להתפשר גם אם לא נראה שיצליח?

נוהג שבעולם, שהמתחיל לחזר אחר אבידתו בהיותו כבן שנים ועשרים שנה, אך הגזירה העליונה דעה אחרת עמה, ותעכבהו למצוא את אשר מבקש, כמה וכמה שנים, במשך זמן זה, ישתנה אצל המחזר המבט על עניינים מסויימים, ולפעמים ישתנו אף תוכניותיו לחיים.
כך שפרט שגרם לו לדחות הצעה/בחורה בזמן תחילת החיזור, יתכן שלאחר כמה שנים כבר לא יסובב הדחיה. וסבורני שמשָׁלים בזה אך למותר.

והנה, זה ודאי ששני אנשים, רצוני, האיש והאשה, על דרך הכלל, שונים הם זה מזו וזו מזה בכמה וכמה עניינים, ומהם אף בעניינים מהותיים. ואמנם, המשכיל יבחן אם יוכלו על אף השוני להגיע להבנה הדדים, ע"י חיים משותפים וויתור.
וכאשר יראה האחד, לפי ראות עיני שכלו, שודאי יוכל להסתדר עם השני, אף ששונים הם, יואיל האחד להשתדך עם השני.

עד כאן איני רואה פשרנות במציאת האבידה, אלא רק מבט שונה, ואפשר אף שכלי יותר, או רצון החלטה והסכמה עזים יותר להתמודד כדי להצליח.

להתפשר על דעתי הוא, שהמחזר אחר אבידתו, יואיל להשתדך, על אף שאין ודאי לו שיוכל להסתדר עם זולתו, אלא שלפי מצבו, שווה לו לנסות להקים בית עם הצד השני העומד כנגדו, על אף שאפשר שלא יצליח בידם נסיון זה, ותתפרד דרכם בספר כריתות.

חשובה לי דעת החברים, האם יש איזשהו מצב שנכון לנהוג בדרך הזו האחרונה שזכרתי. והאם הגון לעשות כדבר הזה, מבלי לגלות הענין במפורש לצד השני.