חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות בפתח ומה איתנו? האם השתננו משנה שעברה? כיצד ניתן לבקש מהשם שיתן לנו הזדמנות לתקן? האם אנחנו באמת חושבים שמגיע לנו עוד הזדמנות? האם היינו מוציאים את עצמנו זכאים בדין[ביחס לשפיטה שלנו את אחרים]?, תנסו להרהר בשאלות האלו ותנסו לדמיין לעצמכם היכן אנו עומדים [אני מכליל את עצמי בפנים]
להעלות בראשנו את כל המודעות מהעיתונים, אלו שכתובות באדום על משפחה שנהרסה, ועל תאונות, רחמנא ליצלן ל"ע, מה היה מאמין שזה נכתב כבר בראש השנה שעבר, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לעבור את הדין לשלום?
נכון, עניין השידוכים! כנראה כל השידוכים שיצאנו איתם, אותם אלו שצחקנו איתם, בכינו בגללם, הלכנו איתם נסענו איתם, כנראה כולם אלו נשמות שנדבקו בנו, עם אלה שיצאנו שידוך אחד, כנראה הנשמה שלו/ה לא הייתה דבוקה בנו חזק. במידה והשנה נאלצנו לשבור שידוך כנראה הנשמה הייתה דבוקה בנו חזק מאוד!!. כמובן, עד שלא נוריד את כל הנשמות הדבוקות בנו לא נצליח לקבל את זיווגנו. להתאכזב מהשידוכים שיצאנו? כלל וכלל לא, זה לא הנושא. מבחינת האמונה - זה רק חיזק אותנו כי זה מה שמקרב אותנו לזיווגנו וכמובן לה', מבחינה השכלית –רק למדנו על עצמנו מה אנחנו רוצים [באמת] ויותר מזה גילנו באמת מי אנו. הכל כבר נכתב בשנה שעברה מי שהתחתן ומי שלא.
מי יתן שה' ינחה אותנו בדרך הנכונה, נקבל את הקבלות הראויות, עוד חמש דקות בסוף סדר ג', עוד פרק תהיליםכל יום, עוד חיוך לחבר/ה כל בוקר, לשאת בעול עם חברך ואהבת לרעך כמוך. וכל זה בכדי שנגיע עם פרקליטים ראויים ליום הדין ונעברו לשלום, נכתב ונחתם , ומי יתן ובעזרת השם כל אחד יזכה לזיווגו ההגון מהרה.
שבת שלום והרבה שמחה בלב!
