|
|
| נשלח ב-11/7/2010 13:54 |
 |
| |
דבר ראשון אצל הרבה זה פשוט לא ככה, כלומר תקופת האירוסין איננה נופת צופים כמו שאתה מתאר את זה.
דבר שני, אם הבנתי נכון אתה אומר שהבעיה זה המעבר מהמצב המושלם של האירוסין לחיים עצמם-הפחות מושלמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 14:15 |
|
| |
בהודעתי האחרונה יש תוספת בלבד.
עיקר הטיעון שלי נכתב לעיל באריכות, שהאכזבה המשמעותית יותר היא מאי-התממשות הציפיות מהנישואין ולאו דווקא מבן-הזוג.
ועוד לא נגעתי בכלל בטיעון הנוסף שלי מתחילת האשכול שמידות טובות, הבלגה וותרנות -- עדיין אינם גורמים להעריך ולאהוב טוטאלית בן-זוג לא מושלם. זה טוב כדי להכיל אכזבה, ותו לא.
וזה וודאי לא עניין לפתור אותו בשלב טרום-הנישואין.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 14:24 |
|
| |
האהבה מגיעה מהנתינה התמידית שנישואין מצריכים, המידות הטובות מונעות תקריות שמפרות את האהבה וההרמוניה שנוצרת ע"י הנתינה.
אף אחד לא מדבר על פיתרונות לבעיות שעדיין לא נוצרו,
אלא על הקטנת הסיכויים להתרחשויות בין בני הזוג עד כמה שידינו מגעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 14:34 |
|
| |
שיר, אם נלך הכי שטחי שיש -- אז ברור שמידות טובות מסייעות לנישואין ומידות רעות עושות את ההיפך. לא חלקתי ולא אחלוק על כך.
אלא, שלצורך הדיון המעמיק יותר בחלום הנישואין ושברו -- הבעתי דעה שממזערת ומכניסה לפרופורציות את קו-החשיבה שהובילה של חברתך שיריש.
בבקשה, כך תראי את זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 15:27 |
|
| |
בחגווי, בדיוק במקום הזה אני באה ושואלת, למה אתה רואה במידות טובות או לא טובות רק קשר שטחי,
ולא את הקשר הישיר ביותר?
(זה פשוט נוגד את מה שאני מכירה ולכן מעניין אותי לראות מה יש לך לומר.)
תוקן על ידי שיר852 ב- 11/07/2010 15:28:18
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 15:46 |
|
| |
מחיבתי העמוקה והגלויה לבחורות שוחרות דעת ועמקניות, בתוספת משיכתי אל נושאי השידוכים וההדרכה -- הארכתי הרבה יותר ממידתי. התייחסותי הבאה לשאלתך תהיה כנראה האחרונה לאשכול זה.
כדברייך כן הוא. הקשר הוא וודאי ישיר, לגמרי. אלא ששיריש שאלה האם היא 'תמימה' מדי בחזון הנישואין המושלמים שלה. ניסיתי להבהיר לה שהיא איננה תמימה והיא גם צודקת - אך מצד שני היא בהחלט לא 'כיסתה' בדבריה ובקו-החשיבה שלה את מכלול הסיבות לנישואין "חסרים" וממילא גם לא את הפתרונות להם - שהם מורכבים מהרבה יותר מאשר מציאותיות מצד אחד ווותרנות מצד שני.
מי שתבוא ליועץ בטענה שבעלה קר ואיננו אוהב אותה די (לתחושתה), מי שתבוא ליועץ בטענה שבעלה 'חונק' אותה ואיננו סומך עליה, מי שתבוא ליועץ בטענה שבעלה בטלן, מי שתבוא ליועץ בטענה שהיא נותנת הרבה יותר משהיא מקבלת, מי שתבוא ליועץ בטרוניה שבעלה קמצן, כעסן, קנאי, איננו עדין, שקרן, איננו יוזם, שונא את הוריה, מתנשא ומזלזל, חולה נקיון או בלאגניסט, לא ירא-שמים דיו, לא מספיק מתייעץ אתה, פזיז ומפסיד בעסקיו, נקמן ומתפייס בקושי, קשה כלפי הילדים ---- הוא לא יגיד לה "עם קצת יותר מידות טובות, תתגברי"...
[וסתם שאלה תמימה: כמה מתוך הרשימה הקצרה הזו אפשר לזהות לפני האירוסין/נישואין???!!! לכמה מתוך זה אפשר "להתכונן"???!!!]
ברכת הצלחה ענקית לכן.
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 11/07/2010 16:02:11
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 11/07/2010 16:07:52
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 11/07/2010 16:17:52
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2010 16:13 |
|
| |
אמממ.., הבנתי. יפה ממש  צודק במאה אחוז שמידות טובות זה לא פותר את כל הבעיות, אך כמובן מקדם למקום אחר לגמרי ברמה של חיי הנישואין והצלחתם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 13:35 |
|
| |
לדעתי, 'וורט' שקשור ישירות לדיון שהתפתח כאן.
המקונן לתשעה באב (קהילות אשכנז), משווה את צער ובכי ציון ל"בתולה חגורת-שק על בעל נעוריה".
שאל מי ששאל: הלא צערה של הארוסה הבתולה שבעל נעוריה נפטר, קטן לאין-שיעור מצערה של האלמנה לאחר שנות נישואין והמטופלת בילדים וכו'. ומדוע השווה המקונן את צער החורבן לפרידת-עולמים של אוהבים לאחר האירוסין?
ותירץ: אמת שצערה של האלמנה מן הנישואין גדול יותר - אך הצער שלה הוא מוגדר! היא יודעת מה היה לה - ומה היא חסרה כעת.
המאורסת, לעומתה, מבכה את כל חלומותיה שנגוזו. כל דמיונותיה על חיים מושלמים עם ארוסה - מתנפצים כעת אלי סלע. יגונה איננו על חסרון ספציפי ותחום, כי-אם על 'טוב' שלם ובלתי-מוגבל שהיה כבוש בדמיונותיה הנעריים.
דווקא על החלום, על האוטופיה הבלתי-מושגת של שלמות בלתי-נגמרת, אבלה ירושלים...
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 18/07/2010 13:38:23
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 15:12 |
|
| |
_________________
תן חיוך, ה-כ-ל לטובה !!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2010 15:19 |
|
| |
גם ממני.. קבל לייק והלוואי שבאמת נתאבל..
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2010 01:00 |
|
| |
אם אני מבין פה נכון את החברה..
על זה הם בוכים.
שצריך לעבוד קשה....
אבל הם בדיוק כמוך.
לא מתיאשים..
ועדיין מחפשים אם הרבה תקווה ורצון לנתינה..
וכן.! גם אם יהיה קשה...
בדיוק כמו שאת בוכה על זה
סורי על אחותך....
_________________
אין דבר יותר עצוב... מברסלבער שמח (רק הננחים)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2010 01:08 |
|
| |
| בחגוויהסל כתב: |  | לדעתי, 'וורט' שקשור ישירות לדיון שהתפתח כאן.
המקונן לתשעה באב (קהילות אשכנז), משווה את צער ובכי ציון ל"בתולה חגורת-שק על בעל נעוריה".
שאל מי ששאל: הלא צערה של הארוסה הבתולה שבעל נעוריה נפטר, קטן לאין-שיעור מצערה של האלמנה לאחר שנות נישואין והמטופלת בילדים וכו'. ומדוע השווה המקונן את צער החורבן לפרידת-עולמים של אוהבים לאחר האירוסין?
ותירץ: אמת שצערה של האלמנה מן הנישואין גדול יותר - אך הצער שלה הוא מוגדר! היא יודעת מה היה לה - ומה היא חסרה כעת.
המאורסת, לעומתה, מבכה את כל חלומותיה שנגוזו. כל דמיונותיה על חיים מושלמים עם ארוסה - מתנפצים כעת אלי סלע. יגונה איננו על חסרון ספציפי ותחום, כי-אם על 'טוב' שלם ובלתי-מוגבל שהיה כבוש בדמיונותיה הנעריים.
דווקא על החלום, על האוטופיה הבלתי-מושגת של שלמות בלתי-נגמרת, אבלה ירושלים... תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 18/07/2010 13:38:23
|
|
רק עכשיו זכיתי לקרוא.
איזה יופי!!
תודה.
|
|
|
|
|
