הדן בערכאות כאילו הרים יד והדן בבי"ד פרטי מרים יד ממש ש' לפניהם ולא הדיוטות
רבות דובר בעצכ"ח על "ההלכה החרדית העכשוית" בהיבט האישי, ברצוני לדון כאן על הזועות שמתרחשות בציבור החרדי כתוצאה מהחלת ההלחה"ע על הציבוריות החרדית. נדמה לי שהביטוי החריף ביותר ניכר בהידור במצוות פריה ורביה, שגבתה ועוד תגבה מאיתנו דם ובהתנהלות בתי הדין הפרטיים (להלן פיראטים), ונתרכז בדוגמא השניה.
דיני ממונות שמטרתם לשבר יד רישעי העולם ולהרבות צדק ולמנוע עושק הפכו תחת ידם של הפיראטים לחוקים נחשלים שאם חלילה וחס ייושמו בחיי המסחר יגרמו להשבתתם, ולנעילת דלת בפני לווין מלוין קונים ומוכרים.
נתחיל מהשלב הראשון, שלב הזמנת הנתבע אדם שחש עשוק תובע את עושקו לדין במידה והנתבע לא מגיע לאחר שנימסרה לו הודעה כדין נותן ביהמ"ש פסק דין בהעדרו.אך אם אתרע מזלו ללכת לבי"ד פיראטי (גם בי"ד של ר' נסים בכלל) יאפשר בי"ד לנתבע להתעלל בתובעו ולהטריחו להגיע שלש פעמים עד שיוציא כתב סירוב.
וזאת ע"ס פי' "הלחע"י" לשו"ע חו"מ סי' 'יא' סעי' א' שכ' וזת"ד "לא בא מזמינים אותו פעם שלישית לא בא ממתינים לו כל היום כולו לא בא מנדין אותו למחרתו בד"א במי שהיה בכפרים ויוצא ונכנס אבל מי שהוא מצוי בעיר אין קובעין לו זמן אלא פעם אחת ואם לא בא כל אותו היום מנדין אותו למחרתו" וכ' הסמ"ע "במי שהיה בכפרים וכו' דאיכא למימר... שמא היה לו איזה אונס שלא היה יכול לבא על שני הזמנות הראשונות וכו'.
אמרו לי אתם האם אדם שיכל להתקשר ולהודיע שיש לו אונס אינו בכלל מי שהוא מצוי בעיר? האם אדם נורמלי יוותר על שלשת ימי עבודה כדי לתבוע אדם שרימה אותו?
לא נותר לנו אלא להודות להם ע"כ שלא מעכבים את התובע עד שקיעת החמה כפשט לשון השו"ע "ממתינים לו כל היום כולו"(ומה עם זמן רבנו תם?)
ועוד לא דיברנו על דיני גרמא שיוצרים עיוות הדין (אז למה פטרה התורה בגרמא? נדון ע"ז באשכול אחר) ושלא היו קיימים הלכה למעשה בשום דור וכמו שכ' בשו"ע חו"מ סי' ב' "בי"ד מכין ועונשין לצורך שעה" וכ' הרמ"א "וכן נוהגין"והמעיין ברמב"ם הל' עדות והל' סנהדרין ייראה שפעמים רבות הרמב"ם משחיל מילים ומשפטים שמטרתם להוציא מליבן של "מרובעים".
שמא תאמרו לריבוע זה יש 4 קצוות? לא ולא! לריבוע זה יש שתי קצוות בלבד והן דוקרות את התובע והנתבע בלבד הצד השני זה המכוון כלפי הדיינים התעגל כבר מזמן וכך נוטלים הדיינים שכר בטלה באומד שלא מוכח וכך עושים דין בלילה בניגוד לשו"ע חו"מ סי' ה' סעי' ב'. אמנם כתבו הנו"כ שם שאם נתרצו הצדדים מותר אבל ע"ז הדרך ניתן לחייב נתבע שעשק ע"י גרמא משום שהצדדים חותמים על שטר בוררות ששם כ' "בין על פי דין תורה בין ע"פ הצדק והיושר". ועוד לא דיברנו על העדר פרוטקול ועל זה שמחתימים את הצדדים על ויתור על הנימוקים לפס"ד בניגוד להלכה של "כיתבו מאיזה טעם דנתוני".
ועוד לא דיברנו על הקשר הישיר שניתן ליצור עם הספרא דדייני בניגוד לערכאות ועוד ועוד.
ע"כ אם עד היום ידעתם על מי לכווין בהשיבה שופטינו מהיום תדעו רק על מי לא לכוין
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 29/06/2010 22:30:13
 |
|
|
