רכבת...

ואת על הרציף,
מחכה.
וגם אני לצידך,
מצפה.

רכבת נכנסת.
הכרוז מהדהד.
בהירת השיער בידה מנפנפת.
"שלה---"

ואת ואני מחלפות מבטים,
האם נזכה גם אנו
לעקור רגלינו מין הרציפים?
ואת ואני.
מחכות---

הרציף כמעט מתרוקן.
כבר התחילו להגיע לרציף השכן.
גם לשם הרכבות נכנסות
בזו אחר זו-
אינן מתמהמהות.

ואת ואני מביטות בכמיהה,
מתי יגיע הרגע?
רכבת נכנסת לרציף
מחליפות מבטים.
אני מתפללת שאת.
ואת- שאני.

תפילתי התקבלה.
את---

העיניים בהפתעה מתעגלות,
השפתיים "בהצלחה" לוחשות,
הרגליים פוסעות אחורה
ביראת כבוד.

הרכבת מתרחקת בדהירה.
מביטה על הנקודה שבה נעלמה.
בתפילה לבורא,
שיצליח זו הדרך.
שיבנה הבית.
שיושלם הבנין.
שהכל יהיה.
בסיעתא דשמייא.

כבוד
אמן ואני הייתי יודעת לבטא
את את עצמי ככה

_________________

קראתי שוב ושוב, והתרגשתי!
מזדהה כ"כ (גם מתוך הרכבת!)

מאחלת גם לך את כל הטוב ומהררר
ועד אז, תמשיכי להחזיק חזק

איזה חמודים שאתם!
לא חשבתי שתהנו מההגגים שלי...
כי בעיקרון בשירים שאני כותבת אני מרגישה שאני כותבת רבע והשאר עושה המעברי שורה והפיסוק... אז לא חשבתי שמשהו אחר יוכל להבין את זה...

תודה על התגובות!!!!

יוס, תודה על השדרוג ששלחת לי בפרטי, זה באמת יפה.
בסוף התחפף לי, (וגם במקור הסוף שונה במקצת) אבל הרשתי לעצמי כי באמת כל השיר בנוי פחות על חריזה אדוקה. אלא על משהו משוחרר יותר. לא כבול לפי הכללים המקובלים...

תודה!

_________________

את כותבת נפלא! תכתבי לנו עוד!

אהבתי.

ממש ממש ממש יפה!
לייק

בקיצור נדלקת על מישהו בתחנת רכבת.. והסתרת את זה במסווה של שיר שמוקדש לחברתך לגבי "המשכיות החיים"

נניח שקניתי את זה... :)

_________________