להתארס כי "כולם"

אני מבינה שכמו במציאות גם כאן- לא אוהבים שמדברים על כאב. בעיקר הגברים שביננו. אבל לא רק.
העובדה שאני חשה כאב לא מתקבלת על דעתכם. אתם חושבים שמשהו לא נכון בהסתכלות שלי, או ברגשות שלי יחסית לגיל. זה נותן הרגשה כאילו סתם הגזמתי ואני לא אמורה להרגיש מה שאני מרגישה.

למה זה? אולי כאב זה ענין אינדווידואלי?
אולי פשוט אתם/ן מרגישים פחות/אחרת? אולי אתם/ן מגדירים את הדברים אחרת? 
אולי מה שכואב לאחד ולאחר לא- זה לא בגלל הסתכלות לא נכונה, או הגזמה, אלא בגלל תכונות אופי שונות?

יתכן שאתם פשוט רוצים להביע הסתיגות- לאמר שאתם לא מרגישים כך. אז אל תפסלו רגשות של אחרים.

תנסו פשוט להבין. גם אם אין הזדהות.