ויהי אחרי הבחירות ...

מערכת הבחירות שהסתיימה אמש ותוצאותיה, אמורים לדעתי לעניין אותנו מאוד. ברצוני לשתף את החברים כאן במחשבותי ובתחושותי. הדברים דלהלן נכתבים מתחושות סובייקטיביות ועל פי מידע חלקי ובחלקם הם מושפעים בודאי מנוסטלגיה שמייפה את המציאות בשנים עברו. אשמח לקבל את התייחסותכם והערותיכם.

א. תחומי הפעילות של המפלגות החרדיות

מטרתן המוצהרת של המפלגות החרדיות בכנסת, אמורה למיטב הבנתי להתחלק למספר מישורים:
1. שמירת הצביון הדתי והיהודי של מדינת ישראל - חקיקת חוקים שיעניקו למדינה צביון יהודי ומניעת חוקים העלולים לפגוע במטרה זו, לשם כך נחקקו חוקים אודות נישואין וגירושין עפ"י ההלכה, גיור עפ"י ההלכה, יום שבתון במשק ובתחבורה הציבורית בשבת, חוק החמץ, חוק ניתוחי מתים, מניעת חילול קברים, מאבק בתנועות מסיונריות, חוקי הכשרות ועוד. גם כשלא ניתן להשיג את היעדים במלואם, ישנה חשיבות לעצם השמעת קולה של היהדות החרדית ברמה.
2. אוטונומיה דתית ותרבותית לציבור החרדי - דאגה להסדרים שיתרמו ליכולתם של החרדים לחיות באורח החיים המקובל עליהם מבחינה דתית ותרבותית ללא הפרעה מצד המדינה, לשם כך הוקמה מערכת החינוך העצמאי ומוסדות הפטור, נקבע הסדר של דיחוי השירות הצבאי לתלמידי ישיבה, ניתן פטור משירות צבאי לבנות דתיות, ניתנה הכרה מסויימת במערכת בתי הדין הרבניים והפרטיים ועוד כהנה וכהנה בנושאים שונים.
3. דאגה לצרכים הכלכליים של הציבור החרדי - השגת תקציבים קצבאות הטבות והקצאות, עבור האוכלוסיה החרדית הן ברמה המוסדית והן ברמת הפרט. לשם כך אושרו תקציבים למוסדות התורה והחינוך, לארגוני רווחה, לרשויות מקומיות חרדיות ועוד. נקבעו קצבאות מהביטוח הלאומי וממשרדי הדתות והרווחה, למשפחות ברוכות ילדים, לאברכי כוללים ולנשותיהם. פעילות זו כוללת גם מתן הנחות והטבות והקצאת קרקעות מוזלות למעוטי יכולת וכיו"ב.
4. מעורבות בנושאים כלליים - פעילות בתחומים שאינם נוגעים דווקא לאוכלוסיה החרדית או לנושאים דתיים, כדוגמת מדיניות חוץ וביטחון, תפיסה כלכלית, שמירה על איכות הסביבה ועוד עניינים שונים על סדר היום.

את הפעילות של המפלגות החרדיות בכנסת ניתן לחלק לדעתי לשלוש רמות, עפ"י מידת המעורבות ברשות המבצעת.
1. חברות בכנסת בלבד. 2. חברות בקואליציה. 3. חברות בממשלה. חלוקה זו מתאפיינת בעיקר בחלוקה לתקופות.
ברוב שנות שלטונה של מפא"י לא הייתה אגודת ישראל חברה בקואליציה ובממשלה, מלבד בארבעת השנים הראשונות בהן שימש ר' יצחק מאיר לוין כשר הסעד. בשנים אלו הייתה כפי הנראה עיקר הפעילות של המפלגות החרדיות בתחום של הסטטוס קוו הנוגע בעיקר לסעיפים 1-2 ואולי גם מעט בסעיף 4, פעולות אלו אינן אמורות כמעט להבדיל בין קבוצה לחברתה בתוך הציבור החרדי ועל כן שאלת היצוג של כל קבוצה היא על פניו שאלה משנית בלבד, עיקר ההבדלים בין המפלגות החרדיות [אגו"י ופא"י] נגעו כמדומני בעיקר לתפיסת עולם אידיאולוגית בנושאים שונים.
מאז עלייתו של הליכוד לשלטון בשנת 1977, הצטרפה אגודת ישראל לקואליציה ומאז חלה עלייה מתמדת בעשייה הנוגעת לסעיף 3, כשמטבע הדברים בתחום זה ניתן להעדיף קבוצה אחת על חברתה. באותן שנים אנו עדים לכיתתיות גוברת והולכת בתוך אגודת ישראל, כשהדבר מתבטא בסיעות שונות המרכיבות את המפלגה ותחרות ביניהן על כוחן היחסי בתנועה, מאבקים שהולידו בין השאר להקמתן של שתי מפלגות חדשות ש"ס ודגל התורה. העיסוק הרב בסעיף 3 הפחית מטבע הדברים את הפעילות בשאר הסעיפים, ובמידה מסויימת גרם לדימויים של המפלגות החרדיות בפרט ושל הציבור החרדי בכלל לסחטנים של הקופה הציבורית.
עם הקמתה של תנועת ש"ס ב-1984 נכנסו אנשיה לחברות מליאה בממשלה ולניהול משרדים ביצועיים [משרד הפנים], באותה תקופה נכנס גם איש אגו"י ר' מאיר פרוש  כסגן שר במשרד העבודה והרווחה. מאז ועד היום נעשתה גם השררה במפלגות החרדיות קרדום לחפור בה באמצעות מינויי מקורבים וכיו"ב. למרות שזו איננה כפי הנראה מטרה מוצהרת של המפלגות החרדיות, עבור ש"ס הייתה פעילות זו עיקר העשיה מאז ומעולם ועל כן היא הפכה לסמל שלילי בעיני הציבור הכללי הרבה יותר מאשר אגודת ישראל, בפרט לאחר שכמה מבכיריה הורשעו בעבירות שוחד ושחיתות ציבורית.

ב. הסמכות במפלגות החרדיות

מיום הקמתה של תנועת אגודת ישראל, הוקמה גם "מועצת גדולי התורה", אשר נועדה כפי הנראה להעניק את הגושפנקה הדתית והרוחנית לפעילות הארגון.
עם הקמתה של מפלגת אגודת ישראל במדינת ישראל הוקמה גם כאן "מועצת גדולי התורה", אולם כפי הנראה מתחילת הדרך נועדה מועצה זו לתפאורה בלבד. את ההחלטות המשמעותיות קיבלו מספר מצוצמם של אדמו"רים וגדולי תורה, כדוגמת החזו"א, הרב מבריסק, הסטייפלר והרב שך והאדמו"רים מגור, ויז'ניץ וסלונים. רבנים אלו קבעו את זהות הנציגים החרדים במפלגות, ואת התנהלותם בנושאים מהותיים.
התנהלות זו הבדילה ככל הנראה בין פא"י לאגו"י, אולם עם השנים נעלמה פא"י מהנוף הפוליטי החרדי והמודל של אגו"י הפך למודל יחיד. מודל זה אומץ גם על ידי תנועת ש"ס ומאוחר יותר ע"י "דגל התורה". מציאות זו העניקה כוח רב בידי המנהיגות הרבנית, בשל התלות המוחלטת של אישי הציבור החרדים במנהיגות זו. במפלגות החרדיות לא הוקמו מוסדות מפלגה מסודרים ולא ניתן כח מאזן לכוחם של הרבנים הדומיננטיים, כשהנימוק לכך ניתן בפיתוח הדוקטורינה של "דעת תורה" - המקבילה הליטאית ל"אמונת צדיקים" בציבור החסידי.
כוחה של המנהיגות הרבנית בקרב הציבור האשכנזי-ליטאי הגיעה כפי הנראה לשיא בשנות שלטונו הבלתי מעורער של הגרא"מ שך, אשר היווה ללא ספק דמות כריזמטית והיה בעל יכולת מנהיגות יוצאת דופן. אולם גם כיום ניתן להבחין בכוחה הרב של מנהיגות זו, שכן לא ניתן לדעתי למצוא הסבר אחר להתייצבות הכמעט מליאה של רבבות הציבור החרדי אתמול לתמיכה ב"יהדות התורה", מלבד חובת הציות לרבנים בכלל ול"גדולים" בפרט.

ג. התמודדות עם האתגרים החדשים

במהלך שישים השנים לאחר שואת אירופה והקמת מדינת ישראל, חל גידול עצום מרשים ביותר וחסר תקדים של עולם התורה ושל החברה החרדית בישראל. הדבר בא לידי ביטוי בהקמת מאות ישיבות קטנות וגדולות, תלמודי תורה וסמינרים ועוד אינספור מוסדות חינוך בכל רחבי הארץ. הציבור החרדי המתפתח סחף לתוכו קבוצות גדולות מקרב הציונות הדתית ומבני עדות המזרח, מלבד עשרות אלפי בעלי תשובה ששינו את אורח חייהם בעקבות פעילות תנועת התשובה החל משנות השבעים והצטרפו לקהילה החרדית. בשנים אלו הוקמו ריכוזים חרדיים גדולים המונים יחד למעלה מחצי מיליון נפש, ומרוכזים בעיקר במרכז הארץ ובירושלים. צמיחה כה גדולה התאפשרה בזכות מספר גורמים ובמידה רבה בזכות הפעילות של המפלגות החרדיות בכנסת וברשויות המקומיות.
בשנים האחרונות - בשל סיבות שונות - נדרשת הקהילה החרדית להתמודד עם סוגיות חדשות שלא עמדו על סדר יומה [לפחות לו בהיקפים אלו] בשנים עברו, כדוגמת נוער השוליים החרדי ההולך ומתרחב, האפליה במערכות החינוך, מצוקה כלכלית גוברת של בתי אב חרדיים ומחסור במקומות עבודה, מחסור במסגרות לימודים מקצועיים ו/או אקדמיים לחרדים, הצורך במסגרות צבאיות מותאמות לאוכלוסיה, צורך עצום לדירות ומחירים גבוהים ביותר לדירות הקיימות, לימודי ליבה בתלמודי התורה, חוק טל ועוד נושאים חשובים ומהותיים.
למרבה הצער, מרבית הח"כים החרדים אינם מעוניינים לעסוק בסוגיות אלו, כשהפתרונות הנדרשים אינם נמצאים בקונצנזוס מלא בקרב הציבור החרדי. די בהתנגדות אפשרית של רב כזה או אחר או של קהילה מסויימת, בכדי למנוע את אישי הציבור החרדים מנטילת חלק בתחומים אלו. הם מבכרים את העשייה בתחומים שבקונצנזוס כדוגמת השגת תקציבים וקצבאות, גם אם ברור להם שהבעיות לא תיפתרנה בדרך זו. 
כפי הנראה, אחת הסיבות העיקריות להתנהלות זו, היא אי מחוייבותם של נבחרי הציבור בנתינת דיווח לציבור הבוחרים החרדי, ובכך שהם מחוייבים אך ורק למנהיגות הרבנית, אשר מצידה איננה מעודכנת מספיק במצב לאשורו ואיננה בוחנת באופן מקצועי ומעמיק את הפעולות הנדרשות בתחומים אלו.

את התיאור הארוך והמייגע הזה כתבתי, בכדי להביע את לבטיי אודות המפלגות החרדיות והתועלת שבהן לציבור החרדי בפרט ולציבור בישראל בכלל.
בעשייתי הציבורית בחמש השנים האחרונות, התאכזבתי לגלות חוסר נכונות מאותם נציגים להירתם לטובת הנושאים הנ"ל, גם כשהם הודו בפה מלא בצדקת אותן פעולות. לאור זאת הייתה נראית לי פעילותן כחסרת תועלת ואף כמזיקה במידה מסויימת. הם נראו לי כחסרים את הראיה הציבורית הרחבה ואת הדרך המקצועית הנדרשת לטיפול מערכתי בסוגיות השונות שעל סדר היום הציבורי.
לאור זאת, אני סבור שהתמיכה העיקרית בדברים אלו עשוייה דווקא לבגיע מנציגי המפלגות של הציבור הכללי - דתי וחילוני - שאינם מחוייבים למנהיגות הרבנית מאומה. ו/או מנציגים חרדים עצמאיים במפלגות גדולות ו/או עצמאיות. מכאן באה עמדתי החיובית כלפי מועמדותו של ניר ברקת לראשות עיריית ירושלים, וכן כלפי ריצתה של מפלגת "טוב" לרשות המקומית בביתר עילית ובבית שמש. לתומי סברתי, שאף הציבור הרחב המתוודע עם השנים למציאות מצערת זו, יראה את הפתרון בעבורו בדרך זו, אולם תוצאות הבחירות אתמול גרמו לי להתבדות, היות והן מלמדות על האמון הרב הקיים עדיין כלפי כל הוראה מפיהם של גדולי הרבנים והאדמו"רים.

לפני מעט יותר משבועיים הסתלק לעולמו הח"כ ר' אברהם רביץ, המנוח היווה לדעתי דוגמא ומופת לאיש ציבור העשוי ללא חת ואשר מבין היטב את המציאות הקיימת ומוכן לפעול כראות עיניו גם אם יתקל בהתנגדות עזה לדרכו מגורמים שונים. בחודשים האחרונים הוא הביע מספר פעמים בפומבי את תמיכתו העקרונית בתנועת "טוב", אלא שלטענתו עליהם לנסות לפעול בתוך "דגל התורה" ולא להקים במה לעצמם. על פניו זו נראית הצעה נכונה וראויה יותר גם אם היא קשה יותר, אולם השאלה המנקרת בי בכל עת היא האם הדבר אפשרי? הרי במציאות הנוכחית אין כלל שום ארגון מפלגתי פעיל, הנציגים כולם נבחרים באופן אישי על ידי הרבנים הרב אלישיב והרב שטיינמן באופן שרירותי, האם במצב זה ישנה כלל אפשרות להשתלבותם של אנשי "טוב" ודומיהם במפלגות החרדיות הקיימות?
 
מלבד כל הנ"ל, במערכת הבחירות האחרונה הגיעו הדברים לשיאים חדשים, מאבקי הכוח בין הסיעות והחוגים השונים בציבור החרדי הגיעו לרמות לא מוכרות, אשר גרמו להסתייגות רבה של ציבור הבוחרים מיהדות התורה, וכך גם לאחר הירתמותם של רוב ככל מנהיגי הציבור החרדי רבנים ואדמו"רים כאחד, חלה ירידה בהצבעה למפלגה זו. אולם לצערי הרב קשה לי לראות בתופעה חד פעמית זו סימן טוב לבאות.

סליחה על האריכות !

_________________

לחברים היקרים השארתי
הודעה בנושא בפורם צוותא