הבחור גרם לאבא שלי אי נעימות...

אני אסכם את דברייך ואם לא הבנתי נכון את כוונתך את מוזמנת לתקן אותי. 

א. מפריע לך ההשפלה/הבגידה/הפגיעה שאביך עבר בגללו. 
ב. אחרי שהוא נכשל בעניין של נאמנות את מתבלטת לגבי אישיותו של הבחור. 

לגבי א -  שוב, אני מאד מבין את ההרגשה שלך, וצר לי גם שהבנת מדברי שאני הקצנתי את סריטתך, כי ממש לא זו הייתה כוונתי אלא השתמשתי בביטוי שלך. והשתמשתי בו משום שאם אבא שלך עצמו המשיך הלאה, אם אבא שלך עצמו כבר מחל לו בלב שלם, אז למה את צריכה להיות זאת שלא מוחלת?! למה את זו שצריכה להיפגע יותר ממה שאבא שלך נפגע?!  לכן בעייני אף שאני ממש מבין את ההרגשה שלך, ואין ספק שקשה לבת (שכנראה מאד קשורה לאבא שלה..) לראות את אביה נפגע.. אבל לראות לא ראית. לחוות לא חווית. אלא רק שמעת... (ועוד שמעת רק צד אחד..) אז נו באמת.. נראה לך שיש בכך איזה דרך נכונה בעניין?!

לגבי ב - זה באמת נושא שצריך לדון עליו בכובד ראש. אבל א. אם אבא שלך סומך עליו (עובדה שהוא נותן את הבת שלו..) אז למה שאת לא תסמכי עליו?! ב. אל תדוני את האדם עד שלא תגידי למקומו.. אז אחרי שתשמעי צד שני תוכלי יותר לקבל אינדקציה אם הסיפור שהיה מהווה הוכחה על כך או שלא.. ג. גם אם באמת הייתה פה נפילה אמתית.. זה עוד לא מספיק הוכחה שזה באמת מהותו של הבחור.. בפרט שעברה שנה מאז.. 

בכל מקרה, הנסתר רב על הגלוי כך שקשה להביע דעה מדויקת בעניין. אבל עכ"פ תתחילי מזה שאת חייבת לחלק בין הרגש האישי שלך, לבין המציאות והדרך הנכונה להתמודד. 

נ.ב : הודעתי הקודמת ממש לא נכתבה מציניות, אלא בחדות כדי להבהיר את העניין היטב. 

למה את חושבת שהזמן פה בכלל יכול לרפא..?!