יש לי חבר שהתחתן צעיר בגיל 19. התחתן היה מאושר עד הגג. היום הוא גרוש עם שלושה ילדים.
נכון לאתמול בלילה הוא התארס שוב. הוא התקשר אלי ואומר לי. תראה אני הספקתי להתחתן נולדו לי שלושה ילדים. להתגרש ולהתארס שוב.
תגיד תודה שלא עברת את כל זה.
לפעמים גם בחושך הכי גדול יש אור בקצה המנהרה.
אתה מזכיר את מה שאמרו על בחור אחד, הדפוק של הישיבה: "חשבנו שהוא לא יתחתן אף פעם, אבל בסוף הוא התחתן הכי הרבה פעמים" .. העניין הוא שכל הדברים האלה לא ממש מנחמים - זה שיש מישהו שסובל יותר לא עוזר לי כרגע.
החברים שלי מהישיבה התחתנו כולם מזמן, ואפילו חברים אחרים שהכרתי מפה ומשם כבר נשואים ברובם, כך שלא יוצא לי הרבה ללכת לחתונות, ואני לא מצטער על כך. זה לא קל, ולא הגיוני לצפות שנרגיש שמחה שלימה בכזה מצב. אם מישהו בעל מידות ומסוגל לזה, כל הכבוד, אבל לא צריך להתאכזב אם לא. אני גם חושב שבד"כ לא מדובר בצרות עין בשמחה של השני אלא כאב על הבעיה של עצמנו. |
