פ. שבוע עם ברי

  בס"ד

פרשת וָאֶתְחַנַּן

''רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי(ד,ה)"

גם בפרשה השבוע מובא המשך דברי התוכחה של משה רבנו, ישנם פסוקים שצריך לקרוא אותם כפשוטם, להבין את המסר, ללמוד מוסר ואף ללא צורך לקרוא את המפרשים, משה רבנו מסביר לעם את החשיבות של קיום המצוות להמשך קיום העם. קיום המצוות כפי שאומר הרב הירש אינו קשור להימצאות העם בארץ ישראל, קיום מצוות, העם מקיים בכל מקום, בניגוד לגויים שהחוקים ומשפטים שלהם הם תוצאה של כורח המציאות והתנאים בארצם הנם ברי שינויי.  עם ישראל מונחה ע"י התורה הקדושה, התורה הייתה קיימת לפני בריאת העולם , ועם ישראל נבחר להיות כעם בזכות קיום התורה, החוקים הם קבועים ולא צריך לחיות במדינה מסוימת כדי לשמור תורה ומצוות , יהודי בכל מקום שהוא נמצא מחויב לחוקי התורה, אצל הגויים הזהות היא ע"פ השייכות לארץ, עמים רבים נוצרו לאורך השנים ומדינות קמו במקומות שונים בעולם כתוצאה ממציאות ותהליכים חברתיים, גויי שחיי במדינת בלגיה למשל  , חיי ע"פ החוקים של אותה מדינה ע"פ הצרכים שנוצרו והם יכולים להשתנות, אם אותו גוי יעבור למדינה אחרת מלבד זהות וארץ מוצא אין לו שייכות מיוחדת שמקשרת אותו בחזרה למדינה שלו, אולי החוקים החברתיים הם דומים , אבל הם לא תמיד קבועים באותה מדינה, לעומת זאת לעם ישראל יש מערכת חוקים ותורה קבועה לאורך כל השנים, לא נוספו חוקים ולא קוצצו חוקים, משה מסביר להם כי לא הוא זה שקבע את המצוות, אלא הוא "הכלי" שבורא עולם דרכו העביר את החוקים לעם, אלו המצוות ומשה חוזר עליהם ומסביר שכדי לשמר את המצוות ושהם באמת יגשימו את רצון הבורא עליהם לקיים אותם כהלכתם, לא להוסיף ולא להוריד, כי ברגע שמורידים דבר ממצווה ולא מקיימים אותה בשלמות הדבר מביא לתוצאה הפוכה ולפגיעה בדברי הבורא.

קיום המצוות צריך להיות בצורה שלמה ומלאה, אסור לעם ישראל להתבייש מה יגידו הגיים על המצוות. אנו נדרשים לקיים מצוות בצורה מלאה גם אם אנו לא מבינים את המשמעות שלהם, יש מצוות שיש להם הסבר הגיוני וחברתי ויש כאלו שלא.  עלינו לקיים את דברי הבורא גם אם הדבר לא מובן, כי הבורא לא מצווה את עם ישראל "סתם" לקיים מצוות חלילה או רוצה להעמיס או להכביד על ממונם של ישראל , לכל מצווה יש משמעות גם אם ברור לנו מה המשמעות של המצווה וגם אם הדבר נראה לנו הגיוני זה רק חלק קטן מהיכולת שלנו להבין את כוונת המצוות ולכן אנו צריכים לקיימם מצוות בלי לחפש סיבה למה לקיים, וזה מה שמבדיל אותנו מהגויים. כאשר יהודי שומר תורה ומצוות בצורה מלאה, מקפיד על מצוות ודואג שבכל צעד שהוא עושה לא יהיה חלילה חילול השם, הוא זוכה למרות הקשיים בתחילה לברכה ולהצלחה ואף אותם אלו שיצאו נגדו מכבדים אותו בסופו של יום גם אם הדבר שונה מדרך חייהם , כי בסופו של יום אנו מעריכים אנשי אמת שתמיד בכל מצב נאמנים לעקרונות שלהם ולא משנים את דעתם ע"פ תכתיבי החברה.

" רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. (ד,ט)"

כיום התורה ושמירת המצוות תלוי בחזרה ולימוד התורה , אדם שלמד הלכה מאה פעמים לא דומה לאדם שלמד מאה ואחד פעמים, כדי לשמור את המצוות יש לחזור על הלימוד שוב ושוב, "הכלי יקר" מסביר את דברי חז"ל בכך שכוח השכיחה גדול יותר מכוח הזיכרון , וכדי להתגבר על כך יש להרבות בלימוד, ההפרש בין המילה שכח לזכר הוא ק"א מאה ואחד, ולכן כדי להתגבר על כוח השכיחה עלינו להרבות בלימוד, כי שאדם חוזר שוב ושוב על ההלכה גם אם הוא למד אותה בעבר מספר פעמים , הדבר עוזר לו בכך שהוא שאינו שוכח את לימודו וכל פעם מחדש הוא זוכה להבין עוד ועד דברים, בלימוד התורה הקדושה כל חזרה על לימוד גמרא מסוימת או הלכה מזכה את האדם להבין כל פעם מחדש דבר נוסף, תראו כמה המשל של ה'חפץ חיים' נפלא בענין הזה. הוא הביא איזה משל שאדם היה זקוק לאיזה הלוואה גדולה, והוא טלפן לאיזה עשיר והוא מבקש ממנו שמצבו קשה מאוד, הוא זקוק להלוואה גדולה. העשיר ריחם עליו אמר לו: "תבא מחר אני אתן לך את ההלוואה, כמה אתה צריך?" – "אני צריך חמישים אלף דולר" שזה הרבה, אמר לו: "תבא אני אתן לך" – "מתי?" - "אני אחכה לך במשרד בשתים עשרה, תבא?" – "כן" העשיר מחכה במשרד בשתים עשרה הבן אדם לא מגיע, שתים עשרה וחצי הבן אדם לא מגיע, אחת לא מגיע, עד שהעשיר התייאש סגר את המשרד, והלך. בלילה שוב פעם טלפון מאותו הברנש: "מה יש?" – "אני מתחנן אליך אני מבקש ממך אני זקוק להלוואה חמישים אלף, אני נורא מבקש ממך" – "זה אתה שאתמול טלפנת?" – "כן" אז הוא אומר לו: "מה קרה, אני חיכיתי לך" – "אבל עכשיו אני צריך עכשיו, עכשיו תרחם עלי, צריך" – "טוב באיזה שעה אתה רוצה לבא מחר?" – "שתים עשרה" – "טוב אני מחכה לך בשתים עשרה" והעשיר יושב בשתים עשרה מחכה מחכה ומחכה, אפילו לא מטלפן, האיש לא מגיע. והעשיר הזה היתה לו סבלנות, עוד פעם בלילה מטלפן אליו: "אדוני, אתה מוכן לעשות לי טובה" – "עוד פעם זה אתה! למה לא באת?! חיכיתי לך" – "מחר זה סופית, מחר אני בא". לא רוצה להאריך בתאורים אבל חייבים לדעת את המציאות. בפעם הרביעית הוא אומר לו: "אתה משוגע! אתה מבולבל! אל תטלפן, אתה עוד פעם חוזר, כבר חיכיתי לך כמה ימים" התחיל לצעוק עליו: "חיכיתי לך יום יומיים, כמה אני אחכה לך?! לך" טרק לו את הטלפון. עכשיו אתם צוחקים על העני הזה, ואין עני עוד יותר אלא בדעת. וכי אנחנו לא עושים את זה?! כל יום מגיעים ל"אהבת עולם אהבתנו" מדברים יפה, לא באים מבקשים הלוואה, מבקשים תורה: "אהבת עולם אהבתנו" - אתה אוהב אותנו מאוד: "חמלה גדולה חמלת עלינו" - רחמת עלינו כל כך הרבה, עכשיו בבקשה ובתחנונים: "האר עינינו בתורתך דבק לבנו במצוותך ... לאהבה וליראה את שמך" אנחנו יודעים את הערך של זה, אם לא תתן לנו תורה נבוש ונכלם: "שלא נבוש ולא נכלם" אומר הקדוש ברוך הוא: "בסדר, בסדר, תבא תקבל" מחכה לך בכולל שתבא, שכינה מחכה לך: "תבוא!" והוא לא בא ללמוד, או שהוא בא והלך לפה הלך לשם ולא בא לקבל שום דבר. זה עני משונה. ההוא לא בא בכלל, זה בא למשרד הגיע לכולל ולא עשה כלום. סתם פטפט בלבל את המח, יצא ונכנס עישן ושתה, שתה ועישן ובסוף שום דבר. ואחר כך עוד פעם מטלפן: "האר עינינו בתורתך" "אהבת עולם" - אתה אוהב אותנו מאוד, רחם עלינו: "חמלה גדולה" תביא תורה תורה! והקדוש ברוך הוא יש לו סבלנות אלינו, הוא לא סוגר לנו את הטלפון הוא רחום וחנון ארך אפיים, וכל בוקר מבקשים והקדוש ברוך הוא אומר בסדר תבא לישיבה תלמד, תבא לכולל תלמד, זה בדיוק ככה.

גדולי ישראל זכו לגילוים בתורה וזכו לכתוב חידושי תורה בזכות השינון של הלימוד כל פעם מחדש, ולכן אנו מבקשים בתפילה " וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתורָתֶךָ ..." כל לימוד מחדש מזכה אותנו להבנה טובה יותר של הדברים ומחזק אותנו באמונה ומזכה אותנו לעלות מעלה מעלה בדרגות התורה והדרך היא להגיע כל יום לשיעור תורה.

שבת שלום!

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל ,עליזה בת רוזה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה וכל אשר לה .

לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים [email protected]

  בס"ד

פרשת עֵקֶב
 

" וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ. (יא,יד-טו)."

בפרשה השבוע מובאת פרשת " וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ" שאנו קוראים במסגרת קריאת שמע מידי יום , בפסוק זה מובא הציווי לברך ברכת המזון לאחר אכילה שכתוצאה ממנה האדם שובע, עם ישראל חובב מצוות אף מחמיר ומברך גם ברכות שלא מדובר על שביעה בלבד אלא על פחות מזה, הרצון להודות לבורא עולם על השפע שהוא נותן לנו מידי יום מביא את האדם לידי רצון לברך עוד ועוד.  ישנם רבים שלפני כל אכילה בודקים במדויק את הכמות האם האכילה הצפויה דורשת ברכה אחרונה, לאדם אסור ליהנות מעולם הזה ללא ברכה, ברכה על אכילה היא הכרת הטוב שאנו מראים לבורא על החסדים שהוא עושה איתנו מידי יום, במיוחד בימינו שהשפע מצוי וכל יום ניתן להשיג לחם טרי בכל מיני סוגים וטעמים מה שלא היה ניתן בעבר, הלחם של ארץ ישראל הוא המשובח ביותר, בתקופות הקדומות היו צריכים לטבל את הלחם במלח או בלפתן כדי להרגיש טעם טוב. אדם עני נאלץ להשתמש במלח ולעומתו העשיר היה טובל את הלחם בלפתן, אבל הברכה בלחם שיש בארץ ישראל מאפשרת לעני וגם לעשיר לאכול את הלחם ללא צורך לטבל אותו במלח או בלפתן כדי לקבל טעם, לחמו של ארץ ישראל הוא המשובח ביותר.

פרשת " וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ",מובאת בלשון רבים והפסוק וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ מובא בלשון יחיד, בא ללמד אותנו שאדם צריך לאכול לבד והברכה הגדולה שאדם אוכל את סעודתו לבד ונהנה מעמלו שלו, אין הדבר טוב שאדם מחפש להרבות בסעודות שונות עם חברים ואנשים שונים, יש מי שמחפש כל הזמן לקיים סעודות וארוחות עם חברים, הברכה באכילה היא שאדם אוכל בביתו לשם שמים ולא לשם הנאה, ישנם סעודות שיהודי לא צריך ללכת אליהם בכלל גם אם הכשרות מהודרת. אתה יכול לשמוע שחבר אומר לך "תבוא אלי השבוע נעשה על האש משהוא לאכול" זו היא אינה סעודת רשות לצורך קיום האדם, אלא סעודת תענוגות ויהודי ירא שמים צריך להימנע מכך, יהודי צריך לסעוד בביתו בלבד ובצורה נאותה ולשם שמים, בכך שהוא אוכל לצורך הקיום הנפשי כדי שהוא יוכל לעבוד את הבורא בישוב הדעת.

ריבויי ארוחות שלא לצורך מביא את האדם לידי כפירה.

הגמרא מביאה במסכת חולין מעשה באיש שהיה שר הממונה על העניות רודף ללכדו כדי להביאו לידי עניות, ולא היה יכול לו, לפי שזה האיש תמיד היה נזהר שלא יהיו פרורין מונחים על הארץ וידרסו עליהם כי היה תמיד מכבד אותם מן הבית שלא ילכו עליהם.

יום אחד אכל האיש לחם על עשבים שבאפר, אמר זה השר כעת יבוא ואלכוד אותו כי בודאי לא יוכל ללקט את הפרורין מבין העשבים ויהיו למדרס רגלים, אחר שאכל הביא מרא ועקר כך העשבים עם הפרורין והשליכם לנהר, שמע זה האיש שאמר השר הזה אוי לי שזה האיש הוציאני ממקום מנוחתי ולא אוכל לעשות לו מאומה.

עלינו ללמוד מהסיפור הזה ולהקפיד לאסוף את פירורי הלחם לאחר הארוחה , ולעשות הכל שלא יזרק לחם סתם כי הדבר מביא את האדם לידי עניות, לכן חשוב שיהודי קונה לחם צריך שהכמות תהיה מחושבת ואם נשאר לו לחם עליו להקפיא אותו לשימוש חוזר או לעשות ממנו פירורי לחם או צנימים כך לא יזרק לחם בכלל כי הדבר מביא את האדם לידי עניות חלילה ועל כל אחד להשתדל רבות בנושא.

" וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. (י,יב)"

רבותנו דרשו מכאן שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים(רש"י).

כל דבר שאדם שואל ומבקש מן השמים, ספק הוא אם תתמלא בקשתו, היינו: "בידי שמים" – שהברירה נתונה בידי הקב"ה אם למלא את הבקשה או לא, מה שאין כן "יראת שמים" , שכאשר אדם מבקש יראת שמים אין כל ספק בדבר שבקשתו תתמלא..

עלינו להתפלל כל יום שנזכה לידי יראת שמים, כאשר אדם ירא שמים וחושש מלבצע עבירה הוא ניצל מצרות קשות ושהוא שומר מצוות ונזהר מלבצע עבירת בזכות יראת השמים שהוא זכה לה , הוא זוכה לשפע רוחני וגשמי.

שבת שלום! 

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל ,עליזה בת רוזה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה וכל אשר לה .

לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים [email protected]