|
|
| נשלח ב-7/5/2010 01:23 |
 |
| |
לכל אחד יש את הפתרונות שלו להוציא תיסכול, הרעיונות שלי ממש לא יעזרו לכם, בקושי לי הם עוזרים.
וזה מאוד תלוי באופי כמו שניסיתי להסביר, יש מי שמוציא תסכול על ידי שקט ויש מי שיוצא וצורח...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2010 02:15 |
|
| |
ואני המומה מהתגובות שמדרדות פה מיום ליום.
מה קורה לכם, חברה? זה מה ששידוכי חרדים נהיה? במה לירידות הדדיות, לטחינת מים, לבדיחות בגרוש ולחנך אנשים שרק באים לתנות את צערם?
אני מסכימה שלא נותנים לגיטימציה לכל דבר. אבל זה די נראה שלא כותבים פה מתוך דאגה כנה.
לא הכרתי אתכם ככה.
ולך שנונה -
"פתרונות חוץ מאסקפיזם" - זהו שאסקפיזם הוא לא פיתרון. והשאלה באיזה רמה את סובלת ממנו כדי שתדעי אם לחפש פתרונות לבעיית נשידוכים או, כמו שיותר נראה לי, לבעיית האסקפיזם עצמה.
קבלי ממי שטופלה אצל פסיכולוגית על הבעיה הזאת בדיוק.
ברור שהכי קל לברוח. ברור שזה מנחם, שזה מתוק, שזה משתיק ומרגיע ונותן סיפוק מיידי.
ברור שקשה לחשוב על ההלאה. אני הכי מבינה אותך בעולם.
אבח אולי יהיה קל יותר אם נחשוב שזו בעצם הדעת שניתנה לנו, זה מה שמבדיל אותנו משאר האורגניזמים עלי אדמות, זה מה שנותן למו חיים של גדילה ומימוש ונצח בעוה"ב מצד אחד,
וחיים של שלווה בעוה"ז, בלי נקיפות מצפון, עם הרבה יותר זמן (בריחות מבזבזות המון זמן פשוט) שאת יודעת שהלכת בתמימות ועשית את מה שאת יכולה והשאר בידי שמיים...
ואם זה זה אל תזניחי. זה בכלל לא שידוכים, וזה לא משהו שייפתר ברגע שתתארסי. לאשה, רעיה, עקרת בית ואם יש כ"כ הרבה יותר ממה לברוח, וכ"כ הרבה יותר נזקים עושה הבריחה הזאת!
כותבת בעיקר לעצמי.
פה במסרים ובמייל אם את צריכה.
רק טוב וגאולה אישית במהרה, גאולה מעצמנו, מהילד הקטן והלא מסופק שבנו.
תוקן על ידי אינסופית ב- 07/05/2010 02:38:21
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2010 02:32 |
|
| |
| אינסופית כתב: |  | ואני המומה מהתגובות שמדרדות פה מיום ליום.
מה קורה לכם, חברה? זה מה ששידוכי חרדים נהיה? במה לירידות הדדיות, לטחינת מים, לבדיחות בגרוש ולחנך אנשים שרק באים לתנות את צערם?
אני מסכימה שלא נותנים לגיטימציה לכל דבר. אבל זה די נראה שלא כותבים פה מתוך דאגה כנה.
לא הכרתי אתכם ככה.
ולך שנונה -
"פתרונות חוץ מאסקפיזם" - זהו שאסקפיזם הוא לא פיתרון. והשאלה באיזה רמה את סובלת ממנו כדי שתדעי אם לחפש פתרונות לבעיית נשידוכים או, כמו שיותר נראה לי, לבעיית האסקפיזם עצמה.
קבלי ממי שטופלה אצל פסיכולוגית על הבעיה הזאת בדיוק.
ברור שהכי קל לברוח. ברור שזה מנחם, שזה מתוק, שזה משתיק ומרגיע ונותן סיפוק מיידי.
ברור שקשה לחשוב על ההלאה. אני הכי מבינה אותך בעולם.
אבח אולי יהיה קל יותר אם נחשוב שזו בעצם הדעת שניתנה לנו, זה מה שמבדיל אותנו משאר האורגניזמים עלי אדמות, זה מה שנותן למו חיים של גדילה ומימוש ונצח בעוה"ב מצד אחד,
וחיים של שלווה בעוה"ז, בלי נקיפות מצפון, עם הרבה יותר זמן (בריחות מבזבזות המון זמן פשוט) שאת יודעת שהלכת בתמימות ועשית את מה שאת יכולה והשאר בידי שמיים...
כותבת בעיקר לעצמי.
פה במסרים ובמייל אם את צריכה.
רק טוב וגאולה אישית במהרה, גאולה מעצמנו, מהילד הקטן והלא מסופק שבנו. |
|
WOW תודה שלפחות נפש אחת פה מבינה לליבי..
תודה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2010 02:35 |
|
| |
-תוספת-
ולענין השידוכים -
1. חברות! אם עוד יש לך, טובות והרבה, תנצלי אותן. הן במצב שלך בדיוק. הן להשתגע ולבכות ולצחוק ולקנות ולחפור איתן.
2. תפילה - כשאמרתי לחברה שלי שכשאני בדיכאון הדבר הראשון שבא לי לעשות זה לא כ"כ לפתוח ספר תהילים, היא אמרה לי שרואים שלא ניסיתי... שעם הפרק השלישי את כבר לא רוצה לעזוב אותו.
3. את נראית בחורה שמתבטאת טוב בכתב - אני סתם נוטה לחשוב אתזה על כל מי ששורץ בפורומים - תכתבי!
לך, לבורא עולם, לבעלך לעתיד - תפני לו מקום, תתגעגעי אליו, תראי שהחבר לא ימלא את המקום של הגעגועים היקרים האלה - לך. תכתבי שקשה לך ושאת מתחרפנת ורק בא לך לעשות הכל חוץ ממה שצריך. ככה את מחזיקה את עצמך בציפורניים.
4. אמרת שחבר שלך אומר לך - כשתדעי בעצמך למפות מתי את בורחת תדעי שאת בכיוון הנכון.
מחזקת את ידייך שוב, ואת יודעת שרואים הכל, כל טיפה של כאב וכל שניה של התמודדות...
את תהיי בסדר. בעז"ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2010 02:39 |
|
| |
תהילים!!!
תפילה פשוטה!!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2010 10:02 |
|
| |
| אינסופית כתב: | | -
ולענין השידוכים -
1. חברות! אם עוד יש לך, טובות והרבה, תנצלי אותן. הן במצב שלך בדיוק. הן להשתגע ולבכות ולצחוק ולקנות ולחפור איתן.
4. אמרת שחבר שלך אומר לך - כשתדעי בעצמך למפות מתי את בורחת תדעי שאת בכיוון הנכון.
מחזקת את ידייך שוב, ואת יודעת שרואים הכל, כל טיפה של כאב וכל שניה של התמודדות...
את תהיי בסדר. בעז"ה. |
|
את מכחה שהקב"ה יעזור לך.נכון?
בואי תעשי צעד אחד קטנטן, תתרחקי מהחבר אם הוא לא צועד איתך לכיוון חתונה.
את תיראי איך שה' מיד יעזור לך!!!
"שובה אלי ואשובה אליכם..."!!
תפתחי רק פתחי אחד קטן ומיד הישועה קריבה לבוא....
מתפללת איתך ועם כולם!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2010 23:19 |
|
| |
| אינסופית כתב: | | -תוספת-
ולענין השידוכים -
1. חברות! אם עוד יש לך, טובות והרבה, תנצלי אותן. הן במצב שלך בדיוק. הן להשתגע ולבכות ולצחוק ולקנות ולחפור איתן.
2. תפילה - כשאמרתי לחברה שלי שכשאני בדיכאון הדבר הראשון שבא לי לעשות זה לא כ"כ לפתוח ספר תהילים, היא אמרה לי שרואים שלא ניסיתי... שעם הפרק השלישי את כבר לא רוצה לעזוב אותו.
3. את נראית בחורה שמתבטאת טוב בכתב - אני סתם נוטה לחשוב אתזה על כל מי ששורץ בפורומים - תכתבי!
לך, לבורא עולם, לבעלך לעתיד - תפני לו מקום, תתגעגעי אליו, תראי שהחבר לא ימלא את המקום של הגעגועים היקרים האלה - לך. תכתבי שקשה לך ושאת מתחרפנת ורק בא לך לעשות הכל חוץ ממה שצריך. ככה את מחזיקה את עצמך בציפורניים.
4. אמרת שחבר שלך אומר לך - כשתדעי בעצמך למפות מתי את בורחת תדעי שאת בכיוון הנכון.
מחזקת את ידייך שוב, ואת יודעת שרואים הכל, כל טיפה של כאב וכל שניה של התמודדות...
את תהיי בסדר. בעז"ה. |
|
את גברת יקרה, לא מבינה כמה תשובתך המפורטת ריגשה אותי.
כמה היא פרטה על מיתרי ליבי וזעזע כל נים ונים שהיה חבוי בו.
כל מילה שלך הייתה בסלע!
תודה שאת היחידה שהבינה לליבי מבין כל חברי הפורום!
אין גבול להערכתי כלפיך!!
עיצותיך היו נבונות ופרודוקטיביות בתכלית!
חן חן לך!
מי יתן ובקרוב גם את תמצאי את הנפש התאומה הראויה רק לך!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2010 23:34 |
|
| |
בס"ד
ובכן, כעת תגובתי הקונקרטית אליך גברת אינסופית:
ב"ה יש לי חברות לרוב, ובהם בלעדיהן לא הייתי עוברת את התקופה הזו. הן קרש ההצלה שלי כשקשה לי. והן יודעות הכי טוב איך להגיב ולהוציא אותי מרגעי המשבר, שתוקפים אותי בעיקר אחרי דייט קשה..
צדקת, תפילה זה הדבר היחיד שהוא מזור לנפש עייפה. אם לא היתה לי את האמונה ואת הקב"ה אני חושבת שלא הייתי שורדת עוד הרבה זמן במצב הזה. רק הדיבור אותו והשיחות שאני מנהלת איתו מידי יום עוזרות לי לעבור כל יום עוד 24 שעות בתקווה שב-24 שעות הבאות יגיעו בשורות טובות שירננו את נפשי הדואבת..
כתיבה זה העולם השני שלי אליו אני בורחת. מאז שגיליתי אותו נתתי לנפש שלי להתפרק בין המילים ולהשתחרר בין הסיפורים וההגיגים.. אבל לפעמים כשאני נופלת אפילו למילים אין כח להרים אותי.
שום יצירת פאר שאנגן לא מצליחה לרומם את רוחי.
כי כשבנאדם נופל הוא נופל. וזה הכי עמוק והכי כואב שיש!
ובנוגע לאותו חבר מבחינתי הוא בכלל לא issue !!!.
כולה בחור שאני מכירה. אומנם חביב, חכם, ומבין עניין, אבל בתכלס, יותר מידי מיחסים ונותנים לו במה בפורום.
אם אני לא מתרגשת ממנו מה כולם פה מרגישים ומתערבים כמו איזו דודה זקנה ויכנעית מבת ים?
שוב, תודה על מילות החיזוק שלך!
מסתבר ש"נמלטים" זו לא רק סידרה - אלה החיים עצמם..
תודה!!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2010 08:20 |
|
| |
בשמחה, תמיד.
"אין השבע מבין את הרעב" שיעור חי, לא?...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2010 08:28 |
|
| |
- שאלת אם יש עוד כמוך, אם אפשר להבין אותך. אז כן, בטח שאפשר. אבל למה זה מספיק לך? את חיה בשביל לשרוד? הרי גם אם יבינו אותך ויקבלו אותך להפליא, עם התוצאות של המעשים תצטרכי להתמודד את ולא הם!
אנחנו צריכים להפנים שהנחמה בחיבוק היא הרבה יותר קטנה ממה שאנחנו חושבים, כל עוד האחריות נשארת על כתפינו.
- וכשאת נופלת הכי עמוק שיש, שניה לפני שאת בורחת למקומות שבהם את שוכחת שהיית בדיכאון, למקומות שבהם את שוכחת שהיית בכלל, שאת שוכחת את האני האמיתי שלך -
תעלי לפנייך את הדברים שתמיד משמחים אותך (חיבוק של ילד מסיבת פיג'מות). תנשמי ותנשפי ותירגעי. תשנני לעצמך כמו מנטרה שיהיה בסדר ושתצאי מזה. בלי לחפש סיבות. בלי סימוכין לכלום. תדעי בוודאות גמורה שהכל יסתדר בסוף.
ואז תלכי להתפלל/לכתוב וכולי.
זה מה שהבעש"ט היה אומר - להתחזק בביטחון לפני שמתחזקים בתפילה.
תוקן על ידי אינסופית ב- 09/05/2010 08:34:56
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2010 09:16 |
|
| |
ספר שיכול לעזור לך - עיגולי השמחה של דסי, של דוד בן יוסף. אם אהבת אותי תקבלי ממנו המון.
טעימה קטנה:
"מי שמרוחק מעצמו, מעצמאותו ומעוצמתו
קשה לו מאוד לזנק בבוקר מהמיטה במרץ ובחדווה עם שיר על השפתיים.
מה ימשוך אותו?
מי שמרוחק מעצמו, מעצמאתו ומעוצמתו
רוצה לברוח מהעולם הזה בכלל
לא רוצה להתעורר בכלל.
....
מי שמרוחק מעצמו, מעצמאותו ומעוצמתו קשה לו מאוד להתאפק מלזנק אל מקרר,
בכל רגע של אי שקט שהוא מרגיש, בגלל הריחוק הזה.
....
הפחד הנורא שהציף את כול כולי מול הטנק המצרי
לא היה הפחד הראשון שהרגשתי בחיים.
קדמו לו אלף אלפי פחדים שמנעו ממני להיות עצמי
ולעמוד מול המציאות שמנ.סה לגזול ממנו את החירות שלי.
בכל פעם שהמציאות שידרה אלי כעס - התמלאתי חרדה,
נכנעתי למציאות, התמסרתי לה ואפשרתי לה להשתלט עלי.
....
היום אני מבים יצר רע עושה את כל מה שהוא יכול
כדי לשיג מטה אחת ויחידה.
מוות.
....
למעשה המית אותי היצר רע, בכל יום, בכל שניה, בכל רגע"
ואני חייבת לך תודה, שעוררת אותי גם, לעבודה החשובה הזאת שנקראת לבחור בחיים.
ריגשת אותי.
תצליחי המון.
כולנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2010 17:43 |
|
| |
[quote]
ואני המומה מהתגובות שמדרדות פה מיום ליום.
מה קורה לכם, חברה? זה מה ששידוכי חרדים נהיה? במה לירידות הדדיות, לטחינת מים, לבדיחות בגרוש ולחנך אנשים שרק באים לתנות את צערם?
אני מסכימה שלא נותנים לגיטימציה לכל דבר. אבל זה די נראה שלא כותבים פה מתוך דאגה כנה.
לא הכרתי אתכם ככה.
[/quote]
אשרייך אינסופית, אשרייך!!
סופסוף תגובה עניינית ונבונה!!!
גם אני נבהלתי מכל ההתברברות חסרת הרמה הזו ושמחתי לראות שלפחות מישהי אחת לקחת את הענינים לידיים. ועוד איך!
תודה ! תודה על הדברים החזקים, רגשת אותי. זה באמת עושה טוב ומחזק לקרוא עוד ועוד דברים כאלו. ביננו, כל אחד צריך את זה מדי פעם.
ורואים שזה בא מדאגה כנה שלך ורצון לעזור!! אשרייך!
תמשיכי לעשות חיל ולעזור לכולנו
איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק!!
ואתם חבר'ה, תעלו רמה! פליז!!!
|
|
|
|
|
