יפה שתיקנת את עצמך :)
אקדים ואומר - הקטע הבא לא כתוב אליך, בכלל!
אתה, חתן צעיר יקר אם אני מחזיקה ראש, תמשיך בכונותיך הטובות ובגמישותך הראויה לציון, ועשה חיל.
זאת העבודה שלך.
אבל אם יש פה *בנות* שמענין אותן מה חשבתי על העבודה שיש לנו לעשות - י
"מה יש אם הוא יכין לי קפה?
מצד שני אני לא המשרתת שלו." זה לא קשור לרגישות, נכון? זה יכול לבוא ממקום *רגשי* וצודק! בהרגשה. אבל זה בא ממקום שרואה בהחלט רק את עצמו בסיטואציה. מה הבעיה אם תעשי לחברך ולשותפך קפה, מה יקרה?
"כשהוא קונה, הוא מבזבז.
כשאני קונה, אני חיה רק פעם אחת " שוב, את הצרכים שלך את רואה עם כל המהותיות והדחיפות, ואת שלו? זה נחישב בעינייך בשבוז כי את לא מבינה כמה זה חשוב לו! למה לא תנסי להבין? למה לא לדבר על הדברים האלה ביחד? זה נשמע לי כ"כ לא נכון לעשות.
"כשאני מחליטה על הילדים, חשוב שהוא יתן לי גיבוי.
כשהוא מחליט על הילדים, טוב שהם ישמעו מגוון דעות..." כנ"ל, חוצמזה שזה חוסר עקביות באופן מעצבן רצח ועול לנפש הילד. הייתי בסרט הזה של חוסר עקביות. לא כיף. "כשהוא לא מגיב אני צועקת שיגיד משהו. כשהוא מגיב אני צועקת שישתוק." אין צורך להאריך, נכון? אבל כן הסכמתי עם המשפטים הראושנים "אני אוהבת להשמיץ את המשפחה שלי...
אבל אוי לו אם הוא מסכים. גם את המשפחה שלו אני אוהבת להשמיץ...
ואם הוא לא מסכים איתי, הוא עיוור! אני לא צריכה להגיד, הוא צריך לדעת!
מצד שני, אם הוא לא אומר לי, איך אני אדע? (ענק!)" ובשולי תגובתי המושקעת: לא שאני לא נופלת בדברים האלה, עם הורים ועם אחים, שלי מותצר הכל ולהם לא וההרגשות שלי תמיד צודקות. אבל עדיין, תמיד לדעת שאפשר לנשום עמוק ולצאת מזה, ואם ניתן לעצמנו לגיטימציה הבעלים שלנו, לטווח ארוך, יהיו מסכנים. (ולא רק הם! אני מאמינה שזו גישה כללית שמשפיעה גם על שכנות וגם על ילדים. קראתם שולינקה? יש שם אמא שזורקת על הילדות שלה כ"כ הרבה רגשות אשמה - איך עשית לי את זה? איך אני אמורה להתמודד? הזדעזעתי. אצלנו בחים לא דיברו ככה. אבל זה ממש במאמר מוסגר)
 |
|
|
