תחושותיכם בעקבות הקריסה?

בזמן האחרון ישנה תחושה שעולם הכוללים שהיה רק לפני מעט מאוד שנים חזק ויציב מאין כמותו לפחות במה שנוגע כלפי חוץ הן מהבחינה התקציבית והן מהבחינה שרוב מנין ובנין לא חשבו לרגע להמירו במשהו אחר בתקופה האחרונה ישנם צירוף של גורמים [שיתכן שמשפיעים זה על זה] הקריסה הכלכלית המוחלטת של הכוללים והמוסדות הגדולים ע"ע סורוצקין מיר ישכר באהלך וכו' והן המודעות העצומה להכשרה מקצועית והן מעמדו הנשחק של המושג "אברך" וריבוי העוסקים בנשירה קירוב וכדו' הצד השווה שזהו סוג של בריחה מכובדת פלוס מינוס ורציתי לשאול אתכם החברים שרואים זאת בעין יפה את התופעה האם אין בכם צביטות בלב ,ולא צביטות בתת מודע אלא כאב אמיתי על עולם שאמנם לא היה נכון אבל היה בו משהו בתולי ונפלא עולם של אנשים שכל החיים דיברו איזה סוג אנשים מצליחים בחיים אנשים שחוש המידתיות שלהם כמעט ואבד שידעו להבחין דק מן הדק מה נדרש מפוליטיקאי ומה נדרש מאיש עסקים ומה נדרש ממקורב לרב ולכן הוא מתאים לכהן כח"כ וההוא לא. הדברים נכתבים בסרקזם אבל בעיני אברך כולל זהו יצירת  אמנות פוסט מודרנית  ,שמצד אחד מחובר נורא לחיים ושואב כל בדיל אינפרומציה ומעבד במוחו על שבב ומפרשן את כל הנעשה סביבו וכל היום לומד עוד ועוד מידע על החיים סביבו ומצד שני אף פעם לא חי באמת עולם זה שהלהיב את דמיונם של גדולי הדור זי"ע  הולך ונאבד הולך ומאבד את קסמו בעיני לקרן וולפסון ולעסקי הקירוב ולרכזים ולשאר ירקות ישנו חלק לא מבוטל בקריסת עולם זה כשהדברים נעשו פרקטיים ויוצאי ישיבות בינוניות עם מח מעשי שלא סובלים מהמחלה הליטאית הידועה של הספקות והלבטים תפסו להם מקום של כבוד אז כמאמר חכמים לא נבנתה רומי אלא מחורבנה של ירושלים זה המעיט בחשיבותם של כל אותם אברכים חכמים ונבונים שידעו להסביר את המחלוקת בוילנא עם ר' חיים עוזר והחפץ חיים ברהיטות מוחלטת ושהבינו אל נכון את סוד ההתנגדות המוחלטת אל תנועת המוסר בקיצור חברים אני מעונין לשמוע מה אתם מרגישים אני לכשעצמי כמאמר המשורר "קצת שמח קצת עצוב"