ספורט וחיי תורה?

ביום חמישי האחרון נשאלתי על ידי בחור ישיבה האם ההתענינות בספורט סותרת את היותו בן תורה.
אני חילקתי בתשובתי בין התענינות ל"לחיות" את הספורט.

הייתי שמח אם החברים כאן יסייעו לי בתגובתי בשיחה הבאה שלי עם הנ"ל.

_________________

"כל מי שאי פעם בנה גן עדן חדש, שאב את הכוחות לכך מהגיהנום הפרטי שלו"

בטח שיש הבדל,בחור ישיבה מייצג את כל המגזר החרדי וכשרואים אותו מתבטל זה חילול ה'.אבל חילוני שרואה וצועק זה לא חילול ה' כי זה מקובל ונורמלי אצלהם.
וזה גם עוד נקודה שהרבה דברים שנורמלים ומקובלים בציבור החילוני הם כאילו דורשים שאצל חרדים לא ימצא כזה דבר,ואוי אוי אוי אם שומעים על מקרה הונאה או משהו בציבור החרדי איזה בלגן הם עושים מזה.

לדעתי אין בעיה כל עוד הספורט לא הופך לחלק מרכזי בחיים

_________________

"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]

להתעניין קצת / לשחק קצת זה בסדר לדעתי,
אבל שמעתי על תופעה שבחורי ישיבות הולכים לקיוסקים כדי לראות משחקי כדורגל, מבחינתי זה ממש לא הולם.
אבל יש מי שאומר - עדיף שיתעסקו בכדורגל מאשר בדברים אחרים...

_________________

זה חילול ה' אבל מה כבר אפשר לעשות?

פסנתר- רק שמעת?

_________________

"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]

רק

טוב שרק
:)

לדעתי התעסקות בספורט  כעניין בריאותי וגופני גרידא – בכיף!