"אלול"

"אל תשליכני לעת זקנה" -  כאשר אומרים אנו את הפסוק הזה בכל השנה, ובעיקר לקראת הימים הנוראים בתוך הסליחות הכוונה הראשונית פשוטה, גם כאשר מגיעים אנו לגיל זקנה והאיברים אינם חזקים כמו בעת שהיינו בצעירותנו, גם אז אל תשליכנו ה' מלפניך אלא חזקנו גם בעת זו שנוכל לעמוד על רגלנו ככל האפשר ולא להיזקק לידי הבריות לעזרה ולתלותיות רבה.

אך על כל אדם וגם על כל צעיר ונער יש להתפלל תפילה זו, ולא ר בכדי להתפלל על עתידו כאשר יגיע לעת זקנה, אלא אף על מצבו שלו כרגע גם בתקופת הנערות. אדם זקן בדרך כלל רוב ימיו דומים זה לזה, הוא קם באותה השעה, עושה את אותם הדברים ואין חידוש וריגוש בדרך כלל בחייו. יכול להיות גם אדם צעיר שחי באותה המתכונת כאשר חייו הם שירה ללא מטרה ללא התקדמות וללא תכלית, אף אינו מרגיש כך. יש הרבה אנשים מבוגרים וזקנים שיכולים כל הצעירים ללמוד מהם מה זו צעירות אמיתית. מרץ, שמחת חיים, תכלית ומטרה לחייהם אף בעת כזו. הם זכו והתברכו ב'אל תשליכני לעת זקנה', ואף אם איבריהם הגופנים לעיתים מונעים מהם לעשות כל מה שרוצים ולרוץ כמו נער, אך צעירים אמיתיים הם ברוחם.

אדם שרוחו לא נושבת בקרבו ומחייה אותו ומראה לו את כיוון החיים, את המטרה והתכלית- זקן הוא עוד מצעירותו. זקן רוחני, נפשי, שהרי הנפש והרוח הם עיקר החיים. אדם צעיר ללא רוח אינו צעיר אלא עומד למות ואילו אדם מבוגר ורוח חדשה נכונה בקרבו, הרי שהוא חי כצעיר, דבק הוא בנשמה שלו, במקור חייו הנצחיים שם אין מגבלות של גיל, זמן או גוף.

כאשר קם אדם בבוקר הוא צריך להרגיש את רוח אלוקים שבקרבו, את הנצח הפועם בו שהינו מעל למגבלותיו של הגוף. זוהי צעירות אמיתית אך אדם המחפש כל הזמן את החופש, את המנוחה כאילו חייו הם מעמסה על כתפיו ורק החופש הוא התכלית, הרי שנחשב הוא כאדם מת עוד בחייו, עיקר חייו הוא הגוף ולכן חייו מדומים, אין לנשמתו תפקיד מרכזי בחייו. אך הדבק ברוחו והיא עיקר חייו ואילו גופו הוא הטפל הוא האדם החי האמיתי ששם ליבו אל מקור חייו האמיתית- הקב"ה ולא אל גופו שהוא הכלי הדומם בו מפעמת הרוח האלוקית הנצחית. אל תשליכנו למצב של עת זקנה.