רס''ן במיל': שתי מדינות? ישראל מובלת כצאן לטבח!

הנהגת הליכוד קיימה ב-24/12/2006 כנס בכפר סבא. הכנס נועד להבלטת והדגשת תכניתו המדינית של ראש ממשלת ישראל דהיום, מר בנימין נתניהו, תחת הכותרת "תכנית ההתעצמות לישראל".

במהלך אותו הכנס, תקף מר בנימין נתניהו את התנהלותו המדינית של ראש הממשלה דאז מר אהוד אולמרט, כפי שזו באה לידי ביטוי בעיקר בנאום שדה בוקר, בו הבטיח אולמרט שיפעל להקמת מדינה פלשתינית תוך ויתור על חלומות ואתוסים יהודיים וישראליים. מר נתניהו קבע כי באמירותיו אלה הכין אולמרט את הציבור לוויתורים נוספים על שטחי אדמה עבור הפלשתינים.

בהתייחסו לויתורים אלה, הבהיר אז מר נתניהו, כי מהלך שכזה יקרב את הטילים שבידי החמאס למרכז הארץ, זאת תוך דגש על נתב"ג. "למסור שטח נוסף פירושו למסור אתרי שיגור טילים על נמל התעופה בן גוריון ועל כפר-סבא", אמר תוך רמיזה ברורה על העיר בה קיים את הכנס.

לא במקרה בחר נתניהו להבליט בנאומו את איום הטילים, תוך אזכור לא רק של גוש דן, אלא של נתב"ג. ירי רקטות הקסאם מעזה אחרי ההתנתקות, הוא הכישלון הגדול של הסכם אוסלו ובעיקר של תוכנית שרון בעיני הציבור. אך איום זה נעשה כעת ממשי מאוד, לרגל ההכרזה על הקמת מדינה פלשתינית.

נקודות התצפית בהתנחלויות בית-אריה ("המרפסת") ופדואל זכו לביקורים תכופים של בכירי ההנהגה הצבאית והפוליטית בישראל, כדי להסביר עד כמה מסוכנת תהיה חזרתה של ישראל לגזרת המותניים הצרות. מהרכס המערבי של השומרון אפשר לאיים על תנועת המטוסים מנתב"ג ולמעשה לנתק את ישראל מהעולם. גם שותפו של נתניהו בממשלה, שר הביטחון אהוד ברק, הרבה להזכיר את איום הטילים על נתב"ג.

שר החינוך מר גדעון סער, במסיבת עיתונאים במצודת זאב בתל-אביב (19/01/2006), כשלצדו הצוות האסטרטגי, הכריז כי נסיגה לקווי 67´ מסכנת את ביטחון אזרחי ישראל. יישומה יהווה איום ישיר של טילים על נתב"ג. התוכנית תעמיד בסכנה את הנוסעים בכביש 443 ותכניס את החמאס לירושלים.

במחקרו ´האיום הגדל של רקטות הקסאם על ישראל´ כתב ד"ר עזריאל לורבר (מומחה לטילים ולנשק רקטי) כך: "אף כי למראית עין, ה´אינתיפאדה" הפלשתינית מכוונת נגד ´הכיבוש הישראלי של טריטוריה פלשתינית´, אין הפלשתינים בוחלים בתקיפת מטרות אזרחיות בתוך שטחי ישראל עצמה. למעשה, הם אפילו מבכרים סוג לחימה זה על תקיפת מטרות צבאיות ב´שטחים הכבושים´.

מסקירתו של ד"ר עזריאל לורבר גם למדנו כי התפקיד האסטרטגי שמייעדים הפלשתינים לרקטות שבידיהם דומה לזה של הרקטות של החיזבאללה בגבול ישראל-לבנון. דהיינו, כנשק הרתעה ותקיפה אסטרטגי. אין ספק שהפלשתינים רוצים לראות את הרקטות שלהם ממלאים תפקיד דומה בגבולות רצועת עזה, ובעתיד הקרוב מאוד – לאורך גבולות המדינה הפלשתינית על הקמתה הם מתכוונים להכריז תוך מספר חודשים, ושלקראת הקמתה הם חוברים יחדיו – האויבים המושבעים החמאס והפת"ח.

ישראל חייבת את יו"ש

במאמרו "יהודה ושומרון – כורח קיומי בעידן הנשק החכם" קובע פרופסור אדוארד סער: "אם לא יהיה במזרח התיכון פירוק חימוש הדדי, שהוא הערובה האוניברסלית לכוונות שלום, חייבת ישראל – אם חפצת חיים היא – להחזיק באיזור ההררי, הלא הוא יהודה ושומרון".

בסקירתו של הפרופסור אדוארד סער הוא מסיק, כי על פי התבוננות על סוגי הנשק הנרכשים בכמויות ניכרות מאוד, ועל פי סוגי האימונים והתרגילים עליהם מושם דגש הן בקרב הפלשתינים והן בקרב החיזבאללה ומדינות אויב נוספות, סביר להניח כי המלחמה הבאה תיפתח בהתקפת פתע בעזרת כמויות גדולות של טילים בליסטיים וטילים מונחים שישוגרו ממקומות מרוחקים ומוגנים היטב באיראן, סוריה, לבנון, ירדן, מערב עיראק, ובצפון ערב הסעודית, וכעת – גם ממצרים. כאשר לפחות מחצית מאוכלוסייתה של ישראל מתגוררת במרחק שאינו עולה על 30 ק"מ מתל אביב, יש להניח שטילים בליסטיים בעלי שגיאה מעגלית מסתברת גדולה, יכוונו לעבר עיר זו. גם אין להוציא מכלל חשבון, ראשי נפץ הנושאים חומרים כימיים או ביולוגיים. מרכזי גיוס, צמתי תקשורת, נמל התעופה ונקודות דומות, המצויים בטווח ראייה משולי הגבעות של יהודה ושומרון עשויים להיות מותקפים על ידי טילים מונחי לייזר ממסמני מטרות שימוקמו שם בחשאי על ידי הפלשתינים.

זאת ועוד, כבר עם הקמתה של מדינה פלשתינית, בשטחי יהודה ושומרון, תתאפשר הרתעה ומתקפה ישירה של טילים נישאים קטנים וזולים על נמל התעופה בן גוריון, מה שיגרום לסגירתו, במוקדם או במאוחר. מסלולי ההמראה והנחיתה של נמל התעופה הבינלאומי היחיד של ישראל מצויים רק 10 ק"מ מגבולות המדינה הפלשתינית המובטחת. סגירתו של נמל תעופה בן גוריון או כל איום שהוא עליו, משמעותו סגירת עסקיהם ואבדן פרנסתם של אזרחים רבים ושל רבים מבעלי ההון ואנשי העסקים של מדינת ישראל.

שיפולי הגבעות של יהודה ושומרון, המתנשאים מעל לשפלת החוף, מהווים "חלומו של קצין תצפית ארטילרי". מגבעות יהודה ושומרון ניתן לראות בבהירות חלק מן הבסיסים והמתקנים הצבאיים של ישראל ואת רוב מרכזי האוכלוסיה, צירי התנועה, מסילות הברזל, מאגרי הדלק ותחנות הכוח של ישראל. ללא מאחזים מבוצרים היטב בכל חלקי השטח הגבוה של יהודה ושומרון, המגובים ביישובים היהודיים של יהודה ושומרון, יהיה תפקיד הבלימה של מתקפת אויב שיוטל על הצבא הסדיר עד בוא המילואים, מעשה קשה מנשוא, ואולי אף בלתי אפשרי מבחינה צבאית. גם את בואו של צבא המילואים יוכל הצבא הפלשתיני לעכב ו/או אף למנוע, באמצעות כיבוש וחסימת צירי התנועה בתוך יהודה ושומרון, וצירי התנועה הנצפים והנמצאים בטווח הטילים וכוחות הקרקע שמחזיק הצבא הפלסטיני.

איום אסטרטגי

ההרים ביהודה ושומרון מסתירים חלק ניכר משטח המדינה מפני סריקת מכ"ם ממטוסי AWACS של מדינות האויב. כמו כן הרי יהודה ושומרון הינן תנאי מבצעי כשטח אתראה, ליירוט טילי אויב באמצעות המערכת הרב-שכבתית המתוכננת להגנה מטילים בטווחים שונים – מערכת שטרם פותחה במלואה.

באזורי יהודה ושומרון שיישלטו על ידי הפלסטינים, יוכלו הם לפרוס מתקנים אלקטרו אופטיים שונים כדי לעקוב אחר הפעילות הצבאית של ישראל. בתנאים אלה יישללו מישראל מרכיבי ההפתעה וההטעיה, החיוניים כל כך להצלחתן של פעולות רבות. האימונים של ישראל, טכניקות הלחימה באוויר, תמרוני ההטעיה של טנקים והשימוש בדמיים יימצאו תחת השגחה ויילמדו על ידי האויב. כמו כן, יתאפשר הריגול אחר ישראל המתמקד באיסוף "מודיעין אותות" ((SIGNIT על ידי הפלשתינים ויריביה של ישראל.

לסיכום: שליטה ישראלית בשטח האסטרטגי של יהודה ושומרון היא המינימום הדרוש להגנתה.

כותב פרופסור יואב גלבר במאמרו ´מדינה פלשתינית ותפיסת הבטחון של ישראל´: "הוויתורים לצורך הסדר שלום עשויים לדחות את מימוש האיומים לזמן בלתי ידוע, אך לא יבטלו אותם, ואולי אף להיפך – עלולים להחמירם.

ראיית השלום של הישראלים ושל הערבים, ובייחוד של הפלשתינים, אינה סימטרית. רוב הישראלים מבקשים דו קיום עם סביבתם, מבינים שלצורך זה יידרשו פשרות וויתורים, ומתווכחים ביניהם על עומק הפשרה והיקף הוויתורים, אך לא על העיקרון. הצד השני אינו מדבר במונחים של פשרה וויתור אלא במונחים של "צדק". מבחינתו צריך "התהליך" לתקן את העוול שהוא טוען כי נגרם לו על ידי הציונות. "צדק", כידוע, הוא אבסולוטי ואינו מכיר פשרות. בעיני הפלשתינים ותומכיהם נתפסים הוויתורים הישראליים כמשהו שמגיע להם בצדק ובזכות, ולכן אינו מחייב הדדיות. כל עוד ממשיכה ישראל לוותר לפלשתינים ולקדם את "הצדק" שלהם, יתאפקו ויקבלו את הוויתורים, שאף פעם לא יספקו אותם. כאשר ייעצרו הוויתורים בנקודה כלשהי, יתחדש המאבק למען "הצדק" וכל האיומים יצופו מחדש".

לפיכך, אני שואל:

האם הקמת מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון, איננה איום אסטרטגי על קיומו של עם ישראל במדינת ישראל?

האם הקמת מדינה פלשתינית איננה אלא השלכת מתיישבי יהודה ושומרון ויישובי יהודה ושומרון לידי החמאס והפת"ח החוברים כעת?

האם מתיישבי ויישובי יהודה ושומרון יהפכו לשטחי האימונים של הצבא הפלשתיני ולמטרות תרגול לקראת כיבוש מדינת ישראל כולה בתמיכת ובעזרת מדינות אויב?

האם מתקפה מתואמת היטב של כוחות פלשתיניים על יישוב יהודי מבודד, או על קבוצת יישובים, בתוך יהודה ושומרון, או בסמוך, אין בה בכדי להוות תרחיש אפשרי חמור של טבח איתמר מוכפל ומשולש ואף יותר? האם לא תהיה בכך מכה מוראלית קשה על עם ישראל בכל נקודת זמן שתהיה?

האם אנו צועדים צעד נוסף לקראת הגשמת חזון הנקמה של הפלשתינים לנקום את "הנכבה", המתחיל במתיישביה היהודים של יהודה ושומרון, אך מטרתו האמיתית והעיקרית הינה תושביה היהודים הכובשים של רמלה, לוד, יפו, ושאר השטחים הכבושים בתל אביב וסביבותיה?

האם אנו שוב כצאן המובל לטבח? האם עינינו טחו מראות? האם נמשיך לשחק לידי הפלשתינים בחתירתם להקמת מדינה פלשתינית שלימה על חורבותיהם של יישובי ישראל?

או שמא הגיעה העת לנקוט עמדה, לגייס את כל הכוחות הבריאים והנחושים במדינת ישראל ולהתאחד אל מול האיום המתגבש לנגד עינינו. זו העת למועצת יש"ע לנקוט עמדה ממלכתית ולצאת למלחמת מגן על עם ישראל כולו הנמצא כעת בסכנת חיים ממשית. על יהודה ושומרון תהיה מלחמה. על יהודה ושומרון תהיה מלחמה כי זו חגורת הבטחון הרוחנית, חינוכית, יהודית, צבאית ומדינית – המגנה על העם היושב בציון, על העשירים שבו, על העניים שבו, על הפרולטריון ועל הבורגנות, דתיים ושאינם דתיים כאחד, ספרדים ואשכנזים, חרדים ושאינם חרדים, שמאל וימין.

לא יקום ולא יהיה !! יהודה ושומרון הינה הקו בו תיעצר התכנית להשמדת מדינת ישראל. לא תיכון כאן שואה נוספת. אנו בוטחים בצור ישראל וגואלו, ואנו בוטחים בעם ישראל היושב בציון, שעינינו תיפקחנה, וליבותינו יתאחדו, ואל מול פני הסכנה, נקום כולנו יחד ונכריז: לא עוד !!!

עם ישראל חי. הקץ למזימה ולתרמית הפלשתינית הקטלנית. עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע.