ואחותי, כפי המסתמן גם בדרך לעקוף אותי..
היא כבר הדליקה את ה"ווינקר" לקראת היציאה לעקיפה המסתמנת..
ואני? בשלי נשארתי... נע לי לאיטי על מסלול חיי השגרתי והכייפי...
אחי, לפני שהתארס - ניגש לשאול ל"רשותי" ובאם לא אכפת לי שהוא "יעקוף" אותי.
אחותי - כמוהו. לפני שנכנסה לשוק - אבא ניגש אלי ודיבר איתי בכדי לברר אם זה מפריע לי..
לשניהם אמרתי של מפריע ושיפסיקו לבלבל את מוחי.
אלא ש-
כאן מגיע האשכול החדש.
כששאלו אותי להסכמתי - אני עניתי בחיוב. אבל ביני לביני - אפילו לא הבנתי על מה הסערה?
לא הבנתי למה ולמי בכלל אני צריך לתת רשות?
למה זה אמור להפריע לי?
עצם הדבר שזה באמת לא מפריע לי מראה על הסתכלות לא נכונה שלי?
אולי אני אדם טוב..
אבל לא עד כדי כך טוב..
אני פשוט לא מבין למה זה אמור להפריע לי?
לי לא הולך/לא רציתי להתארס, לאח שלי בא להתארס - והולך לו. אחותי צועדת בדרכי אחי.
נו מה הבעיה?
אני רק יכול לשבת, לראות את כלתו ולשמוח. אם לא בא לי לשמוח - אז לא!
אבל להרגיש שלא "בא לי" ש"יעקוף" אותי?? יש לי זכות כזו?
מה לאחי הצעיר ממני שמתארס ול"עקיפה"?
הדבר היחיד שאני כן מצליח לנסות לחשוב -
אולי זה באמת דומה לעקיפה על הכביש.
שם אם פתאום מגיח לו איזה נהג ועוקף אותי כרוח - לפעמים מתעורר בי הרצון "להראות לו איך נוהגים ב-א-מ-ת"..
אבל כמובן - אך מחשבה שטותית היא זו..
מישהו כאן יכול להניח את עצמו על המקלדת בבקשה?
מישהו יכול לומר לי למה זה אמור להפריע לי?
ואת/ה הכותב/ת את תגובתך, לך?? מפריע אם הצעיר/ה ממך "יעקוף" אותך?
