תמונות נשים בספרות ובעיתונות החרדית

קוטקאנט,
להזכירך אתה כתבת את המשפט הזה, ולא ר' אמנון.
ולעצם טענתך, דעתי היא שהתירוץ לביטוי הבוטה "סוטים" הוא קצת מלאכותי.ומתחכם.
אני מעדיף לראות בתגובה זו סוג של הודאה על האמת.
המשך כך!

אתה צודק טעות שלי!
אבל ההסבר הוא לדברי עצמי,אם כן ודאי כיונתי לדעת הכותב.

אני חושבת שלא ירחק היום ויופיעו תמונות של נשים בעיתונים חרדים מסויימים, בסגנון מרחוק או משהו כזה..

שושי, זה יקרה רק בעיתונים שאינם מיועדים לחרדים, כלומר המיועדים לחברה פוסט חרדית.

הנוהל הביזרי של העיתונות הכלל חרדית מהווה סימפטום לבעיה עמוקה. 

לכאורה אין לנו בעיה במה שחסידי גור או ויזניץ מנהיגים ברשות היחיד שלהם. 

חסידי גור נוהגים כבר עידן ועידנים במנהגים שאין לנו, שומרי התומ''צ מבטן ולידה, מושג וחצי מושג במטרתם ובהנמקתם, ואילו הרבי מויזניץ מעודד שנים את חסידיו להתחזק במעלות הקדישע, להחליף את מסגרות המשקפיים לפלסטיק, וגם מצווה לאברכים שלא ידעו מילת יידיש ללמוד את השפה בכדי להשליטה בביתם. בביתנו התעניינו בתופעות הנזכרות במסגרת פינת הפיקנטריה ולא מעבר לכך. 

להבדיל מהעמדה הפמיניסטית המתחסדת והטוענת שהנשים החרדיות משתפות פעולה עם הדיכוי הגברי, וע''כ יש להציל אותן מיד רודפיהם אפילו וגם שהן מצהירות מתחת לכל עץ רענן על השלמתן ורצונן לחיות במסגרת שכזאת, המערכת נאמנה לעקרון הרב תרבותיות ושוללת את שיפוטו התרבותי של הזולת.  טבעם של קשרי משפחה ותרבות בכל הקשר הינם שהם כוללים אלמנט של כפיה, והדבר נכון בכל מסגרת משפחתית ותרבותית.    וכן... בחיים עושים בחירות אישיות שיש בהם הצרה של החופש האינדיבדואלי בכדי לשמור על מסגרות משפחתיות ותרבותיות. 

הבעיה נעוצה בקיומה של רשות הרבים  כלל חרדית, שמעצם קיומה נגזר עקרון כל המחמיר ידו על העליונה.

כולם אוהבים לדבר על אחדות, ואילו המערכת דוגלת בהפרדה מקסימלית ובהקמת מחיצות רבות ככל האפשר בין חוג לרעהו שאלמלא כן איש את רעהו חיים בלעו וזאת מן הטעמים הבאים:

מרגע שהרחבנו את הקולקטיב ממחוזות התפילה של ''רפאנו'' ו''ברך עלינו'' לשאר הספירות הציבוריות אזי מה לנו כי נלין על חסידי גור וויזניץ הששים להרחיב את גבולות הקדושה לרשות הרבים בה הם שותפים.  בינינו החסידיות הנזכרות לא ניחונו בעודף בינה, (גם ברמת ההנהגה)  וע''כ ההנמקות של הנהגותיהן הביזריות אינן מתמצות בש''כך נהגו אצלנו'' או ''כך חושב הרבי שליט''א שראוי לנו לנהוג'', אלא מנוסחות כציויים קטגוריים שתחולתם חובקת עולם. ע''כ נמצאנו למדים שקיומה של רשות הרבים חרדית מביאה בהכרח לידי החלת נורמות קיצוניות על כלל הציבור. 

בארה''ב לדוגמא אין רשות הרבים כזאת ,במובנה הישראלי וזאת מהסיבות הבאות: 

1)  לא קיימות כמעט נקודות מימשק תרבותי בין הציבור החסידי והליטאי.  יודע כל ליטבאק כי ניתן לקנות שמאלץ הרינג משובח בוויליאמסבורג, כי החסידים משמשים ככלי קוידש במחוזות שהליטאים ברחו משם מחמת חסרון כיס ובושות, וכי כיפות ומצות יד ניתן לקנות בבורו פארק. מעבר לכך מדובר בפלנטות אחרות. המרחק המנטלי בין חסיד מוויליאמסבורג לליטאי מהפייבטאונס הינו מרחק שנות אור בהשוואה למרחק המנטלי שבין חסיד גור \ וויזניץ ישראלי  ובחור ישיבה מקול תורה.
2) אין גורם שנאה חיצוני המאחד את כלל הציבור. 
3) אגודת ישראל אינה רלוונטית במובן של פלטפורמה מפלגתית המאחדת את כלל הציבור. היא עושה רעש ברבדים מסויימים של הציבוריות ותו לא. 
4) כל קבוצה בארה''ב קיימת כשלעצמה ובד''כ אינה זקוקה לחברתה בחיי היום יום. אין אוייב משותף או משאב משותף שהכל שמים את עינם בו.  רק במקרים יוצאי דופן יש שיתוף פעולה וע''כ מידת הנימוס נשארת במקומה כראוי בין זרים.
5) אין עיתונות משותפת
6) תרבות ההארד קור החסידית אמריקאית הינה רפליקה של עיירה טרנסליבנית וסובבת סביב ציר זה שבא לידי ביטוי במבטא משונה גם בדור שלישי בארה''ב ועוד תופעות תרבותיות. האתגרים של הציבור הליטאי, שהשתלב בתרבות האמריקאית אם מתוך בחירה או מתוך המנעות פסיבית ממנהג דרכי החסידים,  שונים באופן קיצוני וע''כ אין נקודות ממשק. כל קבוצה ומלחמת ההישרדות התרבותית שלה.  
 
נקודה מסתעפת מכל האמור לעיל הינו המאבק על רשות רבים היסטורית שבעבר היוותה חצר פנימית של חוג פלוני, שזו כבר בעיה אחרת. 

תוקן על ידי מ_למערכת ב- 01/01/2012 21:25:21