מתי שהוא, לפני שנתיים, הנושא הזה השתלט לי על החיים... והגיע שלב שקצת נמאס ממנו...
תפילה- לזווג צדיק והגון במהרה בימנו אמן.
עבודה- כדי לצבור כסף לחתונה, וגם כדי להיות "עסוקים"- וזה חיב להיות מקצוע "שווה"...
אוכל- רק מה שחייבים כדי לא למות ברעב. הרי יש פגישה אתמול/מחר/מחרתיים...
מוזיקה- שמתארת את מצב השידוכים נכון לעכשיו.
מחשב- "שידוכי", איך לא????!!!!!
חברות- מחליפים מידע, עם כמה נפגשת בחודש האחרון, ואיך זה השפיע על המצב רוח הדיכאוני/העליז משהו... ולא לשכוח להעביר "עודפים"...
נשואות- כדי להציע שידוכים ולספר איך בלידה האחרונה היא התפללה עליך...
הורים- להסתכל במבט מרחם ולאמר: איך זה שלא חטפו עדין מלכה כמוך?!
אח קטן- "למה לא רצית אותו?" (עם מבט כל כך מאוכזב....:))
אפילו התלמידות- "את אמא"?????
שלא לדבר על המחשבות- שתמיד איכשהו נודדות, כמעט באופן אובססיבי, לכל מה שקשור לנושא...
ככה, אוכלים ישנים קמים מדברים- שידוכים!
מצד אחד זה באמת "ה"נושא שלנו.
ומצד שני- נ-מ-א-ס-!
אם רק יכולתי לקפוץ, אפילו רק לשעה קטנטנה, למקום אחר- נגיד לאיזה יום לחוץ לפני מגן בהיסטוריה... או אם תרצו- לאיזה טיול חביב בארבל...
או נגיד לקפוץ לעתיד- תנו לי איזו שעת צהריים נחמדה עם חמישה עשר הילדים שיהיו ליJ...
לפעמים אני שמחה לדבר עם אנשים שלא "בקטע"- נגיד איזו דודה סנילית.... כמה אפשר לטחון נושא אחד, הא???
גם לכם נמאס? ממה בעיקר?
