הבחירה להיפגע

ברור שיש בחירה וברור שאפשר לשלוט בזה
וזה תלוי בחוזק הנפשי של האדם, דהיינו עד כמה הוא מסוגל להשליט את השכל על הרגש.

השכל תמיד צודק. ואנו יודעים שהערך של האדם הוא אין סופי כי הוא נברא בצלם אלוקים - ככל שהידיעה הזו מושרשת אצל האדם אז כך הוא פחות יפגע..

יש לי מאמר מדהים בנושא, מותר לשים פה קישורים?

לדעתי אין בחירה!
אפשר לשלוט על להיפגע יותר או פחות אבל על לא להיפגע בכלל א"א.
ז"א כשפוגעים בבנ"א הוא נפגע מזה ישר אבל אח"כ כשחושבים על הפגיעה אפשר לנסות ולראות את המניעים שגרמו לה ומבינים נגיד שהיה טעות או שהיתה סיבה והפוגע צודק וזה כבר מביא להיפגע פחות.

טוב, אז לפי הפסיכולוגיה ושאר קשקושים...
יש מודל הנקרא מודל אפר"ת (אירוע, פירוש, רגש,תגובה)
וכן יש אפשרות לבחור האם להיפגע או לא.

אך מצד שני, יש במסכת שבת, אם אני לא טועה,
"הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"

אז כנראה שלהיפגע מתוך כף זכות על אותו אדם ושאר מחשבות חיוביות זה דבר טוב... ואפילו אידיאלי
אז האם עדיין יש בחירה??

איך זה מסתדר?

לדעתי כן,
חכמינו לימדונו שיש מושג שאדם הבהיל את עצמו, במקרים מסויימים אנו אומרים שאין זו בהלה שבאה מגורם חיצוני אלא האדם הוא זה שגרם לעצמו להיבהל,

וכך נראה לי שלגבי פגיעה, (והרבה יותר מכיון שפגיעה היא הרגשה שבאה מבפנים להבדיל מבהלה שהיא חיצונית או לפחות עקב משהו חיצוני) אדם יכול לשלוט  האם להפגע כמה להפגע וכיצד להפגע ויתרה מכך כיצד להתמודד אם הפגיעה שהוא דבר חשוב מאד בפני עצמו.

לדעתי די קשה לשלוט על פגיעה באינסטינטים הראשונים ובמיוחד כשמדובר באדם רגיש יותר, אבל מי שמונע יותר על ידי שכלו לאחר זמן מה מהפגיעה הוא כבר בעצם יראה שהוא לא נפגע, וזה פשוט:
אם ההוא פגע בי אז ממה נפשך, אם הוא אוהבני אז הוא בודאי לא עשה זאת על מנת לפגוע בי אלא מתוך אי הבנה וכדו' ואם כך אין שום סיבה להיפגע [כבר אמר פעם איש חכם: לעולם לא ניפגע כשמאן דהו שפך עלינו מרק או.. דרך על רגלינו... זה מקסימום כואב גופנית, אבל להיפגע?!]
ואם הוא באמת עשה זאת ע"מ לפגוע אז מה לי ולא, הרי אם הוא רואה אותי כמטרה להעלבה איני סופר אותו!
--ואם אי אפשר לעשות כך, מכיון שמדובר בבן משפחה/ חבר חדר: כאן נמצאת השאלה של בחירה וכאן ה"רואה את הנולד" שבנו צריך להשליט על הרגש את עוצמת העתיד מול איווחת העבר, שהרי טוב יותר לא יקרה בינינו לו אפגע..
להיפך - אם לא אפגע ואראה לו שאין זה מזיז לי - בכך ניצחתיו באמת, ובכך לא אתן לו לממש מטרתו

_________________

אדם שלא נפגע הוא בעצם אדם לא נורמלי!
אדם מצד טבעו יש לו את כל הרגשות שצריכים להיות.
אם ה' נטע בנו צד של פגיעה, אז למה אנחנו אוטמים אותו במקרים מסוימים?

אני מבינה טוב מאוד ויודעת את מה שאמרתם.
אז או שלא ירדתי לסוף דעתכם או שפשוט משהו חסר לי בכל הפאזל הזה..

אני עדיין לא מבינה איך זה ייתכן לאטום את עצמינו מבחינה רגשית ומצד שני לחיות כאדם נורמלי בכל סקאלת הרגשות..?

הכלתפוס,
נראה לי שאין אדם שאין לו רגשות, אבל הבחירה להיפגע (כמו שהטבת לתמצת זאת) היא אכן בידינו, לעיתים הפגיעה היא אכן קשה כ"כ שבמחשבה ראשונה (מושכל ראשון - אצל הבנים) אנו אכן נפגעים מהדברים או המעשה, אבל במחשבה שניה אנו מבינים או לכל הפחות מנסים להבין ולנתח מה אכן ארע כאן, וזה גורם שלא נפגע מהדברים או לכל הפחות יוכהה חודם,

לפעמים ניתוח הדברים דורש מעצם טיבו אדם נוסף שנפרק אליו את הדברים, ובוודאי אדם נוסף שיוכל לנתח איתנו את הדברים בצורה בריאה וטובה יותר, ואם האדם הנוסף הוא אדם חיצוני שרואה את הדברים מבחוץ כביכול קל לו יותר לשפוט את הדברים בצורה נכונה ובריאה יותר,

לימוד זכות זה היסוד.

אני לא מכיר רבים שפשוט מנסים לפגוע באחר. כמעט תמיד זה מאי הבנה ו/או חוסר מחשבה. ולפעמים זה אפילו מכוונה טובה. יש לי צרור סיפורים אישיים בנושא, אך אין הזמן מתיר להאריך..

_________________

אוקיי, משום מה לא מסתפקת בתשובה הזו
כשאמצא תשובה שתספק אותי או שאני אבין מה הולך פה, מעבר לדברים הרגילים נראה

רציני!
 איננו נדרשים ללמד זכות על הזולת ברגע הראשון של הפגיעה. זאת אומרת שכשאנחנו נפגעים מיד עולה בנו אינסטינקט טבעי של פגיעה ורצון לנקום וכו' ועל כך איננו נתבעים, אולם כבני אדם אנו נדרשים ללשלוט על יצרנו, ולכן אח"כ צריך לשבת ולדון לזכות (אחרי הרגע הראשוני).

לאה,
היא שאלה על הפגיעה עצמה לפני האינסטיקנט הטבעי של האדם לנקום,
האם גם על כך נסוב תירוצך?

הכלתפוס,
אני חושבת שלהיפגע זה טבעי ובריא.. נכון, יש לנו רגשות ובמקרים קיצוניים אנחנו יותר מתוודעים אליהם.
כל הרעיון של 'להיפגע' אולי תלוי באופן שבו לוקחים את הפגיעה צעד אחד קדימה. ז"א, יש כאלה שלא ישכחו ולא יסלחו.. ויש כאלה שלאחר זמן מה ינסו לדון לכף זכות ולהבליג. 
ככל שאדם יותר בוגר, ויותר עובד על מידותיו, הוא שולט ביצרו. ולא מתפרץ על כל פגיעה נגדו. ידוע שבשעת כעס יש לספור עד עשר..... ולמה? כי באותו רגע הרגשות מציפים עד כדי כך שאדם לא שקול בדעתו ועלול להתנהג בצורה קיצונית ולא חיובית כלל. ועוד עלול להחרט ע"כ. אם הוא עושה חשבון נפש..
בקיצור ולענין, להיפגע- זה בסדר. אבל כל הגדולה היא לאחר מכן, לנסות לשקול את הדברים(את הסיטואציה) בצורה אובייקטיבית(עד כמה שאפשר) ולנסות להיכנס לנעלים של השני ולדון לכף זכות.. ואם מצאנו אפילו אפשרות קטנה לזקוף לזכותו- אשרינו. זה עושה לנו את החיים הרבה יותר טובים, חיוביים ורגועים.   

המקשיב היקר!
אני חושבת שלא הבנת היטב את דברי.
קוטבית כתבה זאת בצורה ברורה, רק אני הדגשתי שעל הפגיעה הראשונית איננו נתבעים. אח"כ נדרשת עבודת המידות.(שזה בעצם תפקידנו, לא?) 

תודה לאה.
רק תסבירי לי, מי אמר שעל הפגיעה הראשונית איננו נתבעים?? יש לזה מקור?

בס"ד

כל דבר (כמעט- חוץ ממקרים מיוחדים שאדם מתעלה על עצמו.) בעולם שאדם עושה
נובע באגואיסטיות.

הוא עושה זאת כדי שיהיה לו טוב יותר. בכל נושא שהוא.

וגם לדון לכף זכות. זה לטובתך. לא לטובת אף אחד אחר. את יכולה להפגע ולכעוס על
מי שפגע בך.

אבל כמו ששובב אמר, אם הוא אוהב אותך אז למה לך להיפגע? ואם לא אז מה את
סופרת אותו?!
 
נפגעת? את כועס עליו?, איך אומרים 'דפקת את אגד'... ועוד יותר מזה. אם האדם שפגע
בך אינו נמנה בין אוהביך אז את פשוט מספקת לו את מה שהוא רצה. שתפגעי ותכעסי
ותתבשלי בתוך עצמך וכו'...