בעל בעמיו,
אינני הדובר הרשמי של החזון איש, (יש כמה כאלה, בעיקר בבני ברק),
ואני מסכים בהחלט שניתן להתווכח איתו, בענין זה ובענינים אחרים.
ניסיתי להסביר מקצת כוונתו לפי הבנתי הדלה,
ובעיקר כיצד הוא מתמודד עם הטיעון של הסבא מסלבודקה.
במישרין על נושא שאלתך, אצטט את החזו"א: " והנה פסלו חכמים נוגע בעיבור השנה דאיקרי משפט ויהבינן ליה דיני משפט, וכל זה בכלל חוקי המצוה שהוזהרנו ממקח שוחד, ומהם פסולי דרבנן ומהם מידת חסידות, " יעויין שם.
החזו"א מרחיב ומזכיר עוד כמה נקודות שלא התייחסתי אליהם,
למשל שיש 'כח טומאה סגולי בשוחד' מעצם זה שהתורה אסרה אותו,
וכן שכח ההטיה של השוחד הוא מעצם זה שהדיין עבר על איסור התורה ואז מוסר ממנו כח 'המחסה' המגן מטעות.
טיעונים אלו הם בעייתיים במקצת בהיותם טיעונים מעגליים, בבחינת מה קדם למה, הביצה או התרנגולת. ( התורה אסרה השוחד כי הוא מטעה, אומר החזו"א השוחד מטעה כי התורה אסרה)
כפי שכתבתי ,'הבוחר יבחר'. החזו"א מציג עמדה אחת, הסבא מסלבודקה עמדה שניה, זה בעיקר ענין של הבדלי גישות, וזה לא מדע מדוייק שאפשר להביא הוכחות מי צודק.
החזו"א נהג להתעקש על הכרעותיו ועל מה שהרגיש ש'לבי אומר לי', גם מול קושיות יותר חזקות.
אגב, עיינתי עכשיו שוב בכל הפרק, ומתברר שמלבד לתנועת המוסר החזו"א מתייחס גם לפרשה ספציפית, והנושא הוא המחלוקת הידועה על רבנות וילנא, שהגרח"ע היה מעורב בה.
ברור כמובן למי מתכוון החזו"א כשהוא כותב שצריך לקבל את 'הכרעת גדול הדור', ולא לחשוד אותו בשוחד ובנטיה אישית.
הספר אמונה ובטחון נמצא באינטרנט באתר היברובוקס.
 |
|
|
