כשהחלה הקמת הקראווילות הגשתי עתירה לבית המשפט כדי שיד בנימין לא תהפוך למעברה ויובטח פינוי כל הקראווילות עד האחרונה שבהם, המדינה התחייבה בפני על כך בבית המשפט.
כששונתה תוכנית היישוב והוספו עוד יחידות דיור עבור מפוני גוש קטיף בלי תוספת תשתיות מתאימה שקלתי לפנות לבית המשפט, במחשבה שניה כדי לא לפגוע במגורשים לא פניתי לבית המשפט.
בדיעבד יד בנימין הפכה ע"י מספר גורמים לשטח הפקר ונתנה פתרונות לא חוקיים (על חשבוני, חשבון תושבי יד בנימין וחשבון המפונים החוקיים הזרוקים ללא פתרון) ואשר מנסים לקבוע עובדות שלא יוכלו להשתנות בעתיד, ללא שום סמכות.
כל מפונה שהגיע לו פתרון לדיור קבע וקיבל פתרון זמני עפ"י החוק נתן עירבון כספי גבוה לפינוי הקראווילה, בדיעבד התברר שמספר גופים ואנשים ניצלו את מצוקתם של מפוני גוש קטיף כדי לקבל טובות הנאה ובמקום שיד בנימין תהווה עוגן וקרש הצלה לאנשים שזרוקים עד היום בבתי קרטון ניתנו מגרשים לאנשים לא זכאים.
לא הסכמתי לשינוי תוכניות היישוב כדי שלמינהל מקרקעי ישראל ימצאו הכנסות נוספות אלא כדי לתת לאנשים שגורשו מבתיהם פיתרון, אני ותושבי יד בנימין לא אמורים לפתור את בעיות החוק (אם קיימות), שטחי ורכוש הציבור של יד בנימין אינם הפקר ושום גוף לא אמור להשתלט עליהם.
בימים האחרונים החליטה מינהלת סלע להגביר את האנדרלמוסיה ביד בנימין וקראווילות שמפונות ע"י מפונים שעוברים לבית הקבע ומקבלים את כספי העירבון חזרה, מועברים לאנשים הלא זכאים עפ"י חוק ללא שום עירבון.
הוזמנתי להעיד בפני ועדת החקירה הממלכתית לפינוי גוש קטיף, לאחר שהצגתי בפניה את המתרחש ביד בנימין.
_________________
