדים החולים בארץ, חילוניים כחרדים. את חצי מליון הארוחות שמספקת "עזר מציון" מדי שנה, סועדים כלל תושבי המדינה, חרדים, דתיים, חילוניים.

ארגון חרדי נוסף, כנראה המפורסם שבהם, הוא "יד שרה". המכון לפריון עבודה בדק ומצא, כי ארגון "יד שרה" חוסך למדינה 220 מליון דולר בשנה, רק בסעיף ימי אשפוז!!! הארגון זכה בפרס קפלן, הניתן לחברות מסחריות, עסקים או יזמים על חסכון כלכלי!

ארגוני החסד נוסדים ומנוהלים ע"י החרדים, אך מעניקים שירות שווה לכל אזרח במדינה. מי שיבקר למשל, במחנה הנופש לילדים נפגעי טרור של ארגון המתנדבים "לב מלכה", יוכל להווכח בכך במו עיניו. תקציב הארגון מגיע מדי שנה ל-12,000,000 ₪. המדינה תורמת לארגון זה 220,000 ₪, במקרה הטוב.

ולא סקרנו את פעילותם המופלאה של ארגוני החסד "יד אליעזר", ו"חסדי נעמי", החוסכים לקופת המדינה הון עתק. שרותי הרווחה מודים, כי ללא בתי התמחוי "חסדי יוסף", "מאיר פנים" ועוד, המאכילים המוני רעבים, וללא ארגוני החסד הנוספים, היו מגיעים המוני אדם ללשכות הרווחה ומבקשים סיוע. החרדים "הפרזיטים" מקדישים את עצמם, כספם וזמנם, ומסייעים לכל פונה ופונה!

גם התרומות אותן מגייסים ארגוני החסד בחו"ל, מכניסים מטבע זר לקופת המדינה, ותורמים לכלכלתה.

מנגד, ראוי היה לערוך חשבון אמיתי על עלות הציבור החילוני למדינה. תקציב השב"ס ובתי הכלא, תוכניות הגמילה מסמים והפרוייקטים למניעת אלימות, מיועדים כמעט רק לציבור החילוני. החרדים, ב"ה, אינם "נהנים" מתקציבים אלו. מצד שני, מיסי הציבור החרדי מממנים את פעילויות הספורט, ה"תרבות" והאמנות, מהם לא נהנה ציבור זה אפילו באלפית האחוז!

 

לסיום

האמנם החלידה מערכת ההסתה המשומנת של התקשורת והפוליטיקאים, גם את ההגונים שבקרב החילוניים? ראוי לכל מוסת לערוך חשבון נפש וחשבון כלכלי, ולענות באומץ על השאלה: האם התרומה היא חד סטרית, ואם כן לאיזה כיוון?

_______________________________________________________________________

צבוני

מקור: לקט כתבות שפורסמו ביומונים החרדים, עריכה וניסוח סופיים נעשו על ידי.  

_______________________________________________________________________

בןציוןכהנא


צבוני

בטרם אתייחס לגופם של דברים, אולי ניתן לדעת מתחת ידו של מי יצאו הדברים. האם אתה הוא הכותב הנכבד, או שמא תוכל להביא דברים בשם אומרם.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

 

_______________________________________________________________________

רב_סיינפלד


והדברים התבהרו בלינק המצו''ב

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2343821&forum_id=18119

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2334178&forum_id=18119

כל קבוצה חברתית המטיפה לתשלומי העברה נתפסת כסחטנית ובצדק.  האזרח הקטן מעדיף שהחרדים יסגרו את כל ארגוני החסד, כולל זק''א והצלה על אפודיהם המגוחכים, בכדי ששיעור המס שלו ירד באופן משמעותי.

החשבונאות הפתלתלה על תרומתם הכלכלית העקיפה של הציבור החרדי היא מגוחכת משום שבדיקה חשבונאית פשוטה של עלות מדינת הרווחה תוביל למסקנה כי המדינה תפיק תועלת כספית ממשלוחם של כל החרדים והערבים במחלקת עסקים להתיישב בערבות אוסטרליה. עלות מדינת הרווחה היא אדירה, ואינה נמדדת רק בתקציבים הישירים הניתנים למוסדות חרדים, ובתשלומי ההעברה הניתנים לכל משפחה חרדית. יש לקחת בחשבון את הפסד ההכנסות ממס ואת הסבסודים העקיפים.

כפי שכבר הצעתי בעבר, על המשוכנעים לאמור כי החרדיות תורמת לאוצר המדינה יותר ממה שהיא לוקחת, לתמוך במדיניות נתניהו השוללת תשלומי העברה.  תפנה נא החרדיות את משאביה הכלכלים בתוכה, מבלי להזדקק לטובות החילוניות ומבלי להדרש להעביר לה תשלומים כואבים. לשיטתו של צבוני, החרדים ירויחו.

אלא שהם יודעים טוב מאוד את העובדות.

_______________________________________________________________________

צבוני


תופתע רב סיינפלד,

שמעתי מהרב מרדכי נויגרשל, שכלכלנים בדקו את הדבר וטענו, שאם לא ייטלו מיסים (כולל מע"מ) מהציבור החרדי והכספים יועברו לפרנסת הקהילה ומוסדותיה, המצב יהיה שפיר עשרת מונים ממצבו כיום.

כמובן, תמיד אפשר לטעון שהוא משקר...

_______________________________________________________________________

שרפ


ברור
החרדים לא יממנו את הכבישים, מוסדות הממשלה, הצבא, המשטרה, העיריה, שיכון, תשתיות וכד'. את הכל יממנו "הפריירים החילוניים".
יש כמה הוגי דעות חרדים שבטוחים שכל הציבור מטומטם כמו צאן מרעיתם או שגם הם יודעים שהציבור לא מטומטם אבל במסגרת הציבור שלהם הם רוצים להראות גאונים שיודעים מה לענות לחילונים ולהצדיק את הפרזיטיות החרדית.

_______________________________________________________________________

ההיולי


אכן שרפ הטבת לטעון, אני חושב שכאן טמון בדיוק הבעיה. החרדים חושבים שמדינה זה כדי לממן מוסדות בלבד כי כל היום הם נלחמים רק על מוסדות. אבל הם שוכחים שמדינה זה גם הוצאות ביטחון כבישים סעד וכו'.

כל זה הוא חלק ממדיניות של מנהיגי המפלגות החרדיות שהדבר היחיד שהם מדברים עליו זה מסדות וקיצבאות ילדים. הם לא זוכרים שיש זקנים חולים וכו'. אין להם שום דאגה לביטחון המדינה. אני לא נכנס לדיון של ימין או שמאל אבל ברור שאם יתנו להם כסף למוסדות הם יסכימו להצטרף לכל ממשלה אפילו אם היא תסכן את המדינה (בין אם על ידי עשיית שלום בין אם על ידי אי עשייה כל אחד לפי מה שהוא חושב אבל אותם זה לא מעניין בכלל.).

בעבר הפלגות החרדיות/דתיות עניין אותם ללחום למען הצביון היהודי של מדינת ישראל, דבר שהוא לפחות לא אינטרס מיגזרי צר גרידא. היום אפילו זה לא מעניין אותם כל הנושא הוא כסף לחרדים!!
.הם ידרשו קיצבאות ילדים גם עם על ידי זה יהפכו הערבים (שאצלהם המחיה היא זולה יותר ולכן הם יכולים לצאת ברווח מהבאת ילדים.) לרוב במדינת ישראל!!

_______________________________________________________________________

בןציוןכהנא

צבוני

הטענה שהחרדים משלמים מיסים מעבר לחלק היחסי שהם מקבלים מתקציב המדינה הוא מופרך לחלוטין, גם אם מנסים לשם כך להשתמש בכלכלנים עלומי שם, או ברבנים ומרצים חסרי ידע והבנה בתחום ודמגוגים מקצועיים.

הצדק עם שרפ שלפני ביצוע הבדיקה הנ"ל, ראוי להגדיר מראש איזו מהוצאות המדינה מוגדרת כהוצאה גם עבור החרדים. ברור שאם את ההוצאות של המדינה על בטחון; בטחון פנים: בריאות; תשתיות ותשלום חובות, לא תחשיב כהוצאות עבור החרדים, תוכל אולי להגיע לתוצאות שהזכרת.

להקל על הדיון, אביא מעט נתונים על קצה המזלג מתקציב המדינה. לשם כך אכתוב את הסעיפים הגדולים בתקציב 2008, כשהם מעוגלים כלפי מטה. אשמח לדעת באיזה מהסעיפים החרדים נהנים פחות מחלקם היחסי באוכלוסיה.
תשלום חובות - 72 מליארד ש"ח
תקציב הבטחון - 48 מליארד ש"ח
תקציב בטחון הפנים - 8 מליארד ש"ח
תקציב החינוך - 27 מליארד ש"ח [אני מתאר לעצמי שבסעיף זה החלק היחסי הישיר של החרדים גדול מחלקם באוכלוסיה בשל ריבוי הילדים לעומת הציבור הכללי]
השכלה גבוהה - 6 מליארד ש"ח
תקציב הבריאות - 15 מליארד ש"ח
ביטוח לאומי - 25 מליארד ש"ח
תקציב תשתיות ופיתוח - 8 מליארד ש"ח
סה"כ - 209 מליארד ש"ח
http://www.mof.gov.il/budget2007/docs2008/12.pdf

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.



תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 29/11/2008 20:50:47




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/11/2008 20:50 לינק ישיר 

רק הערה:
חינוך אינו צריך להתחלק לפי הורים אלא לפי ילדים. לכן אם לחרדים יש יותר ילדים, מגיע להם יותר, או יותר נכון מגיע לכל ילד שלהם, בלי קשר למספר האחים שלו שכבר קיבלו.
השאלה הנכונה היא, האם המדינה יכולה להרשות לעצמה כל כך הרבה ילדים. ואז הנושא הוא ריבוי טבעי, חיובי או שלילי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/11/2008 20:56 לינק ישיר 

ymy33655 כתב:


השאלה הנכונה היא, האם המדינה יכולה להרשות לעצמה כל כך הרבה ילדים. ואז הנושא הוא ריבוי טבעי, חיובי או שלילי.
 


מאיר

בחברות נורמליות ריבוי ילדים זו ברכה. באותן חברות, ילדים שהם דור העתיד גורמים שהחברה תוכל לחסוך פחות ולהסתמך יותר על תשלומי המס של הדור הבא. את הכסף יוציאו הן על ריבוי צריכה והן על חינוך דור העתיד.

אצלנו ריבוי הילדים הוא חלק מהמלחמה (לצערנו) על זהות המדינה. למה לצערנו, כי במקום נורמאלי היו מגרשים מפה (או מעודדים הגירה) של כמות כזו מאויבינו, שהיתה מכריעה את הכף.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/11/2008 21:04 לינק ישיר 

ymy

הנושא כאן איננו האם וכיצד צריך להתחלק תקציב החינוך, בעניין זה ניתן להציג נימוקים שונים לחלוקה כזו או אחרת. הנידון של האשכול הוא האם החרדים ככלל נותנים למדינה יותר ממה שהם מקבלים או להיפך. היות ואין לנו סיבה להניח שהחרדים נותנים יותר מחלקם היחסי באוכלוסיה, עלינו לבדוק האם הם מקבלים יותר או פחות מחלקם היחסי באוכלוסיה. לשם כך הוזכר תקציב החינוך, שהוא ללא ספק התקציב הגדול ביותר שממנו נהנים החרדים ישירות [כ-40% מהמועסקים בקרב החרדים עובדים בחינוך].

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-29/11/2008 21:45 לינק ישיר 

כהנא,

אינני יודע מניין לקחת שחלקם של החרדים בתקציב החינוך גבוה מחלקם של המגזרים האחרים.

במאמר שהבאתי נכתב כך:

"במגזר החילוני נפתח בית ספר, רק לאחר שהוקם מבנה כשיר וראוי לייעודו. במגזר החרדי אין שום קשר בין מספר התלמידים למספר הכיתות. כך זה בגני הילדים, וכך בבתי הספר. כך זה במספר חדרי השיעורים בישיבות לצעירים, וכך בתיכונים ובסמינרים החרדיים. אפליה זו גורמת לייקור סעיף החינוך אצל החרדים, שכן פעמים רבות נאלץ המוסד החינוכי לשכור מבנה, ולגלגל את עלות השכירות על הורי התלמידים."

"מדו"ח של חברת "דן אנד ברדסטריט" (D&B), שהתפרסמו במרץ 2003, עולה כי תקציב המדינה מממן כל סטודנט באוניברסיטאות בסכומים שבין 500 ל-800 $ מדי חודש (תלוי באיזו אוניברסיטה מדובר). לעומת זאת, תקציב המדינה לבחור ישיבה הוא כ-115 $, ולאברך כולל כ-142 $! היחס שבין הסכומים הנ"ל, הוא כשבע לאחד!"

 "60,000 תלמידים בחינוך ההתיישבותי, מקבלים תקציב של 2 מליארד ומאתיים חמישים מליון ₪. זאת לעומת 160,000 תלמידים בחינוך העצמאי המתוקצבים ב-750 מליון ₪. נחסוך לכם את חישוב היחס שבין הסכומים, ונגלה שהחרדי מקבל אחד חלקי שמונה (!) מהתלמיד העודר בערוגות הקיבוצים. "




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/11/2008 22:00 לינק ישיר 

אנני מבין מה הבעיה.

ככל אדם בר דעת המדינה משקיעה היכן שזה מניב לה תוצאות.

האם מהחינוך ההתישבותי לא יצאו פי 8 משרתים בצבא (במשך 3 שנים ביחידות קרביות?).
האם מהחינוך ההתישבותי המדינה אינה צופה למי שיעבוד וישלם מיסים פי 8 מאשר במגזר החרדי.

אני חושב שבחשבון זה המדינה משקיעה בחרדים אפילו יותר מדאי.

נ.ב. מי שרוצה להטיל אחריות בעניני חינוך על המדינה, אדרבה שיפתוח זרם ממלכתי חרדי. בזרם כזה המדינה תהא חייבת לספק מוסדות ותקציבים כמו בממלכתי רגיל. אלא מה מפחדים שיתערבו בעניני החינוך. כל זרם ותת זרם מעוניין לפתוח מוסדות בהם ילמדו את הכיתתיות שלו. לפתוח בתי ספר לתעסוקת בני המשפחה. להפלות את מי שהוא לא מעוניין בו. אחר כך גם בוכים שהמדינה תממן את זה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/11/2008 23:25 לינק ישיר 

בהמשך לדברי YMY נראה לי שזו גישה מעוותת לבדוק איזה מגזר מועיל יותר למדינה ואיזה מגזר מועיל פחות למדינה, ברור שהאתיופים מועילים למדינה פחות מהצפון תל-אביבים. התפקיד של המדינה הוא לעזור לכולם ויש כאלו שצריכים את העזרה יותר מאחרים ויש כאלו שיכולים להועיל למדינה יותר מאחרים והתפקיד של המדינה הוא לדאוג לזה שהחברה כחברה תתפקד בצורה הטובה ביותר.
הבעיה היא שהחרדים כחברה אינם מוכנים להיות חלק מהחברה הישראלית, לא מהבחינה הכלכלית ולא מהבחינה הרעיונית, ולכן הנידון כאן הוא האם כמדינה בתוך מדינה משתלם למדינת ישראל להחזיק את מדינת החרדים?
כאן כבר לא ניתן לטעון שילדים זה ברכה, כי ילדים במדינת ישראל הם ברכה למדינת ישראל, אבל ילדים במדינת החרדים הם אמנם ברכה למדינת החרדים, אבל הם הופכים את הצורך של מדינת ישראל להחזיק את מדינת החרדים ללא רווחי!!




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/11/2008 00:38 לינק ישיר 

צבוני

החלטתי להקדיש מעט זמן לבדוק את הנתונים שהבאת, לצערי הם אינם מתארים נכון את המצב. בשלב זה, ברצוני להתייחס למימון של תלמידים חרדים במערכת החינוך החרדית, מול המימון לתלמידים במערכת החינוך הממלכתי והממלכתי דתי.

מספר הילדים ברשתות החינוך העצמאי, מעיין החינוך התורני ומוסדות הפטור בשנת תשס"ח - 189,473 תלמידים
תקציב החינוך העצמאי, מעיין החינוך התורני ומוסדות הפטור לשנת 2008 - 1,487,925 אלף ש"ח
הסכום לתלמיד - 7,850 ש"ח לשנה

מספר הילדים במערכת החינוך בישראל, ללא הרשתות הנ"ל ומוסדות הפטור בשנת תשס"ח - כ-1,250,000 תלמידים
תקציב מערכת החינוך בישראל, ללא התקציב לחינוך מיוחד, לשנת 2008 - 15,413,819 אלף ש"ח
הסכום לתלמיד - 12,330 ש"ח לשנה

אכן ניתן לראות בבירור שהתלמידים במערכת החינוך הממלכתי מתוקצבים הרבה יותר מהתלמידים החרדים, אבל הפערים אינם כה גדולים כפי שתיארת זאת. העובדה שהחינוך המוכר שאינו רשמי מתוקצב רק ב-75% איננה חדשה, והיא נקבעה עם הקמת החינוך העצמאי.

בעניין החינוך ההתיישבותי, אין לי מספיק מידע על המערכת הזו, אבל כפי הנראה היא אכן מתוקצבת באופן חריג ומיוחד, גם ביחס לחינוך הממלכתי הרגיל. אם הבנתי נכון, מדובר בחינוך פנימייתי עבור נוער מיוחד. אין הצדקה לענ"ד לערוך את ההשוואה דווקא עם מוסדות אלו. בכל מקרה, לישיבות הקטנות ישנו תקציב פנימייתי ממשרד הרווחה.

מקורות
אתר משרד החינוך
תקציב המדינה

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-30/11/2008 01:03 לינק ישיר 

יש לעשות סדר בדברי צבוני:

1) מדינה יכולה לבחור בשיטה פוליטית המאפשרת הוצאות ציבוריות נרחבות (סוציאל-דמוקרטיה) או הוצאות ציבוריות מצומצמות במידת האפשר (קפיטליזם-רייגינזם-תאצירזם-נתניהוניזם וכו'). 

גם כאשר מדינה מחליטה על ישומה של שיטה מסויימת מבין השיטות האמורות תמיד יהיו חילוקי דעות באשר לסעיפי הוצאות מסויימות. בד''כ ישנה תמימות דעות על חשיבות ההשקעה בתשתיות ציבוריות, שירותים ציבורים, ורשתות בטחון חברתיות. כל הוצאה על סעיפי תרבות או סעיף הנתפס כמטיב עם פלח אוכלוסיה מסויים מביאה למרמור בקרב קבוצות הזכאיות לפעול פוליטית ומוסרית לסגירת הברזים לקבוצה המוטבת, ואם לא עלתה בידם אזי מותר להם לקטר כולל שימוש בכינוי ''סחטנים''.

לשחורים, חסידי ווילאמסבורג בארה''ב, העניים, ולאקדמאים הממוקמים בתחתית מעמד מעמד הביניים יש אינטרס עצמי ברור בקיומה של מערכת סוציאלית ובעיקר במרכיב תשלומי ההעברה שכן כקהילה \ יחידים הם יפיקו יותר תועלת ממנה מאשר סך תרומתם. מאידך גיסא למעמד הביניים הגבוה, ולעשירון העליון,  יש אינטרס מובנה בקיום גירסה קפיטלסטית שכן  התועלת שהם יפיקו מכלל ההוצאות הציבוריות תמיד יהיה ביחס הפוך למידת תרומתם. למרבה הפלא: החרדים בארץ לא הריעו לנתניהו כאשר הוא הפחית את רמת מס החברות בצורה משמעותית, מה שמומן חלקית בעזרת הפסקת הקיצבאות. לכאורה החרדים בישראל, בתור תורמים למערכת בעלי מאזן עודף היו צריכים  כמו מרבית אחיהם בארה''ב, להעדיף את השיטה הקפיטלסטית.  אלא שהתייצבותם המלאה של החרדים לצד סוציאליסטים - קומוניסטים כשלי יחימוביץ בסוגיית הקיצבאות, והפיכתה לנושא הבוער והחם של הפוליטיקה החרדית, מורה בבירור על האינטרס המובנה שלה בקיומה של מערכת תשלומי העברה - שמשמעותה הפשוטה היא הוצאת כסף מאזרח א' בכדי לממן את אזרח ב'.  האמירה של צבוני בדבר אפשרות התנתקות החרדים מעטיני הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית או מה שנשאר ממנה הינה קשקוש נוייגרשלי טיפוסי. כאשר אזרח א' סבור שהוא מממן את אורח חייו של אזרח ב'  אזרח א'  מתרגז. הדברים נכונים שבעתיים כאשר אזרח א' משוכנע שאורח חייו של אזרח ב' לא נובע ממסכנות מעמדית של אלו שלא נולדו עם כפית כסף, אלא מתוך בחירה ערכית סובייקטיבית. נמצאנו למדים שהחרדים, כקבוצת נהנים מתשלומי העברה יכולים להחשב כסחטנים.  כמובן שהגדרת סחטנותם של פלח אוכלוסיה הינו מוטה תרבותית ומבוסס על הנחה שיפוטית. אבל החשבונאות היצירתית שלך לא מוכיחה שמאזן התשלומים החרדי הינו חיובי וע''כ הדיון שלנו אמור להתנהל במישור הערכי דהיינו באם משיכת היתר מהווה סחטנות או אינטרס לאומי. משעה שהוכרע שחילוני, מעצם הגדרתו כחילוני יכול לחשוב שאין לו אינטרס לתמוך בצורת החיים החרדית, הרי שהדיון בנאותות הגדרת משיכת היתר כסחטנות הינו  מיותר וסמנטי.
 
כמובן שאפשר להתחיל בתרגילים חשבונאים שמשיכת היתר מכוסה על ידי תרומות עקיפות שקשה לכמת אותן ועל כן תרגילים אלו מזמינים תגובת מוייחל טובעס. גם השחורים בארה''ב יכולים לטעון אלף טענות לילה ולילה על תרומתם העקיפה של השראתם לתרבות ההיפ הופ המכניסה מיליארדי דולרים לקופת האוצר האמריקאי, שהם משתמשים פחות במערכת הכבישים הבין מדינתית השואבת משאבים אדירים, שהם צורכים פחות מיים מסובסדים בניגוד לבעלי הבריכות הפרטיות, שהם קונים בגדים לילדיהם הרבים הנולדים מחוץ לנישואין, שהם קונים בחנויות עירוניות  מוצרים שמס הקניה עליהם הינו גבוה ביותר, ולטעון שסך ההוצאות של מערכת אכיפת החוק לא יכול להלקח בחשבון שכן הפשיעה נובעת מחטאי העבר של החברה הלבנה שאמורה לשלם את המחיר, ששילומו המלא יביא לשיפור רמת חיי השחורים ולהורדת הפשיעה.   אלא שטבעם של חשבונות אלו הינו מורכב, ומזמינה תגובת לא צריך את תרומתך ולא את משיכתך. ועד שתסביר לכולם את התיאוריות המורכבות האלו ותשכנע אותם באמיתותן לא תוכל להאשים את מכניך כסחטנים במניפולציה לצרכים פוליטים. 

שיהיה ברור שהוועדה אינה מתנגדת לקצבאות ילדים מהסיבות הבאות: 

א. הוועדה מרחמת על אלו שאין להם - נקודה. מבשרך אל תתעלם. כשלקרובי הוועדה אין אוכל במקרר ובגדים יפים בארון, הוועדה מזילה דמעה ופותחת את ארנקה. אבל יצויין שמדובר באינטרס האישי של הוועדה והיא לא תובעת בפה מאחרים לעשות כמוה.

ב. הוועדה משוכנעת שלא ניתן להכניס אנשים למעגל עבודה בהוקוס פוקוס והוועדה הרי ניחונה בלב רגיש לסבל שיתרחש בשלב הביניים.

 2) לכאורה צבוני מעלה טענה צודקת שכן הוצאות החינוך  של מדינה אמורים להיטיב במידה שווה עם אזרחיה.

אלא שזכות לחינוך אינה זכות ערטילאית כזכותו של כל אזרח לנשום אויר ללא תשלום, והוא מבוסס על מספר הנחות יסוד ואשר ביניהם ניתן למנות את הנקודות הבאות:

א. מערכת החינוך מהווה את המגבש הסוציולוגי העיקרי של החברה וע''כ למדינה יש אינטרס מובנה לשלוט ולפקח על מערכת החינוך  ומצד שני לאפשר לכלל אזרחיה ואף להכריח את אזרחיה לשלוח את את ילדיהם לבית הספר.  חינוך מרובד יוצר חברה מרובדת, ובעוד שרוב החברות הדמוקרטיות מאפשרות חינוך מוגבר ע''ח ההורים, הם מגדירות רף מינימלי המשקף את ''מנת החינוך המינימלית'' הראויה בעיני הפוליטיקאים. בד''כ הרוב משליט גם את ערכיו המוסריים והתרבותיים במידה מסויימת. בארה''ב לא יאפשרו תוכנית לימודים גזענית הפוגעת בשחורים, ובהולנד לא יאפשרו תוכנית לימודים הפוגעת בבעלי נטיות מיניות הפוכות.

ב. מערכת החינוך נותנת כלים כלכלים לבוגריה, וישנו מתאם ברור רמת ההשכלה במדינה לבין רמת כלכלתה. ע''כ ההשקעה בחינוך דומה להשקעה בתשתיות, והינה האינטרס המובנה של כלל האוכלוסיה כולל זו שיש לה משאבים לחינוך ילדיהם במסגרת פרטית.

ג. אי שיוויוניות במערכת חינוך מנציח פערים כלכלים. ובעוד שיש מחלוקת על נאותות קיומו של חינוך פרטי המעניק נקודת זינוק משופרת, ישנה הסכמה על כך שצריך לאפשר לכל אזרח נקודת זינוק סבירה.

הבה נבדוק את טענות החרדים על אפליה בחינוך לאור ההנחות הנ''ל:

1) הזכות לחינוך שיוויוני שונה במהותה מזכויות יסוד אחרות כמו ללכת על אותה מדרכה ברחוב יפו, לעמוד באותו תור במשרד הפנים, ולהנות מאותן מישום שיוויוני של תקנות התעבורה, שכן לזכות זו יש יחסי גומלין מורכבים עם האינטרסים של המדינה ויש לכרוך את חובות המדינה בכריכה אחת עם זכויותיה.

2) מן האמור לעיל ברור שהמדינה לא חייבת לממן כל התארגנות פיראטית המוגדרת כחינוך ולממן אותה. יתר על כן, מותר לה לפקח על כל מערכת חינוכית בכדי להבטיח את קיומם של ערכי ומיומניות ליבה.  בכדי לסבר את האוזן, אני מציע דוגמא קיצונית. המדינה לא חייבת להכיר כבית ספר כל התארגנות ילדים בדואים העוסקים כל היום ברעיית כבשים, משחקי כדורגל, ולימודי צליפת גומיות.   למדינה יש זכות להגדיר מה מהווה ''חינוך'' מתוך כלל ההסדרים הכוללים איחסון ילדים במסגרות פורמליות ולא פורמליות.   כמו כן, לא יעלה על הדעת שקבוצת הורים תפנה לאוצר  באומרה ''אנו לא צריכים שהילדים שלנו ילמדו בבית ספר, ומעדיפים שתתנו לנו את הכסף לבנית מגרש גולף''.  תורף עיקרו של סעיף זה הינו שהזכות לחינוך אינה אבסלוטית, היא ניתנת להגדרה על ידי המדינה וכרוכה בחובות מצד ההורים.

3) המדינה חייבת בתקצוב שיוויוני של מערכת החינוך השייכת למדינה וע''כ היא חייבת להקים בתי ספר לפי קריטריון פיזור גיאוגרפי סביר ולדאוג לרמת שירותים אחידה (קשה להשיג רמת תקצוב אחידה שכן מחירו של מגרש בתל אביב עולה על מחיר מגרש בדימונה).  ניתן לדון באם המדינה חייבת להקים מערכת בתי ספר דתיים מקבילה, אבל זהו דיון תיאורטי שכן היא מסכימה ועושה זאת - אם כי לענ''ד היא לא חייבת לעשות זאת.

4) תקצובם של מסגרות פרטיות: ראשית כל במדינות רבות, המדינה אינה מתקצבת מסגרות חינוך פרטיות. אך גם אם נניח שהמדינה חייבת לתקצבן הרי שברור שלא ניתן לתקצב מסגרות פרטיות בצורה שיוויונית וברמת תקצוב המסגרות הציבוריות.  הדרך הפרקטית לממן מסגרות חינוך פרטיות הינן באמצעות שוברים. יש מדינות המתקצבות הוצאות מסויימות של בית''ס פרטים פר גולגולת - או על בסיס מספר תלמידים מינימלי, אך תמיד יהיה מי שיטען בצדק שמדובר באפלייתם לטובה.

5) פיקוח המדינה: בכל מדינה מתוקנת המדינה מפקחת על תכני הלימודים ומבטיחה רמת ליבה מינימלית ללא קשר לרמת מימונם. ק''ו בן בנו של ק''ו שזכותה של המדינה להתנות את מימונם של מסגרות חינוך פרטיות בהבטחת קיומם של לימודי ליבה. 

6) מצב החינוך החרדי אינו מאפשר ומצדיק מימון מלא מהסיבות הבאות: 

העדר אינטרס א': מערכת החינוך החרדית אמנם פועלת להנחלת ערך ליבה מרכזי של נימוסים מיומנות קריאה ועוד אך מתעלמת מזכותה של המדינה לקבוע ערכי ליבה אחרים. מעטים הם המדינות הדוגלות ברב - תרבותיות מוחלטת של מיעוטים משמעותיים ועל מערכת החינוך החרדית לשלם את המחיר בשמחה של עצמאות טוטאלית.  לא שאני משווה חלילה וחס, אבל גרמניה לא ששה לממן מדרסות מוסלמיות המנחילות ערכים המנוגדים לערכי הליבה של הרוב. כמובן שניתן להתווכח על מידת הרב-התרבותיות הראויה, אך אין שום מדינה בעולם אשר תצדיק את הפוזיציה החרדית לפיה למדינה אין עניין או זכות התערבות מינימלית, ואסור לתת לה אפילו עמדת מו''מ.  מבחינת ערכי הליבה, למדינה יש אינטרס לתמוך בחרדים רק משום העובדה שילדים לא מסתובבים ברחובות והוריהם יכולים לעבוד, אבל כל זה עדיין לא מצדיק עצמאות גורפת.  ומאחר שלמדינה אין אפילו זכות עמידה במו''מ, ולמרות שמסיבותיה שלה היא מאפשרת עצמאות טוטאלית זו,  קשה לתבוע ממנה את חובת המימון כזכות יסוד שכן זו מנוגדת לאינטרסים שלה. 

-  העדר אינטרס ב': מימון מערכת החינוך החרדית אינו משרת את מטרות המדינה בהקמת תשתיות אנושיות.  כמובן שהתורה מחזיקה את העולם וכו', אבל נהוג להשתית את הקריטריונים לפי אלו שנקבעו בבנק העולמי או אפילו על אלו המקובלים בוועדת התכנון המרכזית של המפלגה הקומוניסטית. ודאי שאתה יכול להוכיח באלף ראיות ההיפך, אבל זכותם שלא להשתכנע ולא לפתוח את הארנק. 

 -  העדר אינטרס ג':  המדינה מוכנה לתת כסף למטרה המסויימת של הנחלת מיומנות בסיסית שתעמיד תלמידים בנקודת זינוק כלכלית שווה ככל האפשר ואינה חייבת לאפשר להנהלת בתי ספר לבזבז את התקציב לפי שיקול דעתם הבלעדי אם על לימודי קוראן או גמרא.

עד כאן הרחבנו בסיבות בעטיין מערכת החינוך החרדית לא יכולה לנופף בדגל השיוויון, גם משום אופייה הפרטי וגם משום התנערותה הטוטלית מכל התחייבות ופיקוח.

יתר על כן, המבנה הפנימי של הציבור החרדי אינו מאפשר שיויון בתשתיות שכן ספרדים לא יכולים ללמוד עם אשכנזים, ילדי אברכים לא יכולים ללמוד עם ילדי עובדים, חסידי ר' שרולצ'ה לא יכולים ללמוד עם מנדלסטים, ועוד ועוד.  אתה לא יכול לנהל מערכת חינוך פיראטית שאינה כפופה לשום פיקוח,אינה מבוססת על  הגיון דמוגרפי וגיאוגרפי,  ואשר מבוססת על צרכים תרבותיים יחודים הכוללים הרצון ללמוד בבובוב 45 ולא בבובוב 48 ולדרוש שיווין במבנים ותקציבים. גם אם כל בתי הספר החרדים היו לומדים לפי תוכנית הליבה, עדיין לא היה שייך ליצור שיוויון בתשתיות. כל כלכלן יאמר לך שהמקסימום שמערכת חינוך פרטית יכולה לדרוש זה שוברים ותו לא.  

צבוני גם מביא דוגמאות של אפלייה הפוכה של מגזרים מסויימים, כמגזר ההתישבותי, הדורשים ניתוח נוסף בכדי לבחון באם יש לכך הצדקה. אבל קיומה של הפליית יתר, מנותקת לחלוטין משאלת היסוד של תקצובה הראוי של מערכת חינוך פרטית ואוטונומית לחלוטין.  נראה לי, שהסיבה לאפליה ההפוכה נעוצה בהטיה תרבותית פוליטית היסטורית שדגלה בפיזור האוכלוסיה ובקיומם של גושי ההתישבות.  שאלת העדפתם של אלו מנותקת לחלוטין משאלת אי העדפתם של אלו.  יתר על כן, למרות נטייתה של החרדיות לראות את כל החילונים כחטיבה ממוסדת אחת, הרי שאין קשר בין ההתיישבות העובדת לאזרח תל אביבי מצוי שמצידו ניתן לעלות באש את ההתיישבות העובדת והחרדים יחדיו.

ואחרון אחרון חביב: ההשוואה לאוניברסיטאות

למרות שהמדינה מכירה בחשיבותם של מדעי הרוח היא לא חייבת לממנם. וכאשר היא בוחרת לממנם, היא יכולה לקבוע קריטריונים כאלו הבאים:

- פיקוח ותכנון של המל''ג שבניגוד לישיבות מכירה בשומעים חופשיים

- הגבלה של מספר הסטודנטים על ידי קיצוב. אדוני יפתח עיתונים וילמד שסגירת ומיזוג חוגים באוניברסיטאות הינה עניין רגיל של מידי יום ביומו. הנפגעים העיקרים הינם מדעי הרוח הנחשבים לשכבת השומן שניתן לקצץ בה.

- מאחר שמדובר בבונוס זכותה של המדינה לקבוע אלו מדעי רוח נחשבים כראויים להחשב כאלו. שאלת היוקרה הבינ'ל גם משחקת תפקיד לא קטן. בכדי לסבר את האוזן, כדאי שתדע שגם במדינות האיחוד האירופי השופכות הון עתק מתקציבן למימון המערכת האקדמית לא כל הרוצה לבוא וליטול יכול להקים מסגרת לימודים ולבקש תקציבים. ע''כ גרמניה לא חייבת לממן כל התארגנות תורכית ללימוד קוראן ונגינת עוד במאהל מאולתר בטירגארטן הברלינאי. מטבע הדברים, הטיותיו התרבותיות של הרוב או של האליטה השלטת קובעות מה ראוי ומה לא ראוי. 

- גם באם המדינה מכירה בחשיבותם של לימודי יהדות עדיין יש מרחק רב בין מימון מספר מצוצמם של סטודנטים הלומד לפרק זמן מוגבל תוך כדי נתינת דין וחשבון על הספקו ומטרותיו, לבין מימון גורף של קבוצת אוכלוסיה הגדלה בטור הנדסי והעוסקת בפעילות תרבותית חשובה ככל שתהיה והכוללת פעילות קווסי אקדמית של קריאה הנקבע באופן פיראטי על ידי ראש המוסד שאינו חייב בדו''ח לאף אחד, לאורך זמן בלתי מוגבל.
 



תוקן על ידי הוועדה ב- 30/11/2008 1:17:07




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/11/2008 08:54 לינק ישיר 

הוועדה
ייש"כ על הניתוח המפורט.
אולם נלענ"ד שכל דבריך אינם עומדים מול התיזה הבסיסית של חפט תפוחים, שאומרת שבעצם הכל שלנו ואנחנו בסה"כ מצילים מידם.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/12/2008 20:41 לינק ישיר 

אתמול למדנו גם שהרב ליצמן והרב אליטוב דורשים ממדינת ישראל לממן את אבטחת בתי חב''ד בתור שגרירויות דה-פקטו או משהו כזה.

בתור חסיד גדול ואוהד של חב''ד, ובעיקר של בתי חב''ד מסביב לעולם,  אין לי בעיה שכל בית חב''ד יוכר כסניף של גולדמן סאקס עם כל  הבונוסים וההטבות הכרוכות. 

אלא שהאמירה של האישים הנכבדים משקפת איזו שהיא הבנה משונה בטיבה של מדינה ודרך התנהלותה, והמשקפת צורת מחשבה המשיקה לעמדה החרדית המובעת בהודעתו של צבוני.

הפרק הפותח של הדוקטורט של סבא ז''ל (שרוב נכדיו לא יודעים שיש לו דוקטורט בפילוסופיה מדינית ובכלל איך אדם יכול להיות דוקטור ולא להיות רופא?) מתחיל בקביעה שכשלונה של המהפכה הצרפתית היה נעוץ בכך שהיא עסקה בזכויות האדם אך לא בחובותיו.  גם אם נדחה את ההגיון שמאחורי קביעתו הספציפית של סבא שהיה אדם די מוזר (כפי שניתן לצפות מסבא של הוועדה) הרי שהוא משקף תובנה בסיסית לפיה אין ארוחות חינם וכי כל  הזכויות ירדו לעולם כרוכות בחובות.
 
אילו מדינת ישראל תממן את הוצאות הביטחון של בתי חב''ד בעולם (ואולי כדרישה קודמת של ר' ינקל ליצמן - לממן אותם בכלל) אזי היא תרצה להתערב  באופן ניהולם לפחות ברמת התכנון וכו' וכו' מה שחב''ד בשום ואופן לא תאפשר. אלא שחובת הדיווח והכפיפות לגורם המממן לא עולה בראשם של הרבנים ליצמן ואליטוב אף לשניה אחת ולכן הם מקשקשים את השכל כפי שהם מקשקשים.

בשולי הדברים:

- מעניין שפונים למדינת ישראל כגוף המייצג של היהדות (בעלבעמיו תחסוך את ההערה המיותרת שכן אני כבר יודע מה אתה רוצה לומר) ולא לקונגרס היהודי העולמי, אגודת ישראל, התאחדות הדסה, או ארגון צא''ח.   אלא שארנקים עמוקים יכולות לאפשר הכרות דה-פקטו שבנסיבות אחרות לא היו עולות על דל השפתיים.
 
- מדינת ישראל אכן משתתפת במאמצי הבטחון בקהילות רבות ברחבי העולם כולל בבתי חב''ד.  ההשתתפות היא ביעוץ מקצועי ואספקת כוח אדם - אך כל זה נעשה במימון הקהילה המקומית ומדינת ישראל אינה מאבטחת על חשבונה מוסדות חשובים ככל שיהיו שאינם שגרירויות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/12/2008 21:20 לינק ישיר 

כבוד היו"ר, ועדה נכבדה,

הרשה לי לחלוק עליך בדבר בסיסי: במדינה דמוקרטית אין להתנות זכויות אזחיות בסיסיות בחובות כאלו ואחרות. יתר על כן, אם המדינה עצמה מכירה בפטור של קבוצות מסוימות מחובות מסוימים מסיבות כאלו ואחרות, היא אינה יכולה לשלול מהן זכויות הניתנות לשאר אזרחי המדינה. כל הזכויות הנובעות מתשלומי המיסים, שבגדול, כפי שהבאתי בפוסט הראשון שלי, הציבור החרדי משתתף בו כמו שאר האזרחים, אסור שתגזלנה מהמגזר בנימוקי חוסר קבלת תכתיבים חינוכיים. גם אם המדינה רוצה מאוד לקבוע לי מה ללמד את בני, היא אינה יכולה לשול ממני תקציבים כל שהם. המדינה אינה סבתא טובה שמחלקת מתנות, אלא גוף האוסף את כספי האזרחים ואמור לחלק אותם באופן שוויוני.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/12/2008 21:42 לינק ישיר 

כאמור יש לחלק בין שלוש נקודות:

הראשונה העוסקת בזכותה של המדינה להתנות זכויות מסויימות עם חובות - וכפי שבואר בהרחבה למעלה הזכות לחינוך (להבדיל מהזכות לקצבת ילדים) אינה זכות מוחלטת וקשורה בהחלט לאינטרסים של המדינה.  אתה אומר שכל ילד חייב לקבל תקציב חינוך מהמדינה. האם זו זכות יסוד קנינית לקבלת יחידת מימון הניתנת לבזבוז לפי שיקול דעתו של התלמיד או הוריו אם לחינוך או לקניית צ'יפסר? מי אמור להגדיר מהו חינוך? או האם למדינה מותר להגדיר את הקריטריון ולקשור אותו לאינטרסים שלה?

השניה חורגת מעקרונות המימון הציבורי ועוסקת בשאלה מדוע קבוצה א' מכנה את קבוצה ב' סחטנית - ונראה לי שהרחבתי בכך די.

השלישית עוסקת בקשר שבין זכות העמידה וההתערבות והדרישה לדיווח וחובת המימון. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/1/2009 00:27 לינק ישיר 

בני ציפר ב"הארץ" על אבטחת בתי חב"ד



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/1/2009 22:00 לינק ישיר 
כל עובד היי-טק מפרנס בין 4 ל-6 עובדים בענפי השירותים

מנכ"ל משרד התמ"ת: 4,000 עובדי היי-טק פוטרו בישראל עד אוקטובר, 15,000 יפוטרו; כל עובד היי-טק מפרנס בין 4 ל-6 עובדים בענפי השירותים

בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא תעשיית ההיי-טק והפיטורים בענף אמר גבי מימון: "עלות הפיטורים בענף ההיי-טק למשק היא 12 מיליארד שקל בשנה" ; יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ רוברט אילטוב: "אין שום התייחסות בתכנית ההאצה של האוצר להצלת ענף ההיי-טק, למרות שמדי יום אנו נתקלים בידיעות על עוד ועוד פיטורים"

לילך ויסמן
 
1/1/2009
עלות הפיטורים בענף ההיי-טק למשק הישראלי נאמדת ב-12 מיליארד שקל בשנה - כך עולה מנתונים שהציג מנכ"ל משרד התמ"ת, גבי מימון, בדיון שקיימה אתמול (ד') ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא הפיטורים בענף ההיי-טק והתעשייה. עוד עולה מהנתונים כי מאז חודש אוקטובר פוטרו כ-4,000 עובדי היי-טק ולדברי מימון, בתוך זמן קצר יגיע מספר המפוטרים הכולל לכ-15 אלף בני אדם. לדבריו, כל עובד היי-טק מפרנס בין 4 ל-6 עובדים מענפי השירותים (הסעדה, תחבורה, ניקיון ועוד).

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000412682&fid=594



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > אגודה אחת > המדינה והחרדים, מי מממן את מי? / צבוני
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext