ילדים שמאימים

אם תשב עם נערים נושרים על 'אותו יום שבו הכל התחיל ', תבין שאותו יום היה בדיוק כמו שתארת, האיומים טובים הם למצב חרום, בזמננו הילד גודל עם המון מרדנות, אבל לעולם לא ימרוד בעצמו, עם הורים בונים את המשפחה כמקום השייך לכל אחד מבין המשפחה, כלומר שהילד ירגיש שזה מקום המבטחים שלו, אז יש למילים ערך, וגם לאיומים, אבל ברגע שהבית לא נבנה כך, אז האיומים יכולים לשמש כמקום בריחה ומרדנות, ולמרדנות אין סוף. 

נ.ב היה לי טעות בקריאת הנידון, תגובתי מיועדת לסיטואציה שבו ההורים מאיימים.

דרך אגב, 'חושב לעתיד' יפה לך על משפטו של סוקרטס.

כן,
אבל שאלתי היא על מקרה הפוך בו הילד מאיים ויש חשש.
איך להתייחס לזה ואיך לנהוג..?

את נקודת המוצא שלך במקרה ההפוך בו ההורים מאיימים אני מכיר היטב, לא על זו שאלתי.

אגב, גם בזה, האם בכל מצב ההורים אמורים לאפשר לילד לעשות הכל בלי יכולת להגיב? גם כשהמניע ידוע.. עליהם להרים ידיים ולאפשר לו ה כ  ל?

אם הגיעו לאיומים לדעתי ההורים בבעיה...
ילד שפורץ גבולות, מוטב להיועץ במומחים לפני שזה מעצים מימדים...

אתה צודק.
השאלה היא איך מובילים להליכה לאיש מקצוע מבלי שבדרך ישתבשו הענינים ?

_________________

"כל מי שאי פעם בנה גן עדן חדש, שאב את הכוחות לכך מהגיהנום הפרטי שלו"

הלוואי וזה היה מתחיל משם.