| נשלח ב-28/4/2012 23:25 |
 |
| |
אני פעם הייתי ש-ו-נ-א-ת לשמוע ביקורות ברמות על... פשוט איך שמישו היה מתחיל אני הייתי חושבת על הכל חוץ מלהקשיב או יוצאת או לאידעת מה זה לא היה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה אלא פשוט לא היה נכנס בכלל... כיום למדתי להבין שזה בעצם עוד סוג של דרך לקבל משוב על עצמי מהסביבה... לדעת איפה אני עומדת... כי אני לא סתם אבוא למישי ואשאל אתה איך אני ב X... או שאפילו שאני יודעת שאני לא בסדר במשהו אבל קשה לי להשתנת בזה אז הביקורות מראה לי אתזה בפספרקטיבה שונה של מישו מבחוץ, וזה גורם לי להתעורר ולחשוב על הנושא שוב, פשוט כשאני מקבלת על זה ביקורת אני יודעת איפה אני עומדת וזה דוחף אותי להשתנות...
ולא שעכשיו קל לי לשמוע ביקורת, אבל בשביל עצמי אני משתדלת וגם רק כשזה במינון נמוך ולא בצורת הטפה שוטפת... כי אם זה מגיע בלי הפסקה זה רק גורם לתגובת נגד וחבל...
_________________
במקום בו נגמר ההגיון... שם מתחילה האמונה!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2012 00:41 |
|
| |
ביקורת...
ביקורת זהו כלי חזק לבניה והעצמה אישית. או לנסיגה ונפילה.
בד"כ כשאנו מקבלים ביקורת בכל דרך שהיא. אנו נרתעים. ולמה?
הביקורת פירושה שעלינו לשנות משהו מעצמינו.
בשעת שינוי אנו מקבלים מן זעזוע פנימי ותחושה של חוסר יציבות.
לכן , עלינו להביט לביקורת בעינים. וללמוד:ללמוד לדעת איך להסתכל עליה.ללמוד גם האם אני נבנית ממנה.
אם לא פירושה- היא לא טובה לך. צאי ממנה. הפקת לקח בצורה שגויה. בצורה הרסנית.
בנ"א שמזהה את עצמו בזן הביקורתי. עליו לדעת 3 דברים:
1. אתה יכול ה-מ-ו-ן להתקדם בחייים. ואשריך. רב האנשים הגדולים שעשו היסטוריה יעידו ע"כ.
2. אל תבקר את הסביבה! שמור מרחק. אנשים לא אוהבים לחיות במרחב שכזה. זה חונק ומרתיע...
3. תלמד גם לראות את הטוב. החיים ממש יפים. אנשים שבאמת טוב להם. הם אלו שרואים את היופי שבזולת. ויודעים גם לבטא את זה.. תחשוב על זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2012 02:14 |
|
| |
| נערתהבזק כתב: |  | | נכון? כי את בין כה וכה מכירה את נקודת החולשה שלך, מתמודדת איתה ברמת הלך החיים ואז מגיע גורם חיצוני ונותן לה גושפנקא... |
|
מדברייך נשמע, שהתמודדות שאת מדברת עליה, זה לא צורת הביקורת, או מי אומר את הביקורת, כמו התמודדות עם הביקורת עצמה.. עם הדברים שנאמרים.
ולדעתי, הסיבה שזה דורש ממך כזאת התמודדות, כי בעצם את עצמך לא שלמה עם עצמך, את עצמך מלאה בביקורת כלפי מעשייך ודרך חייך. וכמגיע מצב שאת שומעת שאחרים גם חושבים ככה, זה בעצם מעצים את מה שאת עצמך מרגישה כלפי עצמך, זה רק גורם לך יותר להסכים עם הדברים והתוצאה הישירה של זה, זה כאב עם מי שאת באמת.. אילו היית מעריכה את עצמך באמת, אילו היית מודעת למעלות שלך לכה"פ כמו שאת החסרונות שלך, זה לא היה כה כואב לך.
אם אני הייתי את, הייתי אומר לעצמי:
א. לא כולם מושלמים, ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כך שאפי' אם הדברים נכונים, זה לא הופך אותי לפחות טוב, או לאדם גרוע יותר. יש דברים שצריכים לתקן וב"ה שאני מודע להם ואדרבה, זה רק מקור להתקדם ולהיות טוב יותר.
ב. הייתי מתחיל לחפש את מה שאני כן טוב, את אותם תכונות שאני חזק בהם ושהם דומיננטיים אצלי, והייתי מפתח אותם ומתמקד בהם. הרעיון שבזה שככל שאני אתמקד יותר במה שטוב בי, ככל שאני יפתח ויתעסק עם המעלות שבי, אני גם יהיה יותר שלם עם עצמי, יותר יעריך את מי שאני ומה שאני - על המעלות והחסרונות. אני יהיה יותר שליו ורגוע, וגם כשתגיע הביקורת היא פשוט לא תפריע לי ובוודאי לא תכאיב לי, כי יש לי מספיק משענת במי שאני באמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 18:02 |
|
| |
אין לי בעיה עקרונית עם ביקורת.
אבל תלוי מי אומר אותה ואיך. מי שאומר ממקום שהוא באמת רוצה אותי טובה יותר,
אני שמחה לשמוע ולקבל. מי שאומר ביקורת כדי להוכיח לעצמו שגם לי יש חסרונות,
או בשביל 'לדרוך' עלי, אני ממש לא אוהבת לשמוע (אפילו אם בתוכי אני מזהה שזה אמת).
|
|
|
|
|
