מילים שלא תקרא, למענך...

לטובעה ביגון מתקתק

נדים רגליה בסהרורי הליל
ולבה מלא בהרהור מונוטוני
"אותו יום יקחהו אופל"
"אותו יום אותו יום"

זוויות פיה נמוגו לקו מרירי
עיניה אפולות
במבט לנקודה לא קיימת
וליבה הפך למשאבה סתמית

היא מתמסרת לתענוג העילאי
של הגירוד הפוצע
באובססיה של מחר לא קיים
והווה מטושטש

היא רוצה את מקלט העבר
סיוטיה מורא המחר
משננת לעצמה
"הוא שבר" "הוא שבר"

אז דעי לך ילדה של אתמול
(היום כבר זקנת)
יש מציל גם בים הדמעות