האם זהו סופו של המודל של ישיבה ככלא בחסות הצבא?
כידוע, המצב שהתקיים בשישים השנים האחרונות היה שבני ישיבות חרדים בעצם היו כלואים בישיבותיהם, כי אם היו רוצים לצאת לעבוד או ללמוד לימודים כלליים היו חייבים קודם לכן ללכת לשירות צבאי, על כל העול שבו, ובעיקר על רקע המוזרות וחוסר ההתאמה המוחלט שלו לעולמו של בן ישיבה.
לא ברור מה ייצא מועדת פלסנר, אבל נראה על פניו שמה שיהיה הוא אכן לא מה שהיה.
ספק אם יגייסו את רוב החרדים, ומן הסתם גם בתנאים שיכתיב חוק עתידי יתקיימו אינספור פתחי מילוט כגון פטור נפשי, פטור על רקע אי התאמה, שירות אזרחי ריק מתוכן בקהילה, או אף סירוב מוצהר להתגייס והתחמקות מהסנקציות הלא כבדות שיוטלו.
אבל איך שלא בוחנים את זה, קשה מאוד להאמין שהמנגנון העיקרי והמשמעותי ביותר שעיצב את החברה החרדית בשישים השנים האחרונות, הישיבה כמקום מקלט מגיוס, ימשיך להתקיים. למעשה, כבר בתנאים שהכתיב חוק טל בשנתיים האחרונות, כשהתחילו ליישם אותו ברצינות, המנגנון הזה איבד הרבה מכוחו, בגלל האופציות של שירות אזרחי וגיוס בתנאים נוחים לחרדים.
אז האם, כשהמשטרה הצבאית לא עומדת לשירותם, וכשהתקציבים לבחור ישיבה שלא מתגייס בסכנה, יצליחו ראשי הישיבות והרבנים הגדולים להמשיך לשלוט בחברה באותה צורה? אני מפקפק. אני חושב שאנחנו הולכים לקראת מפנה גדול, שניצניו כבר נראים בשטח. לא שזה יקרה בחודשים הקרובים. גם במהפכה הסלולרית, רוב הציבור עדיין לא התנייד, אבל כשחרדים צעירים יגיעו למסגרות של עבודה עם חילונים ולימודים, יהיו להם התמודדויות מאוד שונות ממה שהכינו אותם לתוכו עד ימים אלו. כבר היום הרבה בנות עוברות את ההתמודדויות האלו, אבל בבנים הרבה יותר קשה לשלוט.
 |
|
|
