התעלות או מדיטציה? על תחושת הקדושה האופפת את עילויינו אחרי שטייגן

מי שלא הבין את הכותרת מעיד על עצמו שלא זכה (או שזכה שלא)לחבוש את ספסלי הישיבות
הקדושות בצעירותו.

אני באופן אישי זכיתי לחוש תחושה מיסתורית זו בהיותי נער בער לא פעם ולא פעמיים אך מאז
שזכיתי להכיר ולאמץ את אורח החשיבה של חכמי ישראל בימות הבניים וממילא גם להתנקות
מתורת המיסטיקה הליטאית שפותחה ע"י המשגיחים בעולם הישיבות שאחרי השואה פרחה לה < br>ההילה (ע"ע אחמדינגד בעצרת האו"ם) מעל ראשי ונהייתי כאחד האדם.

אומנם חבריי הצולי"ם זוכים להשפעה רוחנית זו עד עצם היום הזה בפרט אחרי ליל שבועות(תוך < br>ציפיה להתגלות נבואית נוסח הבית יוסף שהובאה בשל"ה).

הופעתה של תחושה זו דווקא במוחם הצר של אנשים מליאי אמונות על עיני הבדולח של הגדוילים או
על דעת תורה שחודרת בעצמותיך אחרי מישמר(ומצריכה קבלת החלטות בענינים חשובים תכף
ללימוד) מעוררת את השאלה מה ההסבר הפסיכולוגי לתופעה זו.

חשוב לציין שהתופעה מוכרת, אחד העיתונאים החילונים שכינה את בני הישיבות "עדר של
אינדונדואלים" היטיב להגדיר גם את התופעה הזאת כ"אקסטזה רוחנית" גם בעולם הישיבות פנימה
התופעה מוכרת ומעודדת זכורני שלפני שנים רבות היצטופפתי עם קבוצה גדולה של אברכים
להאזין לדיברותיו של ר"ש ברעוודה בדרשתו הרחיב הרב על תחושה זו והיגדיל עשו בהסבירו שזה
היה ההבדל בין בית ראשון לשני ובדיוק מסיבה זו בכו הזקנים(הישיבשרים) שזכו לראות את בית
ראשון(עזרא ד' יב').

אשמח לקרוא את דעתכם בנושא
תוקן על ידי - התישבי - 25/06/2010 15:40:23

הלימוד אצל חלק גדול מהאברכים נועד לסיפוק של איזה צורך נפשי. 
היטיב להגדיר זאת אחד מידידי החרדלי"ם בזה"ל: "בזמן האחרון הפסקתי ללמוד משום שהרגשתי שנהייתי מכור לזה"

'צורך נפשי' זו לא הגדרה. גם להיות טובים יותר זה 'צורך נפשי'.