להמשיך או לא?????

א. קודם כל, בהחלט שייך שתוך כדי פגישה (גם ראשונה) יתברר לך שזה בהחלט לא הוא (קרה לי ולשכנגדי). מה עושים במקרה כזה? (לקמן אות ה')

ב. אם החלטת "לתת צ'אנס" לפגישה שניה, מוכח בודאות שבפגישה ראשונה היית מסופקת (ולא רק בגלל ש"אי אפשר לראות כלום בפגישה ראשונה").

ג. בפגישה שניה צריך לתת יותר את הדעת לבדוק את ההתאמה.
אם זרמתם בשיחה, וההשקפות התאימו, אפשר להגדיר שהפגישה עברה בהצלחה.

ד. אלא מה? שכתבת: "אני מצפה לקצת יותר מזה, לא??"
השאלה היא למה את מצפה. ואיפה בהתאם לציפיות שלך זה מעמיד אותו. והאם הציפיות שלך ממנו תואמות לאישיות שלך, או שהם סתם דמיונות וחלומות באספמיה?
אלה שאלות שאת צריכה לענות עליהן לבד.

ה. אם בכל זאת החלטת במהלך הפגישה או אחריה ש"זה לא זה" תהיי שלימה עם ההחלטה שלך באופן מוחלט וודאי. אל תבהלי מספקות שנולדים אח"כ. אם ההחלטה שלך ברגע מסויים היתה עם שיקול דעת- תסמכי עליה עד הסוף! הספקות והבלבולים הם תהליך טבעי שעובר על כל אדם (ופה אני מדבר מנסיון). אנחנו יכולים להתבלבל ולחשוב: "אולי זה בעצם היה הוא?" אולי זו בעצם היתה היא?".
וכל שכן אם הספקות התעוררו בעקבות התגובה שלו אחרי הפגישה. זה שהוא רצה לא צריך להעלות ולהוריד בשיקול דעת שלך. אלא אם כן מראש היו לך ספקות, אז כמו שאמרו רבים וטובים כדאי פגישה נוספת.

(ובנק' זו טוב לציין מה שפעם אמר לי מי שאמר: לפעמים יותר נעים לשמוע את ה"לא" מלומר אותו...)

ו. לגבי עניין המראה. הדבר הוא אישי ונתון לדעות שונות. אם המראה שלו לא דוחה, והוא בהחלט אדם שאם את מתבוננת בו זה לא מעורר אצלך איזו הרגשת דחיה, אז זה לא צריך להדאיג אותך יותר מידיי. אבל אם כמו שכתבת "אבל משהו נורמלי חייב להיות" משמע שלמראה של אותו בחור התייחסת כ"לא נורמלי", ואם זה אכן כך, עדיף היה להמנע מלהמשיך).

שורה תחתונה (עניין שלא הזכרתי עד עכשיו):
היי שלימה עם החלטותיך! אנחנו בני אדם. ואין לנו אלא מה שעיננו רואות.
תשאירי משהו לרבש"ע. תעשי את שיקוליך, תחליטי, ותהיי שלימה עם זה.
ותתפללי לקב"ה שינחה אותך בעצה טובה. ואל תחשבני יותר מידיי חשבונות.

ובתור עצה טובה, תקראי את מאמר הפתיחה בספר של הרב שמחה כהן "הבית היהודי" (כרך א'). רק את המאמר הזה ותו לא (!).
זה יתן לך קצת מימד לגבש את החלטותיך.

שיהיה ה' בעזרך ויאיר את ענייך למצוא את זיווגך הנכון לך לפי שורש נשמתך.