|
|
| נשלח ב-4/12/2008 14:11 |
 |
| |
הקב"ה, איך העזת?! ציטוט עפ"ל
ציטוט מynet
הקב"ה, איך פגעת בשלוחים?
"פגעת בדבר הכי יקר לכולנו. נתת לרעים לרמוס ולחלל את הבייבי של הרבי. נתת להם לפגוע בשלוחים. איך יכולת לגעת בתמצית האמונה שלנו ולזעזע אותה בלי להשאיר קצה של אור? רמז"? נרצחי הפיגוע במומבאי הובאו למנוחות ולצד הכאב הקשה מנשוא, נותרו החב"דניקים עם שאלות קשות, וגם תשובות. מונולוג כואב ל-ynet של חסידת חב"ד
חב"דניקית
*******>var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) );
function txt_link(type,url,urlAtts) {
switch (type){
case 'external' :
if( urlAtts != '' ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);}
break;
case 'article' :
urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'yaan' :
urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'category' :
urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
}
}
function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}
תראה, אני מסכימה איתך שיש ערוצים הרבה יותר מקובלים "לדבר איתך" על זה. אבל תסכים איתי שבטח גם יהיה מי שלא יסכים איתי. כשכואב - צועקים. ככה לימדו אותי. אז מה יש? שכולם ישמעו.
מה אני אגיד לך....
מה שלא עשו רבים ורעים שניסו, הצלחת אתה לעשות במחי יד של שתי יממות וחצי. נתת להם לצחוק עלינו כל הדרך אל הקבר, להחריד מדינות שלמות משלוותן, לרסס אותנו בלי להתבלבל ועוד בסוף - לצאת מנצחים. לא רק שנתת להם! אפילו עזרת.
אבל יודע מה הכי גרוע? בעצם, אין "הכי" גרוע. סומכים עליך שתמיד תמצא יותר גרוע מזה... פגעת בדבר שהיה הכי קדוש ויקר לכולנו. נתת להם לרמוס ולחלל ולהרוס את הדבר שהיה הכי מוגן, הכי מקודש, הכי קרוב והכי הכי הבייבי של הרבי.
נתת להם לפגוע בשלוחים.
נתת לדמם להינתז על הקירות, נתת לגופותיהם להשתרך על הרצפה ולהותיר שבילי דם, נתת למוישי למרר בבכי ולצעוק "אמא אמא!" בלי להבין למה היא שוכבת על הרצפה וגבה אליו, למה היא לא מסתובבת, מרימה אותו, מחבקת ומלטפת ומרגיעה בחיוך הכובש הזה שלה ש"הכל בסדר חמודי, אמא פה ואמא הכי אוהבת אותך בעולם".
מילא היינו אומרים, "שלוחים" מהזן הזה שקמים כל בוקר לכוס קפה עם "חלב ישראל" טרי מהמכולת, או כאלה שההסעה של הילדים לחיידר מצפצפת בחוץ, או אפילו כאלה שמחכה להם חבילת נופש בקאריביים מקופלת במעטפה כאות תודה מכמה מעריצים נלהבים. שלוחים מהזן הזה שחייהם "חיים". שענייני עולם הזה נוחים להם והם רחוקים בעליל מקמצוץ של ייסורים ומסירות נפש, אז אולי היינו מתנחמים כשוטים גמורים שלפחות בחייהם "חיו" כמו שצריך...
אבל דווקא אותם?!
אנשים שבחרו מרצונם החופשי ללכת כמה שנות אור אחורה ולגור בתנאי עולם שלישי, ועם חיוך! עם שמחה אמיתית! לא עם תחושה של הקרבה ורחמים עצמאיים. עם אמונה כל כך כובשת שאי אפשר היה לעמוד מן הצד ולא להתרגש ולהתפעם. וכל זה בשביל מה? בשביל לחפש יהלומים?! בשביל לחתום על חוזים שמנים עם סוחרים בריטיים?! בשביל מה?!
בשבילך. נטו.
איך יכולת לעשות לנו את זה? איך יכולת לנתץ לנו בפנים את הדבר היחידי (פחות או יותר) שנשאר לנו אחרי שכבר גזלת מאיתנו כמעט את הכל? איך יכולת לגעת בתמצית האמונה שלנו ולזעזע אותה בלי להשאיר איזשהו רמז, סימן, קצה של אור בסוף המנהרה החשוכה הזו.
כמה אירוני מצידך היה להשאיר את התמונה של הרבי ככה שלמה, נקיה משריטה ומדם. השארת אותו שם כדי להסתכל בהם. לראות את גבי עוטף את אשתו בטלית, להשגיח בסנדרה בורחת ומצילה את מוישי היתום, לעקוב אחרי השעות האחרונות והאיומות ביותר בחייהם של הקורבנות שבסך הכל באו כדי לעשות את העבודה שלהם.
לעבוד בשבילך.
יודע למה? כי אתה מכיר אותנו. אתה יודע שבסוף השבעה אנחנו נקום כמו גדולים. אנחנו נחרוק שיניים, אנחנו נצעק, אנחנו נשתוק, אנחנו נבכה, אנחנו נחייך, אנחנו נמשיך להאמין.
נתת לרבי להכניס בנו כאלה תעצומות, שאין לך את החשש הזה שאנחנו פשוט נקום ונלך.
רבקי, גבי, אתם שם למעלה עכשיו. מוגנים, קרובים אליו, בשורה הראשונה הכי צמוד לרבי. אתם שם צופים בנו וכואבים איתנו ומנגבים את כל הדמעות של ההורים שלכם, האחים, האחיות, האחיינים והאחייניות, של כולם.
אתם מחבקים ומלווים את מוישהל'ה שלכם שיגדל בלעדיכם. שיסתכל תמיד למעלה ויחפש אתכם. אתם יודעים שאיכשהו יהיה טוב. אתם הרבה יותר "בעניינים" מאיתנו. אתם לא תנוחו ולא תשקטו עד שכבר יחליטו שמה שזהו זה. "איט איז אובר" ואתם מגיעים הנה. עם משיח.
הכותבת משתייכת לחסידות חב"ד. פרטיה שמורים במערכת
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 14:14 |
|
| |
ומגד ראיתי את זה:
בס"ד.
יושבת, בוהה במסך בריחוף מה, 5 דקות עוברות ולא כתבתי שום דבר חוץ מהכותרת. איך אפשר בכלל? כיצד מסוגלות מילים זעירות לגעת ולו בעטיפה החיצונית של כאב עצום שכזה? וכואב לי, כואב לי כ"כ. הכרתי קצת, אבל יש אנשים שלא צריך מעבר לזה כדי להכיר בערכם. יומיים אני מתהלכת סהרורית בבית, מנסה להבין והלב מתכווץ. סיפורי דם חם וקר גועשים בתוכי, אז אולי באמת הוא נרצח אחרון? חייב להיות, מישהו עטף אותה בטלית. ואם, אם באמת כמו שאמרו בנוסף לכל הפחד היא עברה גם את הפגיעה הנוראית ביותר שקיימת עבור אישה? עוד כיווץ פנימי, עמוק. המחשבה על רבקי העדינה, על כאבו של בעלה. קשה לי, קשה לי להכיל...
אך יש עוד מישהו בעולם הזה, מישהו שלבטח מרגיש שמשהו מתרחש סביבו רק לא מעכל עד כמה. התחושות שלו חשובות בהרבה מאלו ששלי אז ניסיתי להציץ לעולם שלו, עד כמה שזה אפשרי. זה לא אפשרי, אבל זה גם משהו:
&&&
תשע"ג, 2013.
אוף, אוף, אוף. כזה מלא זמן חיכיתי למסיבה שלנו, הרעבע אמר שזאת מסיבה הכי מיוחדת שיש. עכשיו בכלל לא נראה לי שזה כיף, זה עוד לא התחיל וכבר הכל עוד פעם מעצבן אותי. נמאס לי שעוד פעם סבא הגיע, נמאס לי! אני רוצה כמו כולם כולם, כמו שמוליק שאבא שלו מצלם אותו כל הזמן וכמו שניאור שאבא שלו עושה לו שלום הכי שיש מהשורה השנייה. אבל אני לא אומר כלום, עכשיו סבא מסריט אותי במצלמה הגדולה אז אני מחייך בשבילו כי כשאני לא מחייך הוא אומר לסבתא ושניהם נהיים קצת עצובים. אני לא יודע, אולי זה אפילו בגללי.
בכלל אני מאוד אוהב את סבא וסבתא, גם הם אומרים שהם הכי אוהבים אותי בעולם. תמיד כשאני בא הביתה סבתא נותנת לי חיבוק ענק וסבא מרים אותי גבוה, כמעט עד התיקרה. נראה לי שהם הסבא וסבתא הכי טובים שיש כי אפילו סבא וסבתא של מענדי לא נמצאים איתו כזה מלא, אפילו שהם מביאים לו מלא מתנות מאמריקה. סבתא גם מלטפת אותי כל לילה ואומרת איתי שמע ישראל, כמו שאמא הייתה פעם עושה.
אני חושב שאני קצת מתגעגע לאמא וגם לאבא, אפילו שאני לא זוכר אותם הרבה. כל פעם שיש לי יום הולדת אנשים פתאום מתחילים לדבר עליהם, אבל אם הם רואים שאני מסתכל הם נהיים הכי בשקט שאפשר. נראה לי גם בגלל זה היה סבא היה טיפה עצוב כשעשו לי מסיבה עם החברים, כי פתאום גם הוא נהיה בשקט כשאבא של שמוליק הביא אותו ואמר לו סוד באוזן. זה קצת מבלבל ואני בכלל לא מבין, כי תמיד אומרים לי יום הולדת שמח אז למה לגדולים זה יום גם קצת עצוב? שנה שעברה בלילה לפני שנרדמתי וסבתא נתנה לי נשיקה שאלתי אותה את זה, אז היא רק אמרה שהיום הולדת שלי זה כמו אותו יום שמאז אין לי את אבא ואמא. רציתי להגיד לה אם לפני שהם הלכו הם אמרו לה משהו, ולמה בכלל הם החליטו להיות נעלמים בדיוק ביום הולדת שלי במקום לחכות קצת כדי שיהיה לי יום הכי שמח. בסוף לא אמרתי לה כי כששאלתי היה לה בעיניים קצת רטוב כזה, כמו של דמעות.
נראה לי שלהרבה אנשים יש כמו לפני דמעות כשהם רואים אותי, כמו כשרואים ילדים שעושים עצוב. זה קצת לא מסתדר לי כולם אומרים תמיד שאני הילד הכי טוב שיש, אז למה הם מסתכלים עליי ולא שמחים? שאלתי את סבא והוא אמר שזה רק מתי שמדברים על אבא ואמא ושאני הילד הכי הכי טוב שיש, אבל זה עושה אותי עכשיו הרבה לא מבין. אם כולם אוהבים את אבא ואמא למה רטוב להם בעיניים כשאני שם? זה לא כיף, כמו שאני רואה את שניאור חבר שלי? או שאולי זה כי אני עדיין ילד קטן שלא מבין, אני לא יודע.
אתמול היה כבר נמאס לי אז הלכתי לסבתא במטבח ושאלתי אותה אם הם יבואו פעם בחזרה אפילו שהם הלכו, אז היא אמרה לי בשקט בשקט שכן ושוב נהייתה עצובה קצת. זה היה לי חשוב הכי חזק אז אמרתי לה אם היא יודעת מתי והיא ענתה שהיא לא יודעת, שאפשר להתפלל להשם ולרבי ואז כשיבוא המשיח הם יבואו יחד איתו. אני חושב שזה יכול להיות אפילו היום, אז אני מתפלל ומבקש הכי חזק שאני יודע.
"השם בשמים, הרבי שלי. אני יודע שאתם יכולים לעזור לי, אתם שני אבאים בשבילי אבל אני גם את אבא שלי שהלך מפה מזמן והוא צריך לחזור. בבקשה תעשו שהמשיח יבוא, תגידו לו שיביא איתו גם את אבא ואמא ביחד ושיהיה לכולם הכי שמח שיש בעולם. אני מבטיח להתפלל חזק ולהיות הילד הכי טוב, אז בבקשה..."
<לדעתי הכותבת נמצאת כאן איתנו, חן חן לך>
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 23:46 |
|
| |
המכתב השני יפה מאוד .
את המכתב הראשון לא הייתי מעלה . למה להכניס מחשבות כפירה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2008 10:07 |
|
| |
"הכותבת משתייכת לחסידות חב"ד. "
ואני היפופוטם בגן חיות.
_________________
"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2008 10:56 |
|
| |
אני לא בטוח שאי אכן לא משתייכת, יש שם גם יותר מאחד שמסוגלים לכתוב דברי הבל שכאלה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 15:38 |
|
| |
דברי הבל? סליחה?
יש פעמים שמותר לבוא ולשאול למה! חלילה בלי לכפור ובלי לפקפק אבל לזעוק מתוך הכאב למה? למה זה הגיע להם? למה זה מגיע למוישי הקטן?????
ובחור מעם אני מבקשת בלי גזענות ובלי הכללות! חב"ד זו תנועה מקסימה שחושבת על כל יהודי ולא רק על עצמה... וגם אם יש שם כמה סרוטים(כמו בכל מקום!!) אין צורך להשמיץ את הכלל כולו...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 15:40 |
|
| |
ואם לדעתך אלו דברי הבל מי ביקש ממך לפרסם אותם כאן?
סתם לעורר מחלוקת? אחרי כל הטבח הנורא הזה צריך להתאחד!
עם כל הזלזול שלך בחב"ד אתה בהחלט יכול ללמוד מהם פרק באהבת ישראל!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 18:00 |
|
| |
סליחה שאני מתערב,
אבל למה נותנים את האפשרות להציג את עצמם כנותני הטון בחסידות?
לא חבל על החסידות המפוארת הזאת?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 20:04 |
|
| |
לא ממש הבנתי מה כוונתך..
למה נותנים למי אפשרות להציג תצמם כנותני טון?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 21:50 |
|
| |
לאותם אנשים הטוענים לכתר, ולטענתם הם מהווים את כלל חסידי חב"ד ומוסמכים לייצגם
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 23:14 |
|
| |
נכון..לכן אףאחד לא אמור לקחת אותם כמיצגים אלא כאנשים פרטיים בלבד!
כמו שלא כל חרדי שידבר עם אדם לא דתי כבר יחשב כדובר כלל הציבור החרדים...
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
