http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=17727&cat_id=1
גילוי נאות - הוועדה באופן כללי אוהדת את בית סלונים שהרי יש בהם מידת עדינות מסוגננת שאינה מצוייה בכמויות נדיבות בחסידויות פולין והונגריה תחתית. ומאחר שהוועדה ידועה ברוב עדינותה המתפרצת כמיים לים מכסים, הרי שמדובר באהדה סולידרית טבעית ואורגנית הפורצת ספונטנית ממעמקי ליבה הקולקטיבי.
וזאת מבלי להביע דעה על פרשת עמנואל.
אבל היומרה המצחיקה להביא את הקייס לערכאות משפטיות בחו''ל מלמדת על תמימות, נאיביות, ובעיקר על חוסר הבנה מוחלט על תפקידה של המדינה במערכת החינוך במדינות הללו. כאשר הנ''ל ילמדו על חוקי החינוך בצרפת, בלגיה, וניו יורק הם ירוצו כל עוד רוחם בנפשם להודות למדינת הציונים על נדיבותה כי רבה. ולו זו בלבד, אלא שקייס כזה, באם לא יזרק מהמדרגות בשלב הגשת המסמכים, יפנה זרקור מיותר לעבר מערכות החינוך החרדיות במדינות הנזכרות ויחשוף לעיני השמש עובדות שלא יטיבו עם מצב המוסדות דשם.
במה דברים אמורים?
כל מדינה מערבית מתוקנת מחוקקת חוק חינוך חובה המגדיר את הרף המינימלי של תוכנית הלימודים בבתי ספר יסודים ועל יסודים פרטים והמבטיח הכנה מינימלית להשתדלות לפרנוסע וגם ליצירת מכנה תרבותי משותף לתושבי המדינה - ובעברית מדוברת קוראים לזה תוכנית ליבה. וכל זה לא קשור בכלל לשאלת המימון אלא לישום חוק חינוך חובה.
הנ''ל נכון פי כמה וכמה בבלגיה וצרפת המתמודדות עם איום תרבותי, ובוודאי בצרפת היכן שלא יעלה על הדעת לאפשר למוסדות חינוך להתעלם ממורשת האחווה, השיוויון והסולידריות על שלל ביטוייה התרבותיים.
גם במדינות ארה''ב השונות (שכן חוק החינוך אינו ענין לחקיקה פדרלית אלא ברמת המדינות) היכן שהמדינה נמנעת מלתמוך בבתי ספר דתיים, חוק חינוך חובה מחייב גם הורים המלמדים את ילדיהם בבית (הום סקולינג) ללמד על פי תוכנית לימודים מפורטת והמכפיפה אותם לפיקוח ממשלתי.
רוב רובם של בתי הספר החרדים בחו''ל ממלאים במידה זו או אחרת אחרי הדרישות הממשלתיות, וישנם היבטים מסויימים בהם בית ספר חורב יכול רק להתקנאות בבית הספר החסידי הוינאי במאלץ גאסע היכן שכל ניהול בית הספר הינו בידי מנהלת לא יהודייה מקצועית, המקפידה על הקוריקולום הממשלתי במידה זו או אחרת. כמו כן תוכנית הלימודים של בית הספר פרדס, שתחת נשיאותו והנהגתו של הגה''צ ר' אלחנן הלפרין שליט''א ושליטתה המוחלטת של משפחת פרשווסר, שניתן להגדירו כניאו חסידי או כלל חסידי, ממלאת אחרי הקוריקולום הממשלתי ככתבו וכלשונו. כנ''ל תלמוד התורה ''תורה ודעת'' שהוקם ברוח בית בריסק על ידי ר' שלמה קלאר. הדברים אמורים גם לגבי יסודי התורה באנטוורפן ובסטמפורד היל.
אבל שלא תחשבו שבכל בית ספר סטמארי לומדים את הגות המהפכה הצרפתית, שכן במדינות מסויימות התפתחה תרבות שלמה של ''עבודה בעיניים'' על הרשויות הממשלתיות - בעיקר על ידי מוסדות החסידיות שמוצאן בהונגריה תחתית וגליציה. לדוגמא ניתן לספר סיפורים שהלימודים הם בשפת היידיש ושלימודי דיני הטרפות הם בעצם לימודי ביולוגיה וכן הלאה והלאה כיד הדמיון הטובה). כל מוסד כזה מחזיק כמה וכמה עסקנים בכירים בעלי קניפלעך שמנים ובעיקר בעלי קשרים הדוקים עם גורמי האכיפה הרלוונטים והדואגים לשמן את הצירים במקומות המתאימים וד''ל. ואין דומה הצלחת עסקנים אלו במונרו להצלחת עסקני הקהילה החרדית בפריז או וינה היכן שיד ישראל אינה רמה.
כמו כן יש לזכור כי מאחר שהיהודים נתפסים כמיעוט חביב ולא מזיק לממשל אין אינטרס לשבת להם על הווריד. מצב זה יכול להשתנות לאור המגמה האירופאית המוזנת ממה שנתפס כאיום המוסלמי על התרבות האירופאית. סביר להניח כי בשנים הבאות תסתמן מגמה גוברת באירופה להנחיל לכלל בתי הספר הפרטים תוכנית ליבה תרבותית שלא בהכרח תתחשב ברגישויות הקדושה של חסידי ויזניץ. באם מכריחים מוסלמי ללמוד על סובלנות לבעלי נטיות מיניות שונות אזי קשה לחרדי לדרוש יחס שונה - אלא באם המספר הזניח של תלמידי מערכת החינוך המקומית מאפשר הבנות שקטות.
כך או כך נמצאנו למדים כי:
כל מדינה מערבית מתערבת בתכני החינוך של תלמידי מערכת החינוך הפרטית ורואה את הנחלת תוכנית הליבה כענין לגיטימי שאינו קשור למימון.
בחלק מהמדינות, למשל בבריטניה, בתי המשפט יתערבו גם יתערבו בקריטריוני קבלה כאשר מדובר בבתי ספר הזכאים למימון ממשלתי.
בעוד שהמדינות תעשינה מאמץ לכבד את האוטונומיה התרבותית של מיעוטים הרי שזכות זו אינה ללא גבולות ובתי המשפט הם אלו שמחליטים על מיקומם של גבולות אלו לאור החוקה הרלוונטית. אין בית משפט שיפקיד את זכות ההכרעה בידי מועצג''ת.
אין הרבה מדינות מערביות, אם בכלל, שיאשרו חוקית את הקוריקולום של חיידר ישראלי ממוצע. ברוב המדינות החינוך החרדי אכן ממלא ככתבו וכלשונו אחרי הדרישות החוקיות מבלי לזעוק חמס על גזירות השמד, ובמיעוטם מצוי בסטטוס לא חוקי המתאפשר על בסיס הפעלת טריקים שתדלניים חוקים למחצה שליש ולרביע.
אם כן ברור שהמדינות הנ''ל לא משנים או ישנו את חוקיהם בכדי להבטיח אוטונומיה תרבותית מוחלטת וברור שחוקי המדינה עומדים מעל לזכויות המיעוט לקיים את תרבותו - זכות שאינה אבסולוטית ומתקיימת במרחב שהמדינה מגדירה לאור פרשנות השופטים של חוקתה שלה. גם המשפט הבינלאומי שבנסיבות מסוימות גובר על הדין הלאומי מכיר בזכויות המדינה לכפות ליבה חינוכית סבירה ואינו מכיר בזכות אבסולוטית לאוטונומיה תרבותית.
למרות שהסוגיה דנן אינה עוסקת בשאלת הליבה התרבותית (שכן בבית יעקב עסקינן שמשום הסכימו הגדויילים להכפיפו לפיקוח משרד החינוך), אלא בזכות המיעוט התרבותי לקיים מערכת חינוך עצמאית הדרושה לקיום והמשכיות תרבותו, הרי שתקדים חו''ל מלמד כי האוטונומיה התרבותית כפי שנקבעה על ידי הציונים נדיבה ביחס לחו''ל.
אילו הייתי מייצג את מדינת ישראל בפורום משפטי בינ''ל בעתירת בית סלונים נ' מדינת ישראל הרי שהייתי מפנה את תשומת לב השופטים לנקודות הבאות: 1) מדינת ישראל מכבדת את האוטונומיה התרבותית של המיעוט החרדי יותר מאשר ברוב מדינות המערב 2) הייתי שואל את השופטים באם מדינתם הייתה מאפשרת לתלמידות הרשומות בבית ספר מוכר לפרוש באמצע שנת הלימודים למסגרת לא מאושרת ופיראטית. אפילו בלגיה המושחתת לא הייתה רואה את זכות המעבר באמצע השנה לבית ספר לא מאושר כזכות יסוד חוקתית.
ואחרון אחרון חביב, הייתי מתקשר לעסקנים המקומים והייתי שואל אותם באם רצונם שנארגן כתבה בכלי התקשורת המקומים על ההסדרים המיוחדים (ובלע''ז CARVE OUT ) בישום חוק חינוך חובה מהם נהנים מוסדות סטמאר המקומיים? רק לשמע הצעה זאת, ההתנדבות להגנת קדושי עמנואל הייתה מתנדפת כלא הייתה.
