אמונההההה נה נההה זו המנגינההההההההה

יום חמישי כבר אחרי חצות...לשבת עם כוס נס מהביל במרפסת הנוחה
ולהנות מהאוויר הקריר והצונן...הבית כבר נקי וכולם כבר רדומים...
ואז..צלצול טלאפון קטע את השקט המבורך...ואבא ניגש אל ניידו לענות לצלצול העקשני...
משו בצלצול הטורדני..ניבא לי רעות...והשעה המאוחרת..לא רמזה לבשורות טובות..
"היי ביז"ו מה קורה אחי?" שמעתי את קולו של אבא...ונרגעתי...זה מוני...
לגמתי עוד לגימה קטנה..ואז תךך נשמע קול זכוכית מתנפצת...
קמתי בבהלה..ורצתי לכיוון חדר העבודה של אבא..
אבא היה שם..חיוור כסיד..וכוס הזכוכית המפורסמת שלו..הייתה מפוזרת על רצפת החדר
ידיוו מחזיקות את הנייד ברעד..וראשו מהנהן למשמע דבריו של דוד מוני...
"י..יהיה בסדר אחי...תיהיה חזק.." והשיחה נותקה..
"אבאאאא מה קרההההההההההה?" ..אבא לא ענה....
הוא התיישב בכסאו והביט במבט קפוא בנקודה לא ברורה בחלל החדר...
"אמהלההה אבאאא פליז דבר אלי אני פוחדדדתת מה קררהההה?"
"זזזההה...זהההה...זהההה ישי!"...."הוא..בטיפול נמרץ..מונשםםםם..."
"ממההההה? איך מה קרררהה מה מו מיייייי??????"
אחרי עשר דקות של שתיקה מלחיצה ביותר...הצלחתי לדלות מאבא את הסיפור...
זה הדוד ישי...הוא היה בישיבת עסקים בחו"ל עם חבר טוב ...
והגישו להם אוכל מורעל....(לא אפרט.) אחרי כמה דקות...החבר שבק חיים ומת במקום..
וישי הצליח לשרוד...ועכשיו הוא איי שם בבית החולים בטיפול נמרץ..מונשם במכונות מפחידות..
ובכל גופו משוטט רעל הרסני המאיים לקטוף את הפרח היפה הזה ששמו ישי...

בשעה מוקדמת ביום שישי..ישי הוטס במטוסו הפרטי של האב לארץ ישראל
וטובי הרופאים בעולם הוזעקו על ידיי האב למיטת בנו החולה...
כל אנשי העסקים בחברתו שבקו מעבודתם..וניסו למצוא בקשרייהם את הרופא
מחולל הניסים..שאולי אולי...יצליח להציל את הבוס החולה...

חמש דקות לפני שבת...אבא מחייג למוני...להגיד מילה אחרונה לפני שבת..
"לקחו לי את הילד...לקחו לי את הילד..." בוכה מוני...
ואז..שמעתי לראשונה את אבא צועק ..."מוניייייי תאמין שהכל יהיה בסדדררררר!
יש אלוקים בשמייםםם! אולי תתחיל סופסוף להאמין בו ברצינות.???????? 
תאמין שיהיה טובבבבבבבב" ...."..

לעולם לא אשכח את המתח שהיה בבית באותה השבת...
ממש היה אפשר למששו...

ביציאת השבת..מייד בהיכבה נר ההבדלה...אבא התקשר למוני..
"שבוע טוב......
.......מ..ה...?????....אני מבין....תיהיה חזק אחי...זה נסיון משמיים..."

ואז זה הגיע...הבשורה המפחידה...

ישי בקומה...
והרופאים אומרים...שעכשיו זה רק תפילה...

קמתי והלכתי לחדרי..והיבטתי בחלון לכיוון השמיים...
ובאותו רגע..הרגשתי קטנה כלכך...כלכך חסרת כוח ויכולת...
איך אדם...בריא כמו שר...מחזיק חברה משגשגת..וחזק כמו הר שאין איש יכול לכופפו...
השם יתברך..שלח רוח קטנטנה...שכופפה את כל זה...
כמה הכסף..והעושר...לא יכול להביא לנו את האושר...
הבנתי כמה הכל זה כלום..כמה לפעמים אנחנו מרגישים שולטים...
עד שבא האחד והיחיד...שמזכיר לנו..שאנחנו רק עבדיו....
אווייי ישי...ישי שלנו...ומוני...הדוד הגיבור שלי..שהפך בין רגע..לשבר כלי...

ופתאום..הרגשתי יד מאחוריי...זה היה אבא...
אחרי כמה דקות של שתיקה....הוא אמר...
"זה ניסיון...ניסיון גדול..להזכיר לנו מי הוא השולט בעולם...
זה הזמן שלנו להתחזק באמונה....שאנו בנים לאבא רחום...
שאנו עם שחי מעל הטבע..ובכוח תפילותינו אנו מסוגלים לשנות הטבע!
זה הזמן שלנו..להבין..שהשם מחכה לתפילה של הילדים שלו...לא משנה מה הם עשו
ואיפה הם נמצאים..הוא מחכה לנו ..שנאמין בו! שהוא היחיד!"

ואז..הרגשתי פתאום ניצוץ של תקווה...אבא צודק!
אז נכון..טעיתי..עשיתי ככה וככה...לבשתי ככה וככה...דיברתי ככה וככה...
אז זהו? זה אומר שאני לא הבת שלו? שהוא לא מקשיב לי?
ההפיך הוא הנכון...דווקא זה הזמן לפנות איליו! 

"ריבונו של עולם...אני יודעת שלא מגיע לי...ואני יודעת שלפעמים אני שוכחת מי מנהל את העולם..
אבל עכשיו עכשיו..אני מרגישה כמה אתה חסר לי...כמה האמונה בך צריכה חיזוק אצלינו...
אנא אבא שבשמיים...אני הבת שלך..וכי אב יכול לסרב לבקשת בניו ובנותיו?
אנא ממך...אנחנו עם..שחיי אלפי שנה מעל הטבע!..ואפילו חרב חדה מונחת על צווארינו..לא נמנע מין הרחמים!
רחם על ישי...ואם נגזר עליו חלילה למות..תשנה את הטבע מעליו..ושיחיה חיים ארוכים בבריאות..
ושיתעורר ויחזור למשפחתו וילדיו...ושיזכה להתקרב אילך יותר ויותר!"

קיבלנו על עצמינו להגיד מידי יום ספר תהילים לתקופה מסויימת..ועוד כמה קבלות..
והעיקר...זה להאמין שיהיה טוב...ושיש אחד ששומע ...
ושוב...להאמין! ולהתחזק בתפילות איליו...

אחרי ארבעה ימים...בשעה שש בבוקר...הטלאפון צלצל...
עם קורי עכביש בעיניים רצתי במהירות לכיוון הטלאפון...
זה מוני...

"הואאאאאאאאאאא התעוווורררררררררררררררררררררררררררר" 
צרחתי בכל הבית...
כולם נעמדו דום...ולא יכלו להאמין...
הייתכן? אדם...שחייו נעו בין חיים ומוות כחוט השערה...
אדם..שטובי הרופאים הרימו את ידייהם בייאוש...ואמרו שאין לו תקנה..
יתעורר מקומה אחרי חמישה ימים?????
ייתכן....
אני יודעת שזה לא כלכך קשור לכאן..אבל חשבתי לעצמי...
שגם אנחנו צריכים חיזוקים...בתקופה המעצבנת והמייאשת הזו של השידוכים...

אין דבר כזה לא אפשרי....
ואין כזה דבר ייאוש..אפילו..שכולם אומרים שאין סיכויי...
לא משנה באיזה מצב ותחום בחיים...בין אם בבריאות..בין אם בהצלחה...בין אם בשידוכים...
אפילו שכולם כבר אומרים שאין סיכוי..ומצביעים לכיוונך כאחד חסר תקנה...
ואפילו שכבר מתייאשים..אין כזה דבר להתפשר! ולא לוותר! 
שיגידו כולם מה הם רוצים...יש רק אחד שמנהל את העולם...
ויחד איתו...אפשר להגיע רחוק
פשוט צריך להאמין......




ולמה סיפרתי לכם את זה היום?


אההה...

כי ישי חזר הבוקר הבייתה....:)

_________________