| נשלח ב-18/8/2010 00:53 |
 |
| |
לכתוב ולמחוק
בקשת לכתוב למחוק
רצית שזה יהיה חזק.... עמוק
בעצם... מזה לכתוב ולמחוק...???
האם היד משכתבת השורות
היא הכותבת...???
האם היא גם זו
שאחר כך מוחקת...???
או אולי...
אולי יש מישהו שם
שמנווט אותה בין השורות
שמריץ אותה אל המחיקות
שאומר לה מה לכתוב ומתי
שמכתיב ומספר את סיפור חיי
בקשת לכתו ולמחוק....אז....
כתבתי בעצמי כמו גדולה
חשבתי שכן אני יכולה
לא הנחתי לך לנווט
לפי רצונך להזיז את העט
ובסוף....
שהגעתי עד קצה השורות
שנגמרו המילים וצצו השגיאות
החלו לזלוג בעקבותיהם הדמעות
הן זלגו בשטף ניסו למחוק
אבל הלב.... היה כבר רחוק..
בקשת לכתוב ולמחוק
לא אמרת מה ומתי
לא אמרת אם בכלל זה כדאי
רק נתת דף ועט
ובלי לחשוב להתחיל לשרבט
לכתוב ולמחוק גם אם זה כואב
לדעת שהכל מאבא אוהב
בקשת לכתוב למחוק
אז.............
תכתוב לי אתה שיר שמח מבפנים
ותמחה מהרה דמעה מהפנים.....
שלך באהבה......בתך היחידה...!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2010 00:57 |
|
| |
להאמין זה..?!
להאמין זה...
כשגלים מתנפצים
והשמש שוקעת
כשהעלים נושרים
והעין דומעת
להאמין זה...
לחוש דבר מופרח
להבין עיניין מסובך
לשמוע צלילים ריקים
לראות גם כשיש עננים
להאמין זה...
לא רק בזריחה
או בפתיחה
לא רק בלבלוב
ובפריחה
לא כשהכל זורם ושמח
לא כשהלב שלם ונינוח
להאמין זה
כשדלתות נסגורת
כשתובנות מתבלבלות
כשהשכל נגמר
כשהסוכר הופך ל....מר
להאמין זה...
כגדר לפני תהום פעורה
לטובע גלגל הצלה
כמים צוננים לנפש עייפה
קרן המפלחת חשיכה
כי...
כשסגרת לי דלת
פתחת חלון
כשכרעתי ברך
שלחת מקלון
כשירד עלי הלילה
השארת כוכבים
כשביד שמאל הכתה
הושטת יד ימין....
ואתה...
ההשלחת על ה' יהבך
ההרגשת כגמול עלי אימך?
האם זרמה בך אי פעם תחושת השלווה
זאת המסלקת כל תחושת דאגה?
להאמין זה....
גם כשלא מאמינים...
שיש מישהו בתמונה
להחזיק בה חזזזזק ב א מ ו נ ה...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2010 00:58 |
|
| |
בחודש הבא
שוב אלול בא
ועוד התחלה חדשה
כן אני חוזרת אלייך עבודה
לערמות של ניירת
ים של טירדה
הכנסות, הוצאות
חשבונות, וריצה.
טירטורי טלפונים טורדניים
משחקי אדיבות ושכנועים.
לאנשים
שנכנסים, יוצאים
צוחקים, בוכים
מדברים ולפעמים....לפעמים
גם....שותקים
ושוב אני חוזרת אל המשרד
ושוב פעם לבד לבד...
חשבתי שכבר בחודש הבא
המשכורת תחכה לפרנס רק אותך
להחזיקך שם רכון על הסטנדר
לתרץ קושיה להשליט קצת סדר
לשאת בשבילך
את בזעת אפך
לקבל עוד שכר
על כל זיעה שנגרה
חשבתי שכבר בחודש הבא
יהיה מי שיחייך
כשאחזור עצובה
וכתף רחבה
לכשאחזור עייפה
תבוא הרגשת הסיפוק
מעבודה מונוטונית וקבועה
כי... מה זכות יותר גדולה
מ.... החזקת בן תורה.. ??!!!
אבל...
שוב אני חוזרת למשרד
ושוב פעם לבד לבד...
מי יודע... אולי לא זאת השעה
נמשיך לחכות עוד.... אולי בחודש הבא....!?
_________________
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2010 01:00 |
|
| |
ושמחת בחגך האמנם...?!
אני רואה אתכם
ערב חג הסוכות
על גגות
גדרות,
בחנויות,
במרפסות.
אחד עם פטיש,
אחר עם מסמר,
במרומי סולמות,
קרשים,
קורות.
אני רואה אתכם,
ממצמצים בעניים
מול קמטו של אתרוג
מתמלאים חרישים
מול זקיפותו של לולב
ממששים בעדינות מהוסה
כל עלה של הדס
או ערבה
מביטה בכם
בקורות
במסמרים
בערבות
בהדסים
וכולכם כל כך
ריקים
דוממים,
רוצה לגעת, לחוש
להיות שייכת
להיות מעורבת...
חלק מכל הסמפוניה החוברת
לצלילי ו"שמחת...."
אך השמחה
מימני והלאה
חשבתי שכבר ממש השנה
נקנה לנו קופסא
נשים בה צמר גפן
שירפד,
יגן
נטמין בה את היקר לנו מכל
שבדקנו
בררנו
שבחר ליבנו
חשבתי שכבר השנה
תבנה לנו דירת ארעי
מיוסדת
חזקה
נתפס על סולם
לתלות קשוטים
נהיה שם
רק אתה....
ו......אני.
וכל יום
אורח אחר
אושפיזין קוראים לו
ואז בלי שתרגיש
כמו מעצמה
היא תרעיש
תהיה חזקה
ואני אצטרף
מוקסמת אחרייך
לשירה מתבקשת מאליה....
"ושמחת בחגך..."
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2010 01:02 |
|
| |
ריח של סתיו
זהו זה הגיע הרגע
הרגע שידעתי שאי פעם יגיע
ההרגשה המתוקה שסופסוף....זהו זה הסוף
ניצוצות אחרונות כבו בתוכי
מותירות אחריהן אבק שריפה מצחין
אבק שכל משב רוח סתוית קלה
עלולה לפזר אותו לכל אבר
אבל הפעם
לא בתוכי,
לא בליבי,
רוח סתוית קלה שתבוא
לפזר את אבק השריפה
החוצה,
אל המרחב,
אל השונה והמרוחק
רחוק רחוק מכאן
ואחריה,
יקפצו מתוך ענן
טיפות טיפות של גשם
יהיו גדולות יהיו מתוקות
ימרקו במרץ כל
סימן,
זכר,
שארית,
למהומה שהתחוללה אך רגע קט לפני שהגיעו
הם ישטפו בשטף כל הנקרא בדרכם
ירעננו את האויר בריחו המתוק של הסתיו
לא עוד ריחה החרוך של השריפה
יהיו כמה עלי שלכת שיפלו
אם מעוצמתה של הרוח
או שמה מצליפתו של הגשם
שיפלו,
גם אני נפלתי,
בשונה מהם,
ישלי דרך חזרה,
הרוח תפזר....
הגשם ישטוף
ניחוחות חדשים יתפזרו באויר של
טוהר,
זכות,
של:"כי נפלתי קמתי"
ניחוח שרק מי שהריח את ריחה של השריפה
מסוגל להנות מימנו
לשאוף אותו עמוק עמוק
פנימה,
להחזיק אותו שם,
לא לתת לא לצאת בנשיפה אחת כמו תמיד
לאצור את הרגע,
להתרוקן ממחשבות...
לאסוף את כל
השברים,
הזכרונות,
ההרגשות,
לתוך קופסה גדולה שמכילה הרבה
לפחות כמו הלב שלי
לנעול אותה
עם אחד,
שתיים,
או שלושה
מנעולים
ולסוע הרחק הרחק מכאן
לאוקיינוס ,
האטלנטי,
או השקט,
לים
השחור,
האדום,
או
המוות,
העיקר הכי רחוק שאפשר מהים שבליבי
ושם,
להטביע אותה
לתת לה לצלול
אל העמקים
אל המצולות
אל המקום שראוי לה,
ולברוח
בלי דרך חזור
לשכוח
בלי לנסות לזכור
ואז....
לשחרר
להשתחרר....
להנות מסתם רוח סתוית
לקפץ בעוד שלולית של גשם
לראות בעלים הנושרים
סוף שהוא התחלה
לעצום עניים
ולחכות
אפשר
בצפייה
תקווה
או געגוע...
לשמש החמה
שתבשר
סתם
ביום
של
סתיו
שהסוף
הגיע
ממש
הוא כאן
עכשיו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2010 01:06 |
|
| |
הפרח השלישי
זוהי שירתם של פרחים
מלאת מילים
רצופת תוים
מנגינה שהחלה בשלושה....
וסופה מי ימנה..???
מי ידע....????
הקדמה לה כמו בכל שיר.... מפתיעה...!
אך ההמשך...
האם בכלל הוא ישמע...?
או שמה כאן היא תפסק
בקול דממה דקה
תנגב אחריה לחלוחית של דימעה...
אנא קלי נתב לה דרכים
הסר הצלילים הצורמים בין תווים
תן בה העוצמה להמיס הקרח
מנגינתם של שתי פרחים
ו......................... פרח!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2010 01:10 |
|
| |
והאחרון לבנתיים:
ים של תקווה.
אל קו החוף מול אופק אפלולי
יצאתי לראות חיים כשלי
בדריכות מהוסה גיליתי, טבילה ראשונה של חיים.
אז לא ראיתי או צפיתי סערות ימים,של שנים.
מים שקטים התחלה חדשה,
לא יעידו על טעם מר או עין צרובה
מרחק נגיעה משם אך מטרים ספורים
החל מתגולל לו סיפר של חיים.
גל שהציף ומלאני בחום
גל שסחף אל חופי התום,
גלים של שמחות קטנות, מתוקות.
גלים שנוגעים ולא נוגעים
גלים רכים נוגהים.
משם במרוצה אל המרחב הפתוח
אל לב ליבו של הים השליו הוא?, אם נינוח???
מהססת קצת...חוששת...?
או אולי זה לא תלוי בי אני.....נסחפת!
גל גדול של חום בא מציף
גל אחר של דמיון מנסה קצת משפריץ.
גלים שעוברים ומפלים בי זעמם
גלים מתנפצים אל חוף דומם למולם
והוא...אדיש לא נרתע מעוצמה
עודנו קר מלטף בערגה.
ואני שם בעומקם של מים
מנסה להתמודד עם סערות שמים
סחיפה מוארת בגל אמונה
מול אחר שמערב מליחות-ים בדמעה.
אחד שמכה ללא רחמים
או שאפשר אף לחוש בו גם זרם חמים???!!
מערבולות פורשות ידיים לתהומות ייאוש
ורוח שנושבת לחתור לא למוש!
הצלפה רודפת הצלפה רודפת....
הצלחה?!
התנפצות סוחפת התנפצות סוחפת...
תקווה?!
ולצידי שוחק לו מי שעלה על הגל
ולמולי יש כאלו עם גלגלים או גלגל
והיכן מצופיי אליי מצולה נשאבו?!
ומדוע כוחותיי אזלו בי בגדו?!
ולמה קרניים נשברות על גלים?!
מתפספסות לי תמיד מילימטרים ספורים
ואני...
שחיה לא למדתי במימייכם חיים!
ומדוע כך נפלטתי אל חופים עזובים?
ובערוב היום עת תשקע לה שימשי
אמשיך אז לשוט בין גליך ליבי.
אדלה שם תקוות קטנות שנשארו
אדוג רגשות פועמים ששרדו.
אחבר אותם אחד לאחד בחוטי אמונה
אמלא בהם רוח חדשה של שמחה
גלגל הצלה משאריות של חיים
אארוז לי לימים סוערים סוחפים
ורגע לפני זריחה כשהוא יכרע והים יקרע לי
בהמיית גלים אלחש תפילה
"ממצולות הים תושיעיני"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 00:12 |
|
| |
פעם פעם לפני הרבה הרבה שנים.....
ווואאאי כמה התגעגעתי לתחביב המתוק הזה...לכתוב...
מתי יהיה לי עוד זמן וסבלנות בשביל זה???
_________________
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 10:06 |
|
| |
פעם פעם לפני הרבה שנים,
היתה נשמעת פה מנגינה בלבן...
כמה שזה היה מתוק..
מתי היא תחזור לעשות את זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2011 07:48 |
|
| |
היא תחזור לזה עוד בעזרת ה׳ בענק רק כשיהיה לה סבלנות....וזמן.... בנתיים נחמד גם להנות מין הנוסטלגיה....;-)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2011 11:04 |
|
| |
אוקי, נחכה לה. :)
עם בשורות טובות בקרוב.
תוקן על ידי שיר852 ב- 31/05/2011 11:05:44
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2012 02:50 |
|
| |
בחדרי ליבי משוטטת דולה רגשות של אתמול בימים מלוחים שם נסחפת איך דמי בו הפך לכחול.
חדרים חדרים חילקוך ליבי חדרים מלאים הם באור חדרים חדרים הוצפת ליבי חדרים שצבועים בשחור
ואיך זה כך אולמות מוריקים ביום קייצי היו לרקים?! ואיך זה כך פורטים על נימים רגשות שהיו לקוצים
בחדרי ליבי משוטטת מחפשת רגשות של היום היוכל אדם שוב לגשת לצבוע דמי באדום?!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2012 10:48 |
|
| |
הייתי חייב לתקן משהו בחתימתך (לשעבר)..
"האושר – אין זו הגעה לתחנה – של – סוף: זו הנאה מנסיעה, מדרך ומנוף"...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2012 13:02 |
|
| |
ומה יצא בסוףףףף אחרי הדרךך?! התרסקות כמו תניד,?! אז אולי כן ידיף שזה ישאר לסוף...
_________________
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר!
|
|
|
|
|
