ביקורת מצויינת של נתי טוקר. כל מילה פנינה.
כששמעתי לראשונה על הפרויקט של עיתון "משפחה" לחג – התמלאתי שמחה. הנה סוף סוף מישהו לקח על עצמו ברצינות לטפל בסוגיה הלוהטת של הכלכלה והמגזר החרדי.
לשמחתי. יוסי אליטוב, האיש שידו בכל, איפשר לי גם להעניק סיקור מוקדם בעיתון דה מרקר. מדובר בנושא חשוב ומהותי למצבו של המגזר החרדי והמשק הישראלי בכלל.
והתוצאה? אין ספק כי מדובר בפרויקט מושקע, רציני שלא נעשה כמותו מעולם במגזר החרדי. התכנים, ההגשה והעיצוב היו פורצי דרך.
פריצת הדרך המשמעותית ביותר היתה בתעוזה של העיתון לעסוק בנושא כה רגיש, ובאחריות שהוא נטל על עצמו להוביל שינוי אמיתי.
אבל לצד התשבחות, צדו את עיני 9 הערות חשובות בפרויקט כולו. חלקן נתונות במחלוקות אידיאולוגיות, חלקן נובעות מדקדקנות מיותרת וחלקן הן ביקורת בונה ותו לא.
1. הפאנל הגרנדיוזי עם סטנלי פישר אכן היה דרמטי וחשוב. היתה לי גם הזכות להיות נוכח בו ולסקר אותו. אבל גם במהלך הפאנל וגם בסיקור שלאחריו הדגש היה כל הזמן אחד: המגזר החרדי מאשים את כולם במצב ("אנו מאשימים בזאת", זעקה כותרת הסיקור של הפאנל) – רק לא את עצמו. זה קצת עצוב שלאף אחד אין אומץ לעשות חשבון נפש אמיתי, לחשוב מעט מחוץ לקופסה ולנסות למצוא פתרונות שנמצאים כאן ממש מתחת לפנס.
2. הסקר הגדול של העיתון בשיתוף מכון המחקר מותגים לגבי שיעור התעסוקה במגזר אכן חדשני ומספק נתונים מעניינים, אבל נראה שנעשתה עבודת עריכה קפדנית כדי להבליט את הנתונים הרצויים. בעוד הדגש הוא (גם בשער המוסף המיוחד) על הנתון החיובי שב-81% ממשקי הבית אחד מבני הזוג עובד, הרי שגרף אחר מראה כי 40% מהמגזר החרדי, גברים ונשים, אינם עובדים במשרה מלאה או חלקית – וזה נתון לא מחמיא בעליל, שמשום מה הוחבא.
3. כל הטקסים ללא יוצא מן הכלל נוטפים פרגון, הערכות ומחמאות לאנשי העסקים החרדים החביבים כל כך. אבל מה עם עסקאות הנשק המפוקפקת של גרטלר (לפי דיווחים שונים)? האם הסדר החוב של לבייב היה באמת נקודת השיא בקריירה שלו? האם שולם פישר מעולם לא היה בעלים של עסק שמחלל שבת? האם שלמה אייזנברג לא ישב בכלא? ואלה רק דוגמאות. עיתונות אמיצה יותר היתה מרשה לעצמה לתת גם קורט של ביקורתיות, ולא חסר.
4. קשרים,קשרים ושוב קשרים. לליבוביץ יש קשרים עם ליברמן, לזוכמיר יש קשרים עם נשיא קונגו ולינקעל'ה יש קשרים עם נשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו. ונשאלת השאלה – האם קשרים זה טוב? לפי "משפחה", זה בטח טוב. אבל האמת היא שקשרים זה טוב מאוד רק למי שיש לו אותם – הוא מצליח לפתוח דלתות ולארגן קומבינות (הכל חוקי, כמובן). ולמי שאין קשרים? אם בא יזם מוכשר שרוצה להצליח בפרנסה, אבל אין לו את הקשרים האלה? מה נגיד לו? "מצטערים, נדפקת"? בקיצור, קשרים זה רע.
5. מדוע הכתבה של רחל שפירא על הגופים שמציעים מסלולי השקעות כשרים מכריזה כי "כשר מרוויח יותר", וכי "ההצלחה נראית גם מבחינת התשואות" – למרות שאין אף מספר השוואתי בכתבה שמוכיח כי התשואות של אפיקי ההשקעה הכשרים אכן גבוהות יותר? למה להטעות את הציבור?
6. המראיינים יוסי אליטוב ואריה ארליך מעניקים, תוך כדי הראיון, ציונים לשר האוצר יובל שטייניץ, ואלה מאיימים לשבור שיאים של חנפנות: "הפתעת הממשלה", "מנהל ביד רמה את הכלכלה הישראלית", "איש של מעשים". ובכן, מה לעשות, יש לא מעט אנשים שחושבים ששטייניץ הוא לא בדיוק האיש הראוי להיות שר אוצר, אז בוודאי שאין סיבה להשתפך עליו במחמאות רק בגלל שהוא הסכים להתראיין.
7. נתונים, נתונים ועוד נתונים. עיתון משפחה הקפיד לפזר בכל עמודי הפרויקט אין ספור נתונים גרפיים שקופצים לעין. זה יפה, זה חדשני, אבל זה גם צריך להיות אמיתי. כמה וכמה נתונים, לפעמים באותו עמוד, סותרים זה את זה. למשל, בעמוד 51 במגזין מופיעה בוקסית עם הנתון: "65% מהחרדים מוכנים תמיד לשלם יותר עבור מוצר באיכות גבוהה יותר". נשמע טוב? תמיד? אז למה בבוקסית מתחתיה כתוב: "47% מהחרדים אינם מוכנים לשלם יותר על יין באיכות גבוהה יותר"?
8. השואו הגדול ביותר בגיליון החדשות ניתן למדד החברות החרדיות בבורסה. רעיון נחמד, ביצוע לא משהו. ראשית, הבחירה היתה לכלול את כל החברות שיש בהן בעלי עניין חרדיים (כלומר, בעלי תפקידים בכירים בחברות או שותפים משמעותיים). מה הקשר בעלי עניין? הם לא אלה שמובילים את מדיניות החברה. היה מומלץ יותר להסתכל על דרג בעלי שליטה, יו"ר או מנכ"לים.
אבל גם במדד כפי שהוא יש כמה טעויות לא נעימות. החברה שתופסת משקל של כמעט 50% במדד היא בזק, כשבעל העניין החרדי המוזכר הוא יהודה פורת. יהודה פורת? נאמן ביתו של הגראי"ל שטינמן שמוכר יותר כמנכ"ל שפע שוק לשעבר? לא ולא. מדובר על יהודה פורת אחר לגמרי, שדווקא לא זכה להיות שייך לציבור שומרי התורה והמצוות. כלומר, חצי מהמדד הזה פשוט מוטעה.
דוגמה נוספת: איך בדיוק שלום פישר הוא עדיין בעל עניין ברבוע כחול ובאלון אחזקות כשהוא מכר את חלקו וכיום הוא שותף במתחרה – שופרסל? מוזר. מנגד, חברות ציבוריות של חרדים מובהקים, שמוזכרים בעמודים הקודמים של העיתון – כמו רובי שראן ושלמה אייזנברג – לא נכללו במדד.
גם אם מדובר בטעויות אנוש, עדיין, מטבע הדברים למדד אין ערך אם לא משווים אותו למדד מוביל אחר – כדי לדעת אם החברות החרדיות שיחקו אותה מול שאר החברות או שמא הפסידו. את זה "משפחה" לא הביא לנו (אגב, הגרף גם מוצג בצורה מוטעה – הוא מתחיל בנקודת ה-100 דווקא בספטמבר 2010 וממשיך במכונת הזמן אחורה לעבר ספטמבר 2009). בדיקה פשוטה של העניין מגלה תוצאה לא נעימה: בעוד החברות החרדיות רשמו ירידה של 8%, המדד המוביל של הבורסה, ת"א 25, זינק באותה תקופה מ-960 נקודות ליותר מ-1,200.
9. יש היתר לאדם כלשהו לעבוד מבלי לדווח לרשויות? שואל המראיין אליעזר שולמן את הרב מנחם כהן, וזה עונה: "לא. בוודאי שלא. אין שום היתר לעשות דבר כזה. לא בארץ ולא בחו"ל". מה האיסור ההלכתי? מברר שולמן, והרב עונה: "שקר וחילול השם. יהודי צריך להיות דובר אמת. על אחת כמה וכמה מי שהוא שומר מצוות. ובוודאי מי שהוא בן תורה". זו היתה צריכה להיות הכותרת הראשית של כל הפרויקט הזה.
נתי טוקר הוא כותב ועורך בעיתון הכלכלי TheMarker
מקור: 'הגניזה'.
