מרכזיות הישיבה הגדולה

_________________

שרגא
הראיון הזה מקנן במוחי מאז החילותי בלימודים אקדמיים.
צריך שיהיה תואר ראשון בנזיקין עם התמחות במקח וממכר. וכן הלאה.
התחושה הזו של ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים והידיעה שכמה שלא נלמד עוד לא התחלנו מתסכלת מאוד ויתכן שניתן לחסוך כך חלק מהנשירה מהישיבות .

גם אני הקטן מצטרף להנ"ל.

אני מאמין שעוד בימינו יקרה הדבר.

_________________

אין ספק שיש צורך ברוויזיה, והיא בוא תבוא, במוקדם או במאוחר.

אולי לא 'מבחנים' בשם זה ממש, אבל צורת מדידה כלשהי חייבת להיות. לדידי היינו הך אם היא תמדוד את ידיעות הבחור למעיישה, או תסתפק במדידת התמדתו. נכון שיהיו רבים שלא יסכימו להסתפק בכך שהבחור לומד אם אינו יודע/זוכר, אך אני אשמח לכל התמסדות שהיא.

לומד

ומה יגידו כשיבררו בשידוכים? יוציאו תעודות וציונים? יהיו לנו דיפלומות מישיבות?

הנושא שרציתי להעלות באשכול זה "מרכזיות הישיבה הגדולה", היה לברר מספר שאלות:

1. האם וכיצד ה"ישיבה הגדולה" היא המוסד המרכזי בעולם החרדי?
2. מה הן הסיבות למרכזיות זו? (היסטוריות, סוציולוגיות, השקפתיות)
3. מה הן ההשלכות של מרכזיות זו על העולם החרדי, לטוב ולמוטב?
4. האם ישנה חלופה למצב זה?

התגובות עד כה הניחו כמדומני כהנחה בסיסית שאכן הישיבה הגדולה היא המוסד המרכזי בעולם החרדי, התגובות הראשונות התייחסו בקצרה להשלכה זו או אחרת של מרכזיות זו (ילדותיות, גדולים), ויתר התגובות התיחסו להצעות לשינויים בתוך המבנה הישיבתי הקיים (מבחנים, ציונים, הישגים ועוד).
ברצוני להרחיב את דבריי, בסדר של השאלות שהצגתי, ובתוכן לכלול אולי גם התיחסות לתגובות, מטבע הדברים יכללו בדברי חזרות על הנאמר בהודעת הפתיחה.
 
מרכזיות הישיבה הגדולה ובטוייה
במהלך החיים האישי של האדם החרדי, נראה שהישיבה הגדולה היא השיא של לימודיו התורניים בפרט ושל חייו בכלל. הלימודים בתלמוד תורה היסודי ובישיבה הקטנה, הינם הכנה לקראת השלמות העיונית בלימוד בישיבה הגדולה, שם זוכה תלמיד הישיבה לעסוק בתורה בעיון ובעומק עם חברים בני גילו ולקבל תורה מפיהם של ראשי ישיבות גדולי ומרביצי תורה. אלו הם שנים בהם תלמיד הישיבה רוכש ידע והבנה בלימוד הגמרא, וסולל את דרכו בים התלמוד, ורוכש לו את מעמדו התורני והחברתי לאורך שנים. בחירת הישיבה הגדולה הטובה ביותר היא משאת נפשו של הצעיר החרדי, והיא ראויה למאמץ רב בכל דרך שהיא, התמדה ושקידה לצד קשרים ושתדלנות. שיטת הלימוד ויוקרת הישיבה בה הוא לומד והשוואתה לישיבות אחרות לטוב ולמוטב, היא נושא לשיחות ומחשבות רבות בקרב תלמידי הישיבות הגדולות. החיפוש אחר "שיטת" לימוד נכונה ואחרי ראש הישיבה האולטימטיבי, מעסיקה בחורים רבים מאוד בגילאי הישיבה הגדולה. היחס לתלמיד הישיבה במשפחתו ובחברה נקבעת במידה רבה לפי הישיבה בה הוא לומד ולפי מעמדו בה, הנקבע כמובן במידה רבה על סמך לימודיו.

עם הנישואין והמעבר ל"כולל" אנו כבר רואים שינוי משמעותי, ביחס למוסד הלימודים. האברך נחשב כבר כמי שדרכו בלימוד ידועה לו ומטרתו היא להמשיך ולהגות בתורה ולהרחיב את ידיעתו והבנתו בה, אבל הוא כבר איננו זקוק לאותה סביבה לימודית של חברים בני גילו ושל מרביצי תורה מפורסמים. בחירת הכולל כבר איננה תלויה בהכרח ברמת הלומדים בה ובודאי לא בגדלותו בתורה של "ראש הכולל", ואין כמעט עיסוק בדירוגו של הכולל לעומת כוללים אחרים.

המרכזיות של הישיבה הגדולה, באה לידי ביטוי במידה רבה בסיווג של האדם החרדי לפי הישיבה הגדולה בה הוא למד. אנו רואים בתי כנסת וכוללים המיועדים לבוגרי ישיבה זו או אחרת, ואף הוקמו שכונות המיועדות לבוגרי ישיבה פלונית או אלמונית. הזהות האישית של האדם היא פעמים רבות "בוגר ישיבה פלונית", כשהוא מתבקש לאור זאת לתרום לאורך שנים לישיבה בה הוא למד ולהשתתף ב"כנס בוגרים" שלה, וכן הוא מוזמן לשמחות של חביריו לספסל הישיבה הגדולה. כמדומני שלא נמצא כמעט דוגמאות לתופעות אלו לא לישיבות קטנות ולא ל"כוללים".

ביטוי נוסף למרכזיות של הישיבה הגדולה ניתן למצוא בכך שהמשרה התורנית הנחשקת ביותר היא משרת ראש ישיבה או ר"מ או אפילו משיב בישיבה גדולה, המשרות התורניות האחרות כמו דיינות רבנות וכיו"ב אינן נחשבות באותה דרגה. התלמידים המצטיינים בישיבה ולאחר מכן בכולל, יכינו את עצמם ליכולת למלא בהצלחה תפקיד למדני בישיבה ולא ישתלמו בפסיקה הלכתית או בהכרעות משפטיות, לתחומים אלו ילכו אלו שהיו פחות נחשבים בישיבה הגדולה וב"כולל".

הסיבות
נכון שניתן לחפש את הנימוקים למרכזיות זו ברקע ההיסטורי של הישיבות, כפי שהציע הלומד מכל אדם, אולם נראה שאין די בכך.

הסיבה הראשונה שנראית לי למרכזיות זו, היא בראש ובראשונה ה"שידוך". המבחן המשמעותי ביותר בחייו של האדם החרדי הוא להבנתי מבחן "השידוך", שבו הוא עומד לבירורים אינסופיים על אופיו; לימודיו; הישגיו; משפחתו; חביריו ועוד פרמטרים נוספים. אינני מכיר מבחן מחמיר יותר בו נמצא האדם החרדי, שאיננו דומה למיטב ידיעתי לשום מבחן קבלה אחר לא בעולם החרדי ולא מחוצה לו (אולי בסיווג בטחוני ביחידות מיוחדות). שלב זה קובע למעשה במידה משמעותית מאוד את עתידו של הגבר החרדי בהיבטים כלכליים חברתיים משפחתיים ותעסוקתיים, ולכן מובנת מאוד החשיבות הרבה לעמוד במבחן זה. השידוכים המוצעים לתלמיד הישיבה מושפעים ישירות מהישיבה בה הוא לומד ומאופן לימודו בה והמעמד החברתי לו הוא זוכה בה, הדבר מתבטא באופיה של הבחורה המוצעת במשפחתה ובנדוניה שמובטחת עבורה. אינני טוען שמדובר בהכרח במחשבה מודעת של הבחורים על הצורך להתאמץ בשביל לזכות ב"שידוך טוב", אולם נראה לי שזהו בהחלט נמרכיב חשוב בתת-מודע הן של התלמיד היחיד והן של החברה כקולקטיב. העיניים הנשואות לנעשה בישיבה הגדולה אינן קיימות למעשה ב"כולל", כשהתלמידים כבר אינם מועמדים לשום שידוך. כולנו מכירים את החששות של צעירים חרדים רבים מעזיבת הישיבה הגדולה ומבחירת אלטרנטיבות, או בדמות ישיבה פחות נחשבת או רח"ל בדמות שירות צבאי או עבודה, הנדחים על הסף בטענה של "מה יהיה עם השידוך?".

סיבה שניה למרכזיות הישיבה הגדולה, היא שאכן זהו פרק הזמן עם ההתמסרות המקסימלית האפשרית ללימוד התורה בעיון ובהעמקה, יותר מכל זמן אחר לפני כן או לאחר מכן. הישיבה הגדולה היא מסגרת פנימייתית לתלמידי ישיבה צעירים נטולי דאגות של פרנסה מזון או ביגוד, עם כוחות רעננים ומוטיבציה גבוהה, המסוגלים להקדיש את רוב שעות היממה ללימוד תורה. עבור תלמיד חכם אין הרבצת תורה גדולה מזו, בעיסוק אינטלקטואלי גבוה ביותר בהבנת הש"ס ומפרשיו. הרבצת תורה בישיבה קטנה או בכולל, איננה יכולה כמובן להתחרות ביתרונות אלו. כמובן שתפקידים תורניים אחרים, כמו רבנות או דיינות אינם מתקרבים כלל לעיסוק תלמודי זה, שכן שם נדרש הרב להיפגש עם מהלך החיים החולי של שאלות יומיומיות בענייני הלכה של שבת או כשרות וכיו"ב או לחילופין לדון עם בעלי דין וסכסוכי שכנים או בהשכנת שלום בית או ויכוחים כספיים וכדו'. אם נחזור מעט להיסטוריה, נראה שאכן משאת נפשם של רבני ערים ועיירות היה תמיד למצוא מרגוע בהרבצת תורה לתלמידי ישיבה צעירים בישיבה שהם הקימו לצד עבודתם הרבנית.

מעבר לשתי הסיבות הנזכרות, נראה שאכן גיל התלמידים בישיבה הגדולה (16-22), הוא פרק הזמן המשמעותי ביותר לעיצוב תפיסת עולמו של הגבר החרדי. בשנים אלו הוא נעשה מודע יותר לעולם הגדול הסובב אותו, והוא מחפש תשובות לשאלות חשובות ביותר כמו מי אני? מה תפקידי בחיים? מי אנחנו? מדוע אנו כאלו? את התשובות לשאלות אלו הוא מחפש בעצמו ועם חביריו ורבותיו ואיתם הוא מגבש את תפיסת עולמו. לאחר הנישואין הוא נמצא בדרך כלל כבר בשטף החיים עם טרדות לפרנסה ולבריאות וליתר צרכי המשפחה ומטלות החיים.

ההשלכות
נראה שקשה להפריז בהשלכות של מרכזיות הישיבה הגדולה על אורח החיים החרדי, על החינוך בפרט ועל החיים בכלל.

מערכת החינוך כולה מוכוונת להכנתו של הצעיר החרדי להצלחה בישיבה הגדולה, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מכל מה שאיננו שייך להצלחה זו. גם כאן, ברור שלא מדובר בהכרח במחשבה מודעת למטרה זו שכן מדובר בתפיסת עולם כללית שקידשה את לימוד התורה באשר הוא לערך עליון, אבל נראה שבהחלט ניתן לראות שבתת-מודע זוהי המטרה המרכזית (שיטת הלימוד בתלמודי תורה ובישיבה הקטנה מכוונת ללמדנות ישיבתית).

גם שיטת הלימוד בכוללים בתחומי הלימוד ושיטת הלימוד, מושפעת מאוד מהיעד של האברכים להיות מרביצי תורה בישיבות הגדולות. אם כי נראה שהעובדה שישנה רוויה במשרות בישיבות הגדולות, גרמה לשינוי בנעשה בכוללים, כשכבר ניתן למצוא הרבה יותר אברכים העוסקים בלימוד חלקי הש"ס האחרים מעבר לסדרי "נשים" ו"נזיקין" ובלימוד הלכה למעשה בכל חלקי השו"ע ומעבר לכך כדוגמת סדר זרעים. בנקודה זו ניכרת גם השפעה גדולה של המכונים להוצאת ספרים, המעסיקים מאות רבות או אפילו אלפי אברכים, בהוצאות השונות של תלמוד בבלי מבואר ומפורש וכיו"ב או בהוצאת תרי"ג מצוות וכדו'.

בנוגע למעמד ה"גדולים", שלדברי בן סינא הם נבחרים מקרב ראשי הישיבות, נראה שהדבר איננו מספיק ברור. באופן כללי נראה שאכן ראשי הישיבות החליפו את מקומם ההיסטורי של הרבנים, וזוהי כמדומני אכן תהליך היסטורי שנמשך כבר שנים רבות. די לציין כדוגמא את סידור הקידושין שהיה בעבר תפקידו המסורתי של הרב וכבר הפך מזמן לתפקידו של ראש הישיבה כפי שצויין כאן באחת התגובות, לפני כשלושים שנה פרסם הרב שמחה עלברג זצ"ל מאמר חריף מאוד בנושא ב"הפרדס". אולם בכל מה שנוגע לזהות ה"גדולים" נראה שהדבר איננו כל כך פשוט. מלבד הדוגמאות של הגרי"ש אלישיב והגר"ח קנייבסקי שמימיהם לא מסרו שיעורים בישיבה, הרי שגם הגראי"ל שטיינמן והרמ"י לפקוביץ לא היו אלא ר"מים בשיעור ג' בישיבה קטנה, ואינם נחשבים כראשי ישיבה גדולים. הגר"ש אויערבאך הוא אכן ראש ישיבה גדולה, אבל "מעלות התורה" איננה סיפור הצלחה גדול. הגרא"מ שך אכן מתאים בדיוק לטיעון זה, אבל החזו"א והרב מבריסק שקדמו לו והסטייפלר שלצידו, לא היו גם הם ראשי ישיבות. הציון של הגר"מ פיינשטיין והגרש"ז כראשי ישיבות מתמיהה, שכן ברור שאת מעמדם הם רכשו בעיקר בזכות פסיקתם ההלכתית. בין ה"גדולים" כיום ניתן למצוא גם דיינים ורבנים כמו הגר"נ קרליץ והגר"ש וואזנר, או הגר"מ גרוס והגר"ע אויערבאך. בכל מקרה ברמה של דרג ב' של הרבנים, נראה שאכן מעמדם של ראשי הישיבות הוא החזק ביותר. תפקיד ראשי הישיבות נתון כידוע למאבקי שליטה אינסופיים כפי שהזכיר הלומד מכל אדם, בעוד שמלחמות על תפקידי רבנות אינם חזון נפרץ. הדמויות הדומיננטיות בקרב מרבית הציבור הליטאי הם כמדומה ראשי הישיבות ולא רבנים ודיינים, וכמדומני שבמקומות רבים אין כלל רבנים לקהילות ובתי כנסת ליטאיים.

חלופות
אינני חושב שניתן לדבר על שינוי בעצם היותה של הישיבה הגדולה הגורם המרכזי בחיים החרדיים, אבל אני חושב שבהחלט ניתן לשנות במידה מסוימת את הדומיננטיות שלה. אני סבור שחובה עלינו למצוא חלופות לצעירים בגילאי הישיבה הגדולה, מעבר לאותן עשרות מסגרות אלטרנטיביות (מודל "שערי יושר" ובנותיה) שאינני יכול לכנותן ישיבה, מסגרות שלהבנתי אינן עושות כלום עם אותם צעירים.

אני גם מסכים עם הטיעונים שהועלו כאן שבתוך הישיבה הגדולה צריך להעביר שינויים כאלו ואחרים, כשכוונתי בעיקר לגיוון שיטות הלימוד והתרחבות לתחומים שונים. הדמיית הישיבות לאוניברסיטאות מבחינת מבחנים עבודות וציונים אינה בהכרח הצעד הנכון והאולטימטיבי בכל מקום, ניתן לומר שלאוניברסיטאות יש הרבה מה ללמוד ממוסד הישיבה לא פחות ממה שיש לישיבות ללמוד מהאוניברסיטאות.

שתי הבעיות הגדולות ביותר בעיני בעניין הישיבה הגדולה הן:
1. ישיבה גדולה לכל - אני מאמין שגם לטובתן של הישיבות ובודאי לתועלתה של החברה החרדית כולה, צריכות הישיבות הגדולות להוות מסלול ללא יותר מ-40% מהחברה החרדית. הקושי הגדול ביותר הוא בהגדרה כיצד יבחרו אותם 40% וכמובן מה יעשו ה-60% הנותרים. חובת השירות הצבאי היא בעיה קשה בניסוח תשובות לשאלות אלו, כששירות צבאי הוא בדרך כלל סתירה מהותית לחרדיות (רוב מוחלט של בוגרי הנח"ל החרדי - גם אלו שבאו מבתים חרדים - אינם מגדירים את עצמם כחרדים).
2. מודל ישיבתי יחיד - חוסר התגוונות של הישיבות הגדולות פוגע בייחודיותן ואכמ"ל.

אני מתנצל על האריכות ומקווה שאצליח להמשיך כאן דיון מסודר וענייני. לצערי, ההתיחסות לתגובות באשכול הייתה קצרה מידי, אולי אצליח להשלים זאת מאוחר יותר.

נ.ב. העובדה שלמרות העובדה שהפורום נחשב במידה רבה כ"מת", האשכול זכה במהלך פחות מחודש ל-600 צפיות מעוררת בי את המחשבה שאולי בכל זאת ניתן ל"החיות" אותו.

_________________

_________________