|
|
| נשלח ב-4/2/2010 20:38 |
 |
| |
סובייקט
בית דין איננו רק אופציה לשני בעלי דין לברר בהסכמה מי מביניהם צודק, את זה הם יכולים לעשות גם עם שלושה רועי בקר. בית דין זו סמכות וכוח, ותפקידם לדאוג לכל תקנות העיר וענייניה. כך למשל בית דין יוצאים לבדוק את הכלאיים, להפריש אנשים מאיסורים. בית דין מתקן תקנות הנצרכות בענייני ממון, איסור והיתר ושאר נושאים. לכן ישנה עקרוניות לעניין היחידנות, היות וכל סמכות איננה יכולה להיות כפולה. המערכת המשפטית היא במידה מסויימת מערכת שלטונית, ולכן היא צריכה להיות אחת. ככל סמכות היא גם איננה יכולה למנות את עצמה, אלא להתמנות על ידי מי שמוסמך למנות אותה, הקהל או המנהיג.
בפרשת השבוע (יתרו) אנחנו מוצאים כיצד משה רבינו ממנה לעם ישראל שרי אלפים; מאות; חמישים ועשרות, שרים אלו הם שופטים וגם כאן יש מימוש של שני העקרונות. השופטים מתמנים על ידי המנהיג משה רבינו, ולכל אדם ישנו שופט אחד מסויים הממונה עליו. במידה וישנו סכסוך בין שני אנשים מישראל, הוא ידון לפני שר העשרות של הנתבע. הרעיון של שני בתי דין לשני שבטים איננו נובע חלילה מכך שלכל שבט ישנה תורה אחרת, אלא מפני שאלו הן קהילות נפרדות ובכל קהילה יש בעלי סמכות אחרים. שני בתי דין לקהילה אחת, דומים למעשה לשני מלכים המשמשים בכתר אחד.
להלן קטע ממסכת יבמות יד,א שלהבנתי ניתן להבינו היטב עפ"י הדברים הללו.
"לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות אמר אביי כי אמרינן לא תתגודדו כגון שתי בתי דינים בעיר אחת הללו מורים כדברי ב"ש והללו מורים כדברי ב"ה אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה אמר ליה רבא והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה"
דעת אביי היא שבעיר אחת צריך להיות מנהג אחד לכולם גם אם מדובר בשתי קהילות נפרדות, לכן הוא סובר שאסור לשתי בתי דין בעיר אחת להורות הוראות שונות. רבא לעומתו סבור שכשמדובר בשתי קהילות שונות אין כאן איסור כשם שבית שמאי ובית הלל הינן למעשה שתי קהילות נפרדות, והאיסור נאמר רק כשבקהילה אחת ישנן הוראות סותרות בתוך בית הדין. אם הכוונה בשתי בתי דין בעיר אחת היא שלאותו ציבור יש שני בתי דין, קשה להבין מדוע לא יהיה בזה איסור לא תתגודו בדיוק כמו בבית דין אחד.
דרך אגב, לשאלתך האם ישנה תורה אחרת לבתי דין שונים. דווקא כיום שלבתי הדין אין כפי שהזכירו קודמי מסורת משפטית אחידה, יש בהחלט הבדלים מהותיים באופן הפסיקה בנושאים שונים בין בתי הדין. נתבעים רבים מנצלים זאת, כשהם תובעים לדון בפני בית דין שעשוי לפסוק יותר לטובתם.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2010 19:39 |
|
| |
לדעתי האנדרלמוסיה השוררת בתחום בתי הדין היא תוצאה ישירה של העמדה החרדית האידאולוגית.
החרדים התנגדו לקבלת מרותה של הרבנות הראשית לישראל לא רק מפני שהדיינים בה ממונים על ידי נציגים חילוניים ולא רק מפני אישיותם של הדיינים אלא גם ובעיקר לעצם הרעיון של סמכות דתית מחייבת. זו הסיבה לכך שהחרדים מעולם לא ניסו לייסד רבנות משלהם כקונטרה לרבנות הציונית.
מובילי המאבק כמו הגרי"ז הבינו שאם תהיה סמכות דתית עליונה היא בהכרח תאלץ לסגל רפורמות מסויימות בתחומים שונים ומגוונים עד כדי פיתוח שולחן ערוך חדש שמתאים לעידן המודרני. כנראה חששו גם כי התיצבותה של הרבנות בסוגיות הלכתיות או השקפתיות לצד המקלים תמנע מהקנאים והמחמירים את השמוש בטקטיקה האהובה עליהם של ביזוי והפחדה.
כך נוצר מצב שבו החברה החרדית לא מכירה במערכת החוק והמשפט הישראלית אך אינה נהנית ממערכת מוסכמת משלה. מצב זה גובה מחיר כבד בדמות השחתת מידות וסיאוב של גורמים בעלי כח ושררה שאינם פוחדים מאיש. כך פורחות להן תופעות פסולות כמו מאבקים אלימים בישיבות ובחצרות חסידיות, רבי נוכלים שצוחקים על כולם, מקרים מזעזעים של התעללויות שמושתקים ולכן מתבצעים שוב ושוב, וכן גם שחיתות קשה בתוך מערכות בתי הדין שאינן חזקות להתמודד נגד מוקדי כח כאלה ואחרים.
כמובן שרבוי הדעות בהלכה ובפרט אבסורד ה'קים לי' בדיני ממונות אף הוא פועל יוצא של ההתנגדות לכינונה של סמכות תורנית מחייבת, וכפי שהעיר בצדק בן ציון כהנא, מצב זה גורם להלכה לאבד כל רלוונטיות לחיים. אגב, תהליך זה מתרחש בכל תחומי ההלכה, אך בדיני ממונות הוא מורגש במיוחד משום שבתחומים אחרים יש להרבה אנשים רב קבוע שאותו שואלים כל שאלה, ואילו בדיני ממונות כל אחד מעדיף תמיד לטעון קים לי.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 10:30 |
|
| |
ואם מישהו מעז לקחת אחריות, אבוי לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 10:49 |
|
| |
צעג
זה רק נראה כך, עד שלוקחים את אותה אחריות ורואים שהשמים לא נפלו עליך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 12:05 |
|
| |
YMY
כמדומני שאי לקיחת אחריות היא תופעה הרבה יותר כללית.
לרווחה דואגת הסוציאלית, לבטחון דואג הצבא, לחינוך דואג משרד החינוך, ואח"כ צועקים מדוע הם לא מתנהגים יפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2010 10:35 |
|
| |
ארבע עובדות: - לאחרונה הופעתי כעד בבי"ד בדיון כלכלי מסובך שנסוב אודות סכומים גבוהים. הרושם שלי היה ששני דיינים לא התמצאו כלל בעובדות. הדיון נמרח על פני כמה ישיבות ובכל ישיבה לא זכרו את הפרטים מהדיונים הקודמים,ולא טרחו להתעדכן בהם. איני מבין איך אפשר כל לדון. צריך שהפסיקה תהיה כל עניינו של הדיין ולא עיסוק נלווה ולפני דיונים יוכל לפנות לו זמן להזכר בעובדות.
- בדיון בבית דין בענייני וועד בית נגד דייר טעה הוועד ושלח לדיון שתי נשים. בקושי נתנו להן לפתוח את פיהן.
- לגבי אותו עניין – אמר לי אב"ד וותיק "זה לא עניין זתוכלו לפתור בבי"ד לעולם, זה תפתרו רק עם פטיש".
- סיפר לי אדם כי "קנה" את אב בית הדין שלו ב 200$ (נו טוב, זה היה כששערו של ה $ היה גבוה יותר..). אני מאמין לו. אם קונים דיון ב 200$ ולא ב 20,000$ סימן שאלו מעשים שבכל יום. עד כדי כך הוזלו הדיינים?
מסקנות - לעצמכם
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 21:29 |
|
| |
מדוע כפל שלמה המלך ואמר מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע?! מקום המשפט מתייחס לבתי המשפט! ומקום הצדק מתייחס לבתי דין "צדק" (בית הדין הרבני הינו יצור כלאיים!)!!
_________________
"כל מי שאומר בנגלה שאינו מאמין בנסתר, יש לחשוש שבנסתר אינו מאמין בנגלה". (ר משה סופר מפרשבורג)
|
|
|
|
|
