אתגרית.
ראשית אומר לך תודה!
אכן חיזקת אותי.
ואומר לך מהי הנקודה העיקרית שחיזקה אותי.
לא מה שהתברר לך בסוף שהוא חולה,
ולא מה שהתברר בסיפור של נועה שהוא נפטר.
אלא ההחלטה שלך לפני שידעת, ההחלטה להמשיך הלאה,
לשנות כיוון, להתגבר על העבר ולהביט לעתיד.
אלו עוצמות נפש שאני מאחל לעצמי, ומאחל לך שימשיכו להיות בך.
ובעיקר מאחל שלא נזדקק להם.
אל לנו תמיד לחפש סיבות למה זה קרה, למה זה לא התאים,
אל לנו להתמקד במה שהתברר מאוחר יותר כמוצדק,
זה אכן עוזר לתחושות, אבל זה יכול להיות בעוכרינו.
מה יהיה במקרים בהם לא יתברר לנו בסוף שהוא היה חולה?
מה יהיה במקרים בהם נראה את אותו אחד או אותה אחת נשואים באושר כמוהו לא ידענו?
נמשיך להישאר עם התחושות הקשות?
נמשיך לחפש מה היו חשבונותיו של בורא עולם?
אנו צריכים לדעת שכשלא הולך, לא הולך!
זה לא מתאים! נקודה!
בלי לחפש סיבות, תירוצים, או האשמות..
לעולם לא נדע את סיבותיו של הקב"ה.
אולי אם הייתם מתחתנים, הייתם חיים באושר, ולעולם לא הייתה המחלה מתפרצת,
לעולם לא היית יודעת עליה..
נכון שעכשיו זה מנחם לדעת שניצלת ממשהו שאולי היית סובלת ממנו,
אבל בהסתכלות לעתיד, אל לנו לחפש סיבות כאלו..
כולי תקווה שתאזרי חייל וכוח להמשיך בדרך הנכונה,
להתגבר על משוכות העבר, ולהתחזק מהם לעתיד,
להתעלות מעל עצמך, ולהעלות את עצמך בדרגות מעלה מעלה..
אמן.
 |
|
|
