במהלך השיטוט באתר "אדרבה" מצאתי מאמר מעניין של אלי שיפמן, אני חושב שיש בו נקודות מעניינות למחשבה גם עבורינו.
http://www.aderaba.com/Articles.aspx
בס"ד
מנערים את האבק – אלי שיפמן
המכונית השתרכה בפקקים ביציאה מירושלים, שעות העומס של אחה"צ. הוטלה עלי המשימה לקחת את אחד מתלמידי החכמים הגדולים שהדור, ולהסיעו לבני ברק לשיעור. הנסיעה התארכה מאוד והייתה זו הזדמנות נפלאה לשוחח עם תלמיד חכם. השיחה הייתה קולחת, עניינית ועשירה בתוכן, כיאה לתלמיד חכם. היינו שם הרב יהודה גרינוולד ואנכי, ניצלנו את המעמד בכדי לשמוע ממנו השקפה בנוגע לסוגיית בעלי התשובה. בתחילה השיחה נסבה על הדרכה בלימוד, איך צריך ללמד בעלי תשובה, שאך זה עתה הגיעו לעולמה של תורה.
ב"ה הפקקים לא פסקו והנסיעה התארכה מאוד. לאחר זמן העלינו את הנושא של בעלי תשובה ותיקים, אלו שכבר למדו מספר שנים לא מבוטל בישיבות וכוללים, וצברו ידיעות נרחבות בש"ס ופוסקים וכו'... דיברנו על חוסר הסיכוי שלהם להשתלב בעולם התורה כבעלי משרות תורניות, ובכלל מה בעצם צריכה להיות הגישה בזה, איך לבנות ציפיות נכונות ושאיפות ריאליות. ציינו את התיסכול הרב המקנן בקרב אותם בעלי תשובה שמוצאים את עצמם לאחר 10 ו- 15 שנות לימוד בכוללים, ללא יכולת לממש את כישרונותיהם וידיעותיהם התורניות.
אותו ת"ח שמע, חשב קצת ואז הביט בנו במבט כאוב משהו ואמר: " מי יודע אם זה לא בכלל – 'אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו' (משלי יט' ג') ". הייתה שתיקה, בתחילה חשבנו שאולי לא הובנו נכון, אך מיד המשיך אותו ת"ח ואמר: "מדוע צריך לחכות להצעות מעולם התורה? מדוע העיניים נשואות רק לב"ב וירושלים? מדוע לא יוצרים מציאויות של הרבצת תורה במקומות אחרים? אפשר ללכת לצפון או לדרום ולהקים מסגרות תורניות, מדוע לא עושים את זה? ... אני מכיר בעל תשובה אחד שיסד כולל בירוחם, כיום הוא ת"ח עצום וחיבר כבר כמה ספרים בהלכה ".
הופתענו מהתשובה, לזה לא ציפינו, פתאום הרגשתי כמה בעצם הייתי מעדיף שהוא ישתתף איתי בתחושותיי ויחד נבכה על היחס המזלזל שמקבלים בעלי התשובה בציבור החרדי, ועל החוסר צדק שבדבר... התשובה שלו אפשר לומר שבלבלה אותי והעירה אותי כאחת.
מה זאת אומרת ללכת לצפון או לדרום? ממש כפשוטו?!
במצב כזה ככל שאתה חושב על הדברים אתה מגלה ש... כן ... אני סתם בכיין...
לאחר כמה ימים הייתי בכולל ושוחחנו שם, כדרכם של אברכים, על הנושאים החשובים באמת והעומדים ברומו של עולם. בין היתר דיברנו על הנושא הבוער מכולם, הלא הוא מצב בעלי התשובה במזרח התיכון, ובפרט בארץ הקודש. קם חבר שלי מהכולל וסיפר לנו על החבורה שהייתה לו בשכונת יד אליהו בת"א. הם היו חבר'ה שכולם, בערך, חזרו בתשובה במהלך כמה שנים, הוא היה הראשון, והצליח ב"ה, לגרור אחריו את החברים. הוא כמובן הלך בתלם – סמינר, ישיבה לבעלי תשובה – כולל, קרית ספר, כיום הוא אברך מפואר באחד הכוללים החשובים בקריה. אלא, שהוא גם סיפר לנו מה קרה עם חבריו שנשארו בשכונה שם והלכו במסלול קצת שונה. הם כיום שם - רבני בתי כנסיות, ראשי כוללים, מרביצי תורה וכותבים ספרים. "אתה מבין? " הוא אמר, "אנשים שאני קרבתי אותם... איפה הם ואיפה אני..."
אפשר להבין אותו, לא?
התחושות מוכרות, הטענות מוכרות, וגם התירוצים מוכרים.
אבל נדמה לי שצריך פעם בכמה זמן לרענן את המחשבה על זה – על היכולת שלנו כבעלי תשובה, לעשות דברים וליצור. כולנו מכירים ארגונים, שללא התערבות של בעלי תשובה שם, מי יודע איפה הם היו היום, עיינו ערך "ערכים ", "צהר" וכו'...
חברים! יש לנו מה לתת וצריך לחשוב על לתת.
הכנס בבית מאיר והדיבורים שנוצרו בעקבותיו, עוררו אצלי כמיהה לעשייה, התבוננתי בעולם שסביבי וראיתי שישנם תחומים רבים שיש לנו הרבה מה להגיד שם, מה לעשות שם ושנפלו בידיים לא מקצועיות בעליל, והמבין יבין ... וכל זה משום שאנו לא היינו ערים ליכולתנו , העדפנו להתנחם אחד אצל חברו, על צרותינו המשותפות ולהתמרמר יחד על היחס שאנו מקבלים. עלינו ליזום בעצמנו יוזמות מעשיות בתחומים שבהם יש לנו מה לתת, להפסיק לתלות את עינינו בציפיה שמשהו מהציבור הכללי יתן לנו הזדמנות , עלינו ליצור את ההזדמנות. כמובן עפ"י דעת תורה , ע"י התייעצות עם רבותינו.
חברים יקרים !
המאמר הזה עניינו לעורר ולנסות ליצור "רענון" אצלנו בנושא זה. אותו ת"ח אמר שיתכן שזה בכלל - "איוולת אדם תסלף דרכו..."
נדמה שמצפים מאיתנו ליותר ואנו מסוגלים לעשות המון!
כתב העת הזה נועד בין היתר לעורר דיון וליצור שיח בנושאים אלה. אין ספק שככל שנתחבר ונחשוב יחד נוכל ליזום ולעודד עשיה. נדמה שבנקודת זמן כזו, שהדברים נראים כמו שהם נראים, יש לנו מה לתרום, למען הרמת קרנה של התורה והגדלת קידוש שם שמים ברבים, בצורה משמעותית.
Shake the dust – arise!
_________________
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 14/06/2009 13:38:50
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.