סיפור נפלא וההבדל בין תוכן לצורה

כה כותב ר' שלום ב"ר יהושע נכד ר' זלמן מולוז'ין בהקדמת ספרו דברי שלום ואמת...

ואספר לפניכם סיפור נפלא, הנה בעיר חדש היה שמש בבהמ"ד, איש זקן ולמדן גדול ושמו היה ר' נח, וכמעט לא זז כל ימיו יום ולילה מבהמ"ד, ולמד בהתמדה, ורוב אכילתו היה בביתה (אמר המעתיק, הכוונה לביתה של אשת ר' זלמן, שהיתה מכניסה ומאכילה אורחים רבים), והיה הולך ר' נח בפוזמקאות קרועים, והיתה מבקשת תמיד מאתו שיתן לה הפוזמקאות לתקן, ולא רצה להטריחה. ומה עשתה הצדקת, המתינה עד חצי הלילה בחורף, והלכה בבהמ"ד, ומצאה שר' נח ישן שמה סמוך לתנור, וישבה היא אצל מרגלותיו ולאט לאט חלצה היא הפוזמקאות מרגליו ותקנה והלבישה אותן על רגליו והוא ישן ולא ידע ולא הרגיש מזה, עד למחר שראה הפוזמקאות מתוקנין אז הבין שהרבנית עשתה זאת ע"כ.

והנה נכדה המחבר מתפעל ביותר מסיפור זה. ונראה שההתפעלות מקורה מרוב מסירות נפשה לעשות גמילות חסדים לת"ח. גם עזות דקדושה היתה לה, שהרי אם היה ר' נח מתעורר באמצע הפשטת הפוזמקאות, בודאי היה מצב אי נח. והנה לך התנהגות של אשה צדקנית מאין כמוה, אשתו של אחד מגדולי הדור, שהיה מפורסם ביותר על הקפדתו במצות. ואם כן, יש להניח שאין במעשה זה, אפילו צל צילה של חשש עבירה.

עכשיו, הבה נדמיין אם סיפור כזה היה בכלל אפשרי בימינו אלו. ולמשל, האם יש לדמיין שהרבנית בת שבע קנייבסקי, שגם היא אשה רחמנית וצדקנית מאין כמוה וגם נשואה לאחד מגדולי הדור, היתה עוברת ללדרמן באמצע הלילה, ומפשיטה את הפוזמקאות מרגליו של אחד הלומדים ומתקנת אותם...

דומני, שדבר זה לא יעלה על הדעת כלל...

למה?

האם דורנו יותר פרוץ מדורו של ר' זלמן, התשובה היא חד משמעית שלא! מקריאה בספרות החילונית של הימים ההם, מתברר שהנשים היו מתרחצות ערומות על שפת הנהר, ולא הסתירו עצמן יותר על המידה. והנה גם בתל אביב של היום, לא נמצא דבר זה... ואין מה לומר שבבני ברק מצב הצניעות נעלה לאין ערוך מאיזו שהיא עיירה ברוסיה...

אלא מאי...?

דומני שהתשובה היא שהיום יש דגש חזק ביותר על הצורה ופחות על התוכן. היום בן תורה מוגדר, לפי מה שהוא לובש, לפי אפה שהוא לומד, אפה שהוא גר, ופחות לפי מעשיו, לפי לימודו, ולפי מנהגו.

מה שנחשב למצוה לאשת ר' זלמן מחמת התוכן, נחשב לעבירה לעבירה לאשת ר' חיים מחמת הצורה...

והמסקנה ברורה מאליה...