|
|
| נשלח ב-30/5/2012 22:47 |
 |
| |
אריסה בכמה מילים: "אהבה- לא מה שאת חושבת"
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 22:54 |
|
| |
לורין, בכמה מילים: " אז הגידי נא מהי, ואדעה..."
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 22:59 |
|
| |
קצת קשה. אני לא רגילה לחבר מגילות.. תבקשי מהמומחים לכתיבה שמבינים בנושא כדי שיסבירו לך
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 23:11 |
|
| |
| אריסה כתב: |  | וכדאי להבין כבר עכשיו...
(יש הרבה שלפני החתונה מצפים לוואהו ואז מתאכזבים ולא מבינים למה לא קורה להם "משהו שצריך לקרות" - זה יכול להיות מאד קריטי בקשר שהולך ומתרקם, כי האכזבה הזו אוכלת וחבל)
לפני החתונה זו לא אהבה אמיתית, צודק.
קשר אמיתי שנבנה- היא אהבה.
נו, אז אתה מאמין באהבה...(אבל לא במה שהעולם קורה לו אהבה..) |
|
אחרי חתונה זה לא אהבה.
זה מקביל רגשי תהליך פסיכולוגי מעולם הצרכנות שאדם מוצא סיבות להצדיק את המוצר שרכש למרות החסרונות שלו. סלחי על כי שכחתי את המונח המקצועי (קרוי שם של חוקר ארופאי כלשהו למיטב זכרוני)
כמובן שחכמת הגויים היא שטויות במיץ ומחזור דברים ידועים, כי חזל כבר עלו על זה מזמן כשכתבו "חביב על אדם קב שלו מתשעה קבין של חברו".
בקיצור ---> אחרי אהבה כשנמצאים בתוך חוזה נישואין זה לא נקרא אהבה רומנטית.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 23:49 |
|
| |
אז אתה לא מאמין שתאהב באמת את אישתך?
צר לי עליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 00:41 |
|
| |
אחרי החתונה חייבים לשמר את הרומנטיקה ומי שמקשקיע בכיוון מרויח זה מתוק לראות זקנים רומנטיים
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 10:13 |
|
| |
רומנטיות היא לא אהבה, זוהי דרך לבטא אהבה או לגרום לאהבה....
וכן, במפורש ניתן להיות רומנטיים אחרי החתונה, הרבה יותר מאשר לפני שיש מגבלות...
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 12:59 |
|
| |
במקרה שהורה שונא את ילדו-הוא חייב להיות פסיכופט או משהו דומה-אדם נורמאלי לא שונא-אולי מאוכזב לפעמים אבל לא שונא-
אהבה רומנטית-דועכת.
אהבה שבאה לא כי אנחנו 'דלוקים' על השני-אלא כי נתנו לו וחלק מעצמנו נמצא בו-אהבה כזו לא דועכת אלא מתעצמת מנתינה לנתינה-כי חלק מעצמי נמצא בבן הזוג-זה בעצם לאהוב את עצמי.
כל נשוי יספר לכם על הרומן שבהתחלה והאהבה שהגיע רק אח"כ!
תחילה נדלקים ורק אח"כ אוהבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 14:09 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 14:54 |
|
| |
לא קראתי הכל.. אבל ישנה כאן טעות מאד בסיסית.. אהבת הורים לילד היא בגלל הנתינה שההורה בתחילה מוכרח לתת לילד וכמובן גם רוצה כי הוא חש אחריות כלפיו, ובגלל שהנתינה היא אינסופית האהבה פורחת ועולה כל הזמן.. מי שרוצה לבדוק את הדבר שישאל אמא במהלך ההריון מה היא חשה כלפי הילד/עובר ומה האב חש האמא תגיד שהיא נורא אוהבת ומחוברת איליו כי היא כבר מעניקה לו המון, לעומת זאת האב יחוש פחות מהאם משום שהוא מטבע הדברים מעניק פחות לילד במהלך ההיריון.. דבר נוסף, הורים מאמצים מגיל אפס אוהבים את הילד אהבת נפש אפילו שהוא לא ילדם הביולוגי, מהסיבה הזו שהם העניקו, לעומת זאת אם ביולוגית שמסרה את ילדה לאימוץ לא תחוש אותה אהבה (כמובן שיש בליבה משהו) אך זה לא כמו אמא שגידלה את הילד.
תוקן על ידי פוהדוס123 ב- 31/05/2012 14:57:05
|
|
|
|
|
