המחשבות שאחרי...

ראיתי אותו נכנס, פוסע בצעדים מאוששים, חיוך של התחלה נסוך על פניו האצילים.
ריחו המשכר של דף הגמרא הכה באפו, והוא בכוחות של התחדשות החל להתנדנד, לפזם את ניגונו של אביי ורבא, 
מניף את אצבעו לכאן ולכאן כמטולטלת, וקמטי מצחו העידו על התבוננות מתמדת.. 

והוא...

לא הפריע לו התארסותו של חבר, ולא חתונתו של יושב מצד אחר.
לא העיב לו דלדולו של יושבי ספר, ולא הכאיב לו הישארותו בלי מספר..

כי.. 

זהו כוחה של התחדשות - התחלה. 
זאת שמחייה, שמבעירה, ממלאה באנרגיות...

אך... 

עברו שבוע, שבועיים...ואותה התלהבות נעורים פגה לה.. קמטי מצחו המאירים  התחלפו בקמטי דאגה, על עינו היה נסוך דוק של עצב, ובלבו החלו התהיות, השאלות, הספקות, החששות..
ואילו כארסו של עכנאי, הרפו את לבו, את שמחתו, את חשקו להתקרב.. להידבק.. להילחם.. אפי' תפילתו שהייתה תמיד בדמעות.. בהשתוקקות, בהשתפכות הנפש. נהפכה למעיין יבש, לחרס ללא לחלוחית. 

אבל... 

אילו רק היה יודע מה רב כוחה של שגרה.. מה עוצמתה של זו שבני האדם בורחים ממנה..
היה הוא מבין... שנכון.. ההתחדשות כוחה להניע.. להרים.. אבל השגרה שומרת על אש הלהבה.. על היופי שבהתקדמות..על היכולת להתקדם ולא לעלות ולרדת כספינה טרופה במלחמת גלים.. 

אח יקר ואהוב.. 
אם לא נופלים לא קמים.. 
ודווקא מתוך השגרה אפשר לצמוח, לגדול, ללבלב במעשים מדיפי ריח ניחוח.. 

ואבא שבשמיים..
שצופה ומביט.. שהנהגתו כצל.. אם אתה מחייך הוא מחייך.. אם אתה עצב.. הוא עצב.. 
רואה.. ומחכה.. מתגעגע ומייחל - 

אלייך...!

למלחמה.. לעמל.. וזהו גם הניצחון...!

אשרייך...!
אשריכן...!

מוקדש.. 
לכל אותם/ן שנלחמים.. שמתמודדים.. שנשברים.. שמחכים ומייחלים.. 
מקנא בהם/ן....

"אני"...