הקשר שלנו למלחמה - יש קשר!
ישנם בני נוער רבים בגילאי ה 18 + הנמצאים בגוב הלוחמה בדרום, הם מובילים, הם מנצחים, הם מסתכנים, הם מחרפים עצמם.
אנחנו, הנוער החרדי, לא נמצאים שם.
אנחנו לא שם, לא מפני שאיננו מזדהים עמם, אנחנו לא שם כיוון שיש לנו משנה השקפתית סדורה למה אנחנו לא אמורים להיות עם מי ששם, רבותינו כך הורו לנו.
אבל האם אין לנו קשר עם המתחולל שם?
כשבני גילנו ומבוגרים מהם לוחמים, מצויים בסכנה, האם אנו רק מביטים מן הצד בהצגה כלשהי, בסרט מצולם?
הקשר שלנו לשם, הוא הסתופפותנו בבית המדרש. הוא עשיה שלנו למען עם ישראל בכל מקום. הוא תוספת עשיה רוחנים שתעניק זכויות. הוא חיזוק הקשר האלוקי.
מרן החזו"א אמר שמי שלא יושב ולומד ואינו הולך לשרת בצבא דינו כדין רודף. החזו"א לא התכוון שנלך לצה"ל, מקום שהסיכוי בו להישמר מירדיה דתית נמוך. הוא כיוון לעשיה למען העם היהודי.
אנו לא פטורים משירות, אנו נותנים שירות - שירות אחר, שונה.
בואו נזכור את החילים בתפילותינו, בלימודינו, בעשיית חסד, בהגברת חילים לאלוקי ישראל.
_________________
"כל מי שאי פעם בנה גן עדן חדש, שאב את הכוחות לכך מהגיהנום הפרטי שלו"
|
|
