| נשלח ב-30/1/2010 22:26 |
 |
| |
שבת נוראית:(
אני פשוט רוצה לבכות!
הייתה לי שבת נוראית...
לא אפרט מה קרה, רק אשתף אתכם בשאלה שעלתה בי בשבת:
מה עדיף?
הורים אויבים ועוינים, צועקים זה על זה ורבים בלי סוף-
או הורים שעשו את אחד הדברים הנוראיים ביותר והתגרשו, ובכך שמו קץ לסבל ולמריבות?
הייתי בטוחה שמה שלא קורה- חייבים לפתור!!! אסור להפרד ולפרק את הבית שהוקם,
אבל פתאום, בשבת הזוועתית הזאת, התעוררה בי השאלה הזו מחדש!
תענו בכנות!!!!!!!!!
מימני,
בתאל המבולבלת.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2010 00:30 |
|
| |
היי בתאל,
את יכולה לבכות, מותר לך. זה באמת נורא עצוב וקשה.
נכון שזה גם מביא אותנו למחשבות מה עדיף שהיה קורה איתנו, ולרצות לחלום על מה שיכול לקרות.
החלק העצוב מאד הוא בעובדה שאין לנו אפשרות לשנות את המצב...
אנחנו יכולים לנסות לשנות את היחס שלנו, ללמוד איך להגיב.
אנחנו מוכרחים לדאוג לעצמנו שנינזק כמה שפחות.
ומותר גם לבכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2010 00:43 |
|
| |
אני מרגיש שאני חייב להגיב, אבל לא ממש מרגיש שהמילים שהלב שלי רוצה לומר, אכן מגיעים למקלדת. אז אני אישן על זה, ונקווה שמחר זה יבוא טוב ועם המסר שאני רוצה לכתוב לך ולכולנו.
לילה טוב ושבוע טוב לכולנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2010 22:43 |
|
| |
עכשיו, אחרי שבכיתי עד כדי כך שאני מרגישה שלא נשארה אפילו טיפה אחת בעיני- אני קצת יותר רגועה.
כעת אני גם יכולה לראות את הדברים בפרופורציות ולהזכר שלמרות שבשבילי זה "סוף העולם", אחרי הכל ההורים שלי עד כמה שידוע לי בריאים ושלמים, תודה לבורא עולם.
צפורבודד- תודה רבה על התמיכה! כמה חכמה ותמיכה בתגובה אחת! היה לי מאד קשה להשתלט על תגובותי- האמת נחשפה בבת אחת וביום אחד, וכל מיני שברים וקרעים שהסתתרו מתחת לפני השטח עלו והראו לי באיזה עיוורון חייתי... זה שוב עולה:( הגבתי בצורה נוראית (עדיף שלא אפרט) ואני בהחלט מתכוונת ללמוד לפעם הבאה.
לדאוג לעצמי- קשה לי לדאוג לעצמי מבלי לדאוג לאמי... אנחנו קשורות אחת לשניה ברמות גבוהות מאד, קשה לי לעשות את ההפרדה בין חשיבה על טובתה לבין חשיבה על טובתי. אבא שלי באופן טבעי מרוחק יותר, למרות שאני אוהבת אותו יותר מכל.
כשאני חושבת על זה,אני גורמת להורים שלי להשמע כל כך רע! הם בני אדם טובים חכמים ומשכילים, חוץ מהמריבות שלהם- הם ההורים הכי טובים שיכולתי לבקש!
אני כל כך מצטערת על כאב הראש שאני עושה לכם!!! פשוט, הרבה יותר קל לי לשתף אנשים שאינם מכירים אותי במציאות... אני גם לא רוצה שמישהו מוכר ידע על הבעיות האישיות בבית כמובן.
חנוכי- מצפה לתגובתך, ואנא סלח לי על הנושא המעציב שהעליתי כאן :/
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2010 12:05 |
|
| |
בת-אל, דבר ראשון, בשביל זה אנחנו פה! אנחנו חברים לטוב ולמוטב, את ממש לא אמורה להתנצל, וכולנו בכיף נטה כתף.
ולגופם של דברים, אני מעריך את יכולת הניתוח והחשיבה שלך, אנחנו לא אמורים לשפוט את ההורים שלנו, וגם לא לתפוס צד. אנחנו בניהם של אבא ואמא, אובים אותם ומקבלים אום כמו שהם.
ולך אני אומר, תהיי חזקה בשבילך, ובשביל המשך החיים שלך, כי כל הקשיים שאנו חווים, מחשלים אותנו, ואנו מאמינים באמונה שלימה, שהכל מאיתו יתברך, והכל לטובתנו.
חזקי ואמצי, כולנו לצידך בכל שעה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2010 14:57 |
|
| |
בהצלחה לך!! אנחנו איתך..  _________________
שערי דמעות לא ננעלו, אם כן שערים למה?
לחסום בעד דמעות השוטים שבוכים, ואינם יודעים על מה בוכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2010 19:00 |
|
| |
היי בתאל! רק עכשיו התפניתי להיכנס לאתר ולראות את ההודעה שלך.. זה באמת עצוב!! ממש כאב לי לקרוא את דברייך!! גמני,כחנוכי, לא מצליחה להביע את דברי כמו שאני חושבת אותם.. רק אומר לך שאני כ"כ מבינה אותך! (לא מתוך נסיון,ב"ה...אבל הייתה לי חניכה עם אותה בעייה..) הכי קשה זה לראות את האנשים שאתה הכי מעריך ומחזיק מהם בעולם!! שהם המשענת שלך,הגב שלך. רבים כמו,סליחה על הביטוי,ילדים קטנים!! זה מבלבל!! זה פוגע!! ויותר מכל משאיר אותך אובד עצות. כי מצד אחד אתה כ"כ רוצה להתערב ולהגיד:"די עם זה"..מצד שני...זה ההורים דלנו!! אין לי כרגע עיצה מעשית בשבילך...אני צריכה לחשוב על הדברים...אבל קבלי את תמיכתי ואהדתי!! ו...כמו שחנוכי אמר,אל לך להתנצל על שאת "מעציבה" אותנו!! כי בדיוק בשביל זה אנחנו פה!!! איתך לאורך כל הדרך!! 
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2010 01:01 |
|
| |
באמת קשה להגיב.
דבר ראשון עם כל האי נעימות את חייבת לשתף מישהו בקושי הזה, תמיכה בפורום כזה אין לה כמעט משמעות למעשה. את חייבת למצוא מישהו בסביבה שלך שאת סומכת עליו שיכול לעזור לך.
יש לי במשפחה הקרובה מישהו שהתגרש והשאיר 6 ילדים, והם נורא סובלים, חלק הידרדרו ממש. צפור בודד כתבה את זה במשפט אחד לדאוג לעצמך להינזק כמה שפחות. אני לא יודע כמה בגיל שלך זה טוב להגיד את זה, אבל את צריכה לדעת שבלי עזרה נכונה וצמודה האירועים האלה ישפיעו עליך מאד לטווח הרחוק. ולהגיד, העיקר ב"ה שההורים שלי בריאים ואני אוהבת אותם, זה באמת כל הכבוד, אבל זה בריחה מהבעיה לא התמודדות איתה. זה יותר ניסיון להשלות את עצמנו. התמודדות אמיתית זה לדבר על הבעיה. להבין אותה. וגם לבכות.
יש לנו בחיים שני סוגים של ניסיונות, כאלה שהם להתמודד ולעבור הלאה, ועוד סוג של ניסיונות שאם האדם מתמודד איתם הם משנים אותו הם יוצרים אותו. את צריכה להסתכל על זה בתור ההתמודדות שלך בחיים. זה הניסיון שלך להישבר ממנו או להתחזק איתו, להיות טובה יותר. כדי לעשות את זה צריך עזרה.
בהצלחה רבה רבה!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2010 21:03 |
|
| |
הגרוע ביותר הוא שהורים רבים לעיני הילדים או שמערבים אותם זה מסוגל להרוס את חייהם ואף להגיע לכיוון בלתי הפיך!!!
_________________
"כל מי שאומר בנגלה שאינו מאמין בנסתר, יש לחשוש שבנסתר אינו מאמין בנגלה". (ר משה סופר מפרשבורג)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 00:08 |
|
| |
מזדהה עם הכאב,
רק מאחל לך שלך זה לא יקרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2010 00:44 |
|
| |
קורה לה עכשיו... וזה כואב.
כל פעם כשאני פותחת אני קוראת את מה שכתבת נהיה לי שוב עצוב. זה נורא קשה.
לא נראה לי נכון להעלים את מה שקרה ולהתעלם ממה שזה עושה לנו. כנראה שכדי לשמור על עצמך תצטרכי עזרה ממישהו מבחוץ. יש סיכוי? בכל אופן, אני כאן... מקווה בשבילך.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 23:18 |
|
| |
תודה רבה לכולם על תגובות שריגשו אותי עד דמעות, מדהים כמה תמיכה אתם נותנים לי ומחזקים אותי כל כך... אין לי מילים. כל כך ריגשתם. תודה רבה רבה!!!
אני בתקופה לא קלה ולכן אני נכנסת לעיתים רחוקות לאינטרנט, אין לי זמן להגיב אך אני קוראת כל מילה, נאחזת בכל משפט שלכם. כ"ילדה" הגדולה היחידה בבית (אח אחד בלבד, לצערי, בן 3.5) אני חייבת לעזור להורי בכל דרך אפשרית, כשכעת הם זקוקים להרבה מרחב וזמן להסדיר עניינים...
אצלינו בבית לא קל, אבל האהבה גדולה, ואני מקווה מאד שבעזרת השם, האהבה הגדולה הזו תנצח את הכעס והבכי!
וכשזה יקרה אוכל להיות פעילה יותר בפורום ;)
תודה לכולכם, אתם מחזקים אותי ברמות שקשה לתאר!
מקווה מאד שבבוא היום אוכל גם אני לעזור לכל אחד ואחת מכם.
בתאל
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 16:44 |
|
| |
בתאל, את טובה, ובעזרת ד' תצליחי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 09:31 |
|
| |
זו באמת בעיה הרבה ילדים מעדיפים הורים מאוחדים כדי שלא יהיה להם קשה להשתדך אחכ. מצד שני החיים ככה קשים... דילמה לונורמלית.... אני כל כך מזדהה איתך...תהיי חזקה!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2010 17:56 |
|
| |
מחקר מעודד מספר לנו שילדים שההורים שלהם לא חיו על הצד הטוב ביותר, (בלשון עדינה)
בנו בתים מצויינים ורגועים. הם ידעו על איזה שגיאות לא לחזור.
כמובן הכל תלוי בבן אדם עצמו.
ואם נדע איך לשמור על עצמינו -תדעי, יש סיכוי וטוב!
|
|
|
|
|
