מה לדעתכם קובע יותר ברורים או פגישה?

  כשמבררים אפשר לקבל אינפורמציה על  המוצע ולהתרשם פחות או יותר, יש דברים שלא נעים
לשאול בפגישה פנים מול פנים.לכן הברורים יעשו היטב והפגישה נועדה לבדוק האם הוא בכלל מוצא חן

זה ברור שיש הרבה דברים שמגלים אך ורק בפגישה עצמה, אך הבירורים ללא ספק הם חלק אינטגרלי מהדבר הזה הנקרא "שידוך". יש גם חסרונות שחיים איתם שלא תמיד טוב לדעת אותם לפני זה(במאמר המוסגר).

אל תעשו את הטעות שלי.
אל תסתמכו על בירורים.
בבירורים הוא הבחור המושלם.
והטעות שלי. שבפגישה כל הזמן חיפשתי בו את כל המחמאות ששמעתי בבירורים. ולא התעסקתי במי הוא באמת.
אז למדתי את זה בדרך הקשה.
אבל-
חייב לברר לפני. ולא אצל חברים קרובים. ולא אצל מי שהוא נתן את הטלפונים שלהם...
אלא אצל מכרים קרובים וחברים שאם אפשר שיכירו גם אותכם. ולא רק את הצד השני.
והבירורים נועדו לעשות סינון "ראשוני". - למשל אם שומעים משהו שלא מתאים בכלל- אז סתם חבל להפגש...

ז"א. לברר קודם. אבל בפגישה כאילו אתם שומעים את שמו של הבחור לראשונה.
(אני התחלתי לבקש מהורי שיבררו, ולא ימסרו לי כלום... ואם נראה להם מתאים- נמשיך. ואז בפגישה אני אשקול מהצד שלי...)

_________________

לא קראתי את מה שכתבו מעלי, ואענה את חלקי (מתוך מה שהורוני רבותי ומתוך נסיון לא קצר בשידוכים שבסופו צלח תלי"ת).

הבירורים הם הכרחיים. צריך לדעת את הרקע הכללי אודות המועמד/ת ולקבל את המימד הנכון להצעת השידוך ואם כדאי לגשת בכלל. הבירורים הם גם ההזדמנות לדעת את הרקע מעבר לאישיות של המועמד/ת, ובפרט את הרקע המשפחתי/כלכלי וכו', דברים שעשויים להיות משמעותיים בהמשך.

בד"כ בבירורים גם אפשר לקבל את הרושם הכללי על הבחור (אם כי הכלל אומר שאין כמובן מי שאינו טוב, והראיה היא שגם הפחות טובים מתחתנים ואכמ"ל).

כיוון שאנחנו נמצאים בחברה שנקבע בה ע"י גדולי ישראל שיש צורך בפגישות (וזה נובע מאופי החיים שלנו ושיקולים נוספים) על כן הפגישות הן הכרחיות ויש להשכיל לנצל אותם באופן המיטבי.

הפגישה היא הדרך הכי טובה והכי בלתי אמצעית לדעת אם העומד/ת מולנו הוא האדם שאיתו נקים את ביתנו. ונכון שתהליך הפגישות לא נקי מ"התייפיפות" מסויימת מצידם של שני בני הזוג, אך היא דבר בלתי נממע והכרחי בכלל ליצירת הקשר (ולדוגמא, שניהם מגיעים במיטב מחלצותיהם, היא לרוב גם תגיע מאופרת, שניהם ידברו בשפה יפה וכו' וכדו').
כדי לנצל את הפגישות שאופן היותר טוב על כל אחד משני הנפגשים בראש ובראשונה לפתוח את עצמו. בשלב הבא עליו לחפש את הפתיחות הזאת אצל רעהו. הפתיחות הזאת היא הדבר ההכרחי ביותר ליצירת קשר עתידי, בתחילה בתקופת האירוסין ועד למשך כל שנות חייהם יחדיו כבעל ואישה.
התהליך הזה לא קורא בפגישה אחת ובד"כ גם לא בשתיים (ואם כן מה טוב). לרוב הפגישה הראשונה היא מעין "החלפת תעודת זהות", חוזרים בה על הפרטים הידועים לשניכם, רואים אם יש מקום למציאת חן משותפת (גם אם היא לא מגיעה מייד).
מן הפגישה השנייה או השלישית יש כבר יותר מקום לפתוח נושאים יותר מהותיים, אפשר לדבר על השקפות עולם משותפות, אפשר לראות איך השני מגיב לעניינים שברוחניות/בן אדם לחברו וכדו'.
אך מעל הכל יש לבחון את היכולת ליצור שיחה משותפת נעימה וקולחת, גם אם לא משתווים באופן מוחלט בדעות, אבל יש הקשבה ונכונות לשמוע ולשתף. כלומר יש לבחון האם יש עם מי לדבר.
צריך שיהיו נושאי עניין משותפים (אמיתיים ולא מדומים) והסכמה על עקרונות בסיסיים שחשובים לשניהם, אך שוב העיקר הוא שיש עם מי לדבר, יש מי שנעים לשמוע ולגלות כלפיו פתיחות, ויש מי שרוצה לשמוע ומגלה פתיחות כלפינו.

זה לא קורה כבמטה קסם, ולא בפגישה אחת או שניים, אך בהחלט אפשר אחרי שלוש פגישות לראות את הכיוון.

מעבר לכל זה יש גם את נטיית הלב שהיא דבר משמעותי לא פחות, יש לשים לב אליה, אם כי יש לתת לה את המשקל הנכון.

ועוד עצה חשובה, כדאי ורצוי לשטוח את התלבטויותיכם בפני אדם מבוגר (כרב או מחנכת) שמכיר אתכם ויוכל לעזור לכם לשקול את העניינים בצורה הנכונה. והולך אל חכמים יחכם.

ומעל הכל וחשוב מהכל, תפילה כנה וחמה לבורא עולם שידריך אתכם בדרך הנכונה והמהירה למצוא את זיווגכם הנכון לכם לפי שורש נשמתכם.

יהיה ה' איתכם.

 תודה לכל מי שהגיב דעותיכם חשובות .
לדעתי פגישה לא מראה כלום ובבירורים צריך לדעת את מי לשאול ולא להסתמך על מישהו אחד.

הגזים ממש.

משגיח הביא לנו פה תגובה, תגובה. תודה.