"ושמחת לפני ה' אלוקיך"

אז מה היה לנו? או בעצם מה יש לנו עכשיו?
כל העניין של פורים חוץ מהקטע של המגילה וכל מה שהיא טומנת בחובה, יותר מהפשט... (שזה פשוט עולם שלם בפני עצמו)

"משנכנס אדר מרבים בשמחה"
איך אפשר לשמוח בפורים?
כולנו יודעים ששמחה זה דבר פנימי, א"א לעשות הצגות!
זה או ששמחים או שלא שמחים.. א"א להכריח בנאדם לשמוח.
אפשר להיות חצי שמח??
יכול להיות שהצד הפרטי שמח, אך עמ"י עדיין זקוק לתפילות..
מה שנובע מכאן שאתה עדיין לא שמח באופן שלם! 
לפני כמה פרשיות קראנו שפרעה פירש את הפניה של משה ואהרון
(אין מולי תנ"ך אז מצטערת אם זה לא הפס' המדוייק)
"שלח את עמי ויחוגו לי במדבר" ופרעה מסכים..
יש אומרים שפרעה הבין, וכיוון לדעת גדולים, שרק אנשים גדולים בעמ"י, גדולי הדור, ת"ח, יכולים להגיע למצב של חגיגה, למצב של שמחה..
ובגלל זה הסכים.. (הם מעטים ולא מהווים חלק משמעותי בכוח העבודה. אז בסדר, לא נורא אם יחסרו לתק' זמן מסויימת) 
רק אנשים גדולים יכולים להגיע ל"ושמחת לפני ה' אלוקיך"!
(שמחה בתורה מופיעה בד"כ עם שם ה')

אז מי אנחנו ומה אנחנו? 
השמחה שאנו שמחים זה לא שמחה לפני ה'...!
זו שמחה של התפרקות, שמחה של התעלות כלשהי.. משהו קטנצי'ק
זו שמחה אחרת... אפילו לא מתקרבת לשמחה פנימית עמוקה (ע"ע שמחת בית השואבה וכו')
אז מה אנחנו עושים פה?

ריקוד זה משהו חיצוני, שכן יכול לעזור פה להרגיש דביקות ושייכות.. אך עדיין זה כאין וכאפס למה שאנחנו צריכים להרגיש

אז איך כן מגיעים לשמחה אמיתית? או לפחות מנסים? בזמן שנותר.. (פחות מ24 שעות...)
נק' למחשבה..
תהיה לפני השינה, או שבעצם תגרום לנדודי שינה וחפירה לעמקי הנפש..

(זה מה שקורה כשהאדם שכלי ומחפש שכליות מעבר לתחושות והרגשות.
נעים מאוד, חדשה פה)

שנזכה להרגיש קצה חוט של שמחה אמיתית:)

הכל תפוס, פתחת אשכול מצויין!
תרשי לי לשאול אותך האם את מתייחסת דווקא לשמחת פורים
או לשמחה בכלל בעבודת ד'?
אמרה יפה בטי, שיש קשר בין האמונה לשמחה. ונראה לי שהיא נגעה בנקודה
האמיתית. שמחה כמו שאת אומרת היא משהו פנימי. אם תחשבי על זה, גם
אמונה היא רגש פנימי. כשאנחנו מאמינים אנחנו רגועים, שלווים ושמחים.
שמחים במה שיש לנו כי האמונה מלמדת אותנו שזה הכי טוב בשבילנו,
האמונה גורמת לנו לחוש שזה השלם שלנו. אנחנו חסרי דאגות ומלאים בביטחון
וממילא כל פעולה שלנו נעשית מתוך שמחה. אנחנו לא כופים את עצמינו
להשתולל או לשיר או להיות מרוצים אנחנו פשוט כאלה. כ"כ טוב לנו בכל מעשה
שאנחנו עושים הכל מאהבה ומרצון, בטוחים בהקב"ה שלשמו אנחנו עובדים.

נגעת בעניין של צחוק וחוסר צניעות. כמו שאת מכירה בכל התנהגות שלנו כנשים
נדרשת צניעות. ממילא גם הוללות וצחוק רעשני גובלים בפריצות. ולא נתנהג כך
במקומות ציבוריים ובפני גברים וכדו'. אך אין זה סותר את השמחה שיכולה
להיותץ מוקרנת ממך בשל השמחה הפנימית שבוערת בך. כשמישהו טוב לו
זה ניכר על פניו, בגישה שלו, בהתנהגות הכללית שלו ואין בך שם רע, להיפך
זה מדבק אחרים!

אני מתייחסת דווקא לשמחת פורים, שמחת חג (סוכות "ושמחת בחגך.. והיית אך שמח" שגם זה סוגיה בפני עצמה מזה להיות אך שמח, רק שמח. האם יש שמחה שמלווה בעוד כממה דברים..)

שמחה בעבודת ה' נראה לי שזה כבר מנושא טחון מכל הכיוונים.
אדם יכול להיות שמח ושהשמחה תקרין גם כלפי חוץ, זה ברור לי.
אך תעני לי, היה לך במקרה בזמן האחרון חתונה או שמחה כלשהי
שבאמת היית שמחה ומצד שני זה היה צד של התפרקות, יציאה מהשיגרה..?
של "וואלה... ב"ה קצת התאווררות.."
שהיה בזה צד של סיפוק ושל כוחות מחודשים.

בשמחה יהודית אמיתית,
אנחנו לא צריכים להרגיש התפרקות או יציאה מהשיגרה
אנחנו צריכים לשמוח בשלמות עם עצם השמחה
על המדרגה הענקית הזו של בניית בית/ בר מצווה או שאר שמחות
כדוד שהיה מרקד בפני הארון ונראה כמשוגע בעיני הסביבה

טוב, לא נראה לי שהבנתם את הכוונה שלי ומצד שני לא נראה לי שמצאתי את המילים המתאימות להביע את דעותיי. אז כשאמצא את המילה החסרה אחזור.

"פשוט מאוד" כוונתי להסבר ולא לתהליך.
"דעתי כדעת אנשים שמרגישים" כוונתך שטחיים...
לידיעתך, שמחה זה מושג הקשור לרגש ( וסתם חידוש - רגש נובע משכל..)

והבנתי טוב מאוד את כוונתך, הבעת את עצמך מצויין -
את מתכוונת לשמחה מתוך קרבת אלוקים. אוקיי סבבה, חשבת בכלל איך מגיעים להרגשה הזו של קרבת אלוקים?!

ממש יפה תמשיכי כך !!