אבא יקר שבשמיים. שלום,
מצטער אם אני מפריע לך. פשוט עובר עלי כאן למטה
לילה לא פשוט. לא משהו רציני, אתה יודע. לא איזה צונאמי, מלחמה, או מפולת כלכלית
, אלא משהו קטן,
שקוראים לו בת זוג. ובכלל כל נושא השידוכים.. חשבתי כבר הרבה זמן לשבת ולכתוב לך את המכתב הזה.. אבל כנראה שהייתי צריך לכאוב כל כך כמו הלילה כדי לעשות את זה סוף סוף.. ומה אגיד לך אבא, אל תכעס אני רוצה לדבר איתך שיחה דוגרית מהלב בלי מסננת כמו שמדברים עם אבא בשר ודם, אל תכעס גם אם אבוא קצת בטרוניות אליך, וגם אם לא באמת מגיע לי, ואני מחציף פנים בכל זאת להתריס ולבקש.. כל רצוני זה כמו שאמר דוד המלך הודיעני ה קיצי ומידת ימי מה היא ואדעה מה חדל אני..
אבא שלי, בוא ונדבר גלויות, היחסים בינינו בדרך כלל לא היו משהו, ליתר דיוק זה היה חד צדדי (אני הייתי הלא בסדר) איכזבתי אותך לא מעט, וגרמתי לך להרבה צער ועגמת נפש, החצפתי פניי ועשיתי גם דברים שאסרת, את אשר טימאת טיהרתי ואת אשר אסרת התרתי, אבל גם אתה מצידך לא גילית רחמים ולא נהגת בי ברכות. הפלקת לי לפעמים בעוצמה חזקה מידי.. לי זה היה נראה לא פורפוצינאלי.
השתנתי מקצה לקצה לקחתי את עצמי בידיים נהייתי טוב הפכתי לאחר. נכון פה ושם אני עדיין מועד לפעמים, אבל בסך הכול אני דבק בדרך החדשה והטובה. ואילו אתה מצידך נשארת בשלך כאילו לא קרה כלום, כאילו לא התאמצתי והשתניתי כל כך...
אתה הרי אוהב אותי אהבת נפש, כל שריטה קטנה שלי מדאיגה אותך, אז מה באמת אתה רוצה ממני? איך אני יכול לרצות אותך? אני כל כך רוצה למצוא חן בעינך אבא אבל שום דבר לא עוזר. אני מוצא את עצמי כל כך הרבה פעמים הרבה יותר מבעבר מנהל איתך שיחות ודיאלוגים, מתפלל אליך, מבקש, מתחנן בוכה ,נותן צדקה, גומל חסד וכאילו לשווא. כאילו ביקשתי ממך משהו שאין באפשרותך לתת.. והרי אתה כל יכול.. מה בסך הכול ביקשתי ממך??? קצת חיים שלווים יותר.. קצת אושר, שאזכה להתחתן שוב ולהקים את ביתי שאני כל כך רוצה עם האשה המתאימה. זה הרי החלק מהציווי שלך, וחלק כל כך חשוב בתורה, ומהדברים הראשונים שמוזכרים בה.
מהרגע שנולדתי התמודדתי עם ניסיונות לא פשוטים, 2 אחים עם פיגור, אבא קשה יום ועוד הרבה דברים ממש לא פשוטים (לא פעם נחשבתי בעיני חבריי כגיבור בעל כורחי, תואר שהייתי מוותר עליו בשמחה למען חיים רגועים ושלווים)
מסכת הייסורים שעברתי בשידוכים יכולים לפרנס לא מעט סופרים, והרבה ספרים, וכאילו לא די בכך נגזר עלי לעשות הדרן, ולחזור שוב על הכול מההתחלה, ועם קשיים קשים פי כמה..
אתמול זה שוב קרה
אחרי מסכת בירורים מטורפת, מכבש לחצים אדיר (על מנת שהיא תסכים לפגישה) וזמן רב מאז שההצעה עלתה וירדה (במקרה הזה בגלל החשש מהפיגור של 2 האחים שאגב זה לא גנטי ויש על כך מסמכים) נפגשנו שוב בפעם השניה.. ומה אומר לך אבא? היא כל כך מצאה חן בעיניי, הרגשתי שזה הנפש התאומה שלי, מישהי שבפעם הראשונה שפגשתי אמרתי וואו זה הרי כל כך מה שחיפשתי.. זאת אשת חלומותיי עליה חשבתי כל הזמן כשציירתי את האישה האידיאלית, הבחורה המושלמת מבחינתי,חכמה ברמות שעוד לא נתקלתי, אשת שיחה מרתקת ועם טקט נדיר, נראית טוב מאוד, עם מקצוע מכובד ומעניין, משפחה מיוחסת, בקיצור החלום של כל גבר, וזה הרגיש לי הרי כל כך זה... לרגע כבר הייתי מאושר וחשבתי שהנה אוטוטו זה מגיע.. ושוב לא נתת לי יותר מידי לחיות באשליה.. והשארת אותי עם תקוות הנפל הזאת שהיא הנביטה בי.. בפעם המי יודע כמה.. סליחה אבא, אבל אני מרגיש שאתה משחק בי, לא מתחשב כל כך ברגשות שלי, ואני פשוט לא מבין למה??? תסביר לי בבקשה למה??? רק תגיד.. אני צריך לשנות משהו? אני מוכן רק תגיד לי מה שאדע.. והעלילה ברורה מאליה.. היא הגיעה עם כמה שאלות על המשפחה שלי, ומרגע שהשאלות נשאלו (לי זה היה נראה מוקדם מידי) היה ברור לי שאענה את האמת וכל האמת. בעיניי
יושר הוא אחד הגורמים הראשוניים בהצלחתם או בכישלונם של נישואים. חוסר יושר גורם לפגיעה הדדית בזוגיות, פגיעה שעשויה למוטט אותם ולהביא למותם.
על אף שזה לא פשוט להיחשף ולעמוד באור יום כשאנו עירומים עם כל הפגמים והצלקות שלנו. הרי אנחנו לוקחים סיכון שבת הזוג לא תאהב את מי שאנחנו. עניתי לה על כל השאלות בכנות וביושר שנראה היה שהפתיעו גם אותה..
אבל מהמבט שלה כבר הבנתי הכול..
אבא יקר וכי לא אתה נתת לי את הניסיונות האלו?? תן לי גם את ארגז הכלים והכוחות להתמודד עם זה..
שיהיה ברור זה לא היא בגלל מי שהיא.. זה פשוט בגלל שאת התהליך הזה אני עובר עם כל מי שאני נפגש בצורה כזאת או אחרת. ודי כבר אין לי יותר כוח, אני מרים ידיים.
אין לי כוח לרחמים עצמיים פתטיים, אין לי רצון לשכנע כל בחורה טובה שאני באמת שווה את זה, נמאס מלראות בחורות מסתכלות עלי ומסיטות מבט.
חזרתי הביתה..
דמעות הרחמים העצמיים מתחילות לפרוץ ממני ואני שונא אותן. אין לי מה לרחם על עצמי, יש לי את כל הסיבות להיות מאושר. אבל האושר לא בא, כמה שאני לא אבחר בו.
והלילה.. על הסף.. התהום פעורה לפני במלוא עוצמתה מבהילה ומפחידה.. והנה אני מרגיש אט אט איך האחיזה שלי הולכת ומשתחררת, רגליי מתחילות להחליק למטה, אני זועק זעקה חזקה ללא קול, רק השפתיים נעות, והלב זועק... משגר אליך קריאת עזרה בשארית כוחותי, רגע לפני שאני מתרסק אני חש שאני לא יכול עוד.. אני נלחם ועל כלום.. אין למה לקוות ולמה לצפות.. המחנק ,הריקנות, הכאב והבדידות, מאיימים לשבש את דעתי..
אבא יקר, אולי אני, מהנקודה הקטנה שלי, נקודה בגלאקסיית השמש, ומהמבט הצר לא יכול להבין
את התוכנית הגדולה שלך. אבל בכל זאת, אני רוצה לומר לך דבר אחד. אני מתעייף, נשחק, מיואש.
עזור לי בבקשה למצוא את המתאימה לי, ותן לי בנתיים את הכוחות להתמודד.
אבא היקר,בכל דרך שתחליט ותבחר בשבילי, אני אביט בך מלמטה ואוהב אותך.
ממני בנך.